|
||||
|
||||
להצטער זה תמיד הכי קל (ועוד יותר לקרוא להפקת לקחים אחרי עשרות פעמים שזה קורה. משום מה, נדמה שצה''ל לא כל כך מעוניין להפיק לקחים.), ולנסוע במכונית במרכז העיר זה לא ''להתחבא בתוך אוכלוסיה אזרחית''. על פי ההיגיון הזה, אם מישהו יפוצץ אוטובוס ויהרוג חייל אחד ועשרה אזרחים, הוא יוכל להגיד שהם קורבנות משום ש''החייל התחבא בתוך אוכלוסיה אזרחית''. ממשלת ישראל צריכה להחליט האם היא ממשלה ריבונית או ארגון טרור עם פצצות אטום ומטוסים. |
|
||||
|
||||
ברור שלהצטער זה קל וגם לקרוא להפקת לקחים זה לא קשה. צה''ל לא מפיק לקחים ולא מנסה להשתפר, וחבל. אני מניח שיאסין חוסל ברחוב כי בבית שבו הוא מסתתר חיים הרבה אנשים אחרים ובכל זאת ניסו להפחית את מספר הנפגעים. לא ניסו מספיק. ישראל באופן מפורש ומובהק מציבה בסיסים צבאיים בתוך אוכלוסיה אזרחית (הקריה, תה''ש, הפיקודים והרבה מפקדות מרחביות) וחושפת את האוכלוסיה האזרחית לסיכון ולפגיעה. בזה אנחנו לא שונים מאף מדינה אחרת ולא מהפלשתינאים. ההבדל הוא רק שאנחנו (בד''כ) לא מחביאים את הצבא שלנו והם כן. אני רק מקווה שהחמאס ינסה לפגוע בחברי המטה הכללי ולא בחיילים שנוסעים באוטובוסים. לממשלת ישראל (הריבונית) יש יכולת (מוכחת) להפעיל טרור כנגד הפלשתינאים. אפשר לנהל ויכוח על המוסריות ועל הכדאיות של הפעלת טרור ע''י מדינה, אבל ממשלת ישראל היא לא הראשונה ולא היחידה לעשות את זה, והפעלת טרור לא הופכת אותה לארגון טרור, כמו שנוכחותם של אלופים ורבי אלופים במי''ל לא הופכת אותה לחונטה. |
|
||||
|
||||
האם זה לא רק שאלה של היסטוריה? האם כשהחמאס יקבל מדינה גם הוא יפסיק להיות ארגון טרור ויהפוך להיות ממשלה ריבונית? ולגבי סוגיית החונטה: קרא את "המגש והכסף" של עופר שלח. מומלץ מאוד. |
|
||||
|
||||
אין לי כדור בדולח ובכלל לא בטוח שהחמאס ינהיג את המדינה הפלשתינאית אם וכאשר תקום. |
|
||||
|
||||
I didn't enjoy Schelach's book at all. I thought it was a disorganized, poorly edited collection of things any person says on a friday evening dinner when whining about "miluim" with his chums. I believe people enjoyed it not for its quality (IMHO, questionable), but for expressing their emotions about the army.
I am, however, curious as to what you found interesting about Schelach's book. |
|
||||
|
||||
את המקום של שדה הקרב קבע האויב. אין שדה קרב אחר. לו היינו בוחרים גם מטרות כפי שהוא בוחר, הקרב כבר היה מוכרע מזמן. אבל בניגוד לבחירת מטרות, בחירת שדה קרב אחר אינה אפשרית כלל. האויב לא נע בטנקים בשדה הפתוח וגם לא מטיס מטוסים בשמים. ואם נחפש דווקא שדה כזה, לעולם לא נמצא ולא נוכל להשיב מלחמה בכלל, אלא רק להישחט כמו שידענו לעשות מצויין דורות רבים. |
|
||||
|
||||
ומה היה לנו רע אז? |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |