|
||||
|
||||
לא הבנתי. אין סתירה בין העובדה שכבשנו שטח ובין הטענה שהוא שלנו אבל גם של אחרים (מסיבות שונות. יש יותר מדרך אחת ליצור זיקה לשטח גיאוגרפי). אין סתירה בין העובדה שכבשנו שטח ובין הטענה שהוא שלנו ושצריך (לפחות עד שיבוא משיח בן-דוד) להתפשר ולחלוק בו. גם האפשרות הרביעית נראית לי סבירה מוסרית בעולם האמיתי. |
|
||||
|
||||
היום למדתי שעל פי השקפתו של הרמן כהן, המשיח נמצא במצב תמידי של ''ביאה'' או שמא יאה יותר לכתוב ''הגעה''. הוא תמיד בא אבל לא אף פעם לא יגיע, כמו אסימפטוטה ששואפת לאפס אבל אף פעם לא נוגעת. |
|
||||
|
||||
הה, הכרתי פעם מישהי כזאת. |
|
||||
|
||||
אתה לא יכול לכבוש שטח שהוא שלך. כמובן שאתה יכול לכבוש אותו במובן הטכני של השתלטות תוך לחימה, אבל אם השטח שלך לכתחילה, אתה לא "כובש" והשטח אינו "תחת כיבוש" אלא שחררת אותו והוא "שטח משוחרר". זה כלל לא רלבנטי אם אתה מתכוון למסור אותו, או לנטוש אותו אחר כך. העמדה המוסרית שלך, כאשר אתה מחזיר לעצמך את הבעלות על שטח שלך, היא אחרת לגמרי מהעמדה המוסרית של מי שמשתלט באלימות על שטח לא לו. לכן, אם אתה מחזיק בדעה שהארץ שלנו, (ולא משנה מה אתה מתכוון לעשות עם זה) אי אפשר לטעון שאנו נחשבים כובשים בה. כפי שהשתמע מהתגובה ההיא. לגבי האפשרות הרביעית- בדיון שציטטתי הסברתי למה זה לא נראה לי מוסרי (זה ים של תגובות, הייתי ממליצה להתחיל עם תגובה 177382, וגם אז צריך הרבה אורך רוח... בעצם מה אני מקשקשת, גם אתה היית שם, אז אם בא לך להמשיך להתדיין על זה תענה לתגובה האחרונה שלי בדיון עם עדי סתיו שם, ואשמח להתייחס.) |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |