 |
בתור הבתזוג האקטיבית, רציתי להבהיר כמה נקודות, ששותפי למסע בארץ הקואלות האחרונות לא דייק בהן ועלולות לתת רושם מוטעה על המצב של היהדות המתקדמת בסידני התוססת:
שיטת החינוך הדתי באוסטרליה (בין אם יהודי או אחר) היא שונה מאוד מישראל. אין שום תמיכה ממשלתית בלימודי דת מכל סוג שהוא, אבל יש הבנה שתרבויות שונות (כאן דת היא סוג של חוויה תרבותית) רוצות לחנך את ילדיהן במסגרת החינוך הרגיל בבית הספר. לכן קיים הSRE , Special Religion Education, השייך לBoard of Jewish Education (BJE). במסגרת של שבוע לימודים בבית ספר ציבורי ניתנת חצי שעה של לימודי דת או אי-דת (מותר לילדים ולהוריהם לבחור בScripture או Non-Scripture). לא צריך להיות בן הדת הרלוונטית כדי ללמוד בשיעורים הללו. לי יש תלמיד לא יהודי מוחלט, המגלה התלהבות עצומה בכל הקשור ליהדות. תלמידים אחרים (היום בכיתה ד או ה) למדו בכיתה הבודהיסטית או הפרוטסטנטית לפני שבחרו ביהדות, גם אם הם טכנית יהודים. נראה שזה עשה להם רק טוב- הם סובלנים ואף מוצאים דומות בין הדתות בעצמם. אומנם הBJE מזדהים עם הפרשנות האורתודוכסית של היהדות (למרות שאורתודוכסים ישראלים היו ודאי מכנים זאת "אורתודוכסיות לייט"), הם לא בודקים את המורות ואורח חייהן ב"ציציות"- אני לובשת מכנסיים גם בכיתה וגם כשאני מגיעה למשרדי הארגון, אני חילונית מוחלטת והם יודעים את זה (הבהרתי את הנקודה בראיון הקבלה והם לא מצמצו). הלימודים סובבים סביב חגים, סמלים, הסטוריה יהודית, ארועים כמו בר-מצוה, ועוד. העברת חוויה של תרבות ולא של אמונה עיוורת היא המטרה. מאחר והנושא של ישראל קרוב לליבי, אני בחרתי להעביר כמה שיעורים שעסקו גם בישראל, הנראית לילדים אוסטרליים כארץ אגדות מעורפלת (אני מקווה שהיום זה הרבה פחות מעורפל לגביהם). הארגון החינוכי הזה, המקיים דיאלוג עם פלגים שונים של היהדות (כשהרפורמים לחלוטין מוכרים לגביהם) ועם דתות אחרות, שם לו לדגש לציין את הסובלנות לדתות אחרות יחד עם שימור ערכי היהדות. לדעתי, הם עושים עבודה מצויינת. בכלל, סובלנות ופתיחות תרבותית/דתית הוא מאפיין מאוד חזק של האוסטרלים. הם מאוד גאים ברב תרבותיות שלהם, אותה הם תופסים כמעלה, בניגוד ללאומיות הצרה, המאפיינת את אירופה או ארה"ב.
באשר ל"בית הספר של יום א": בדומה לאחיו הנוצרי, בית הספר הזה, הפועל בסופי שבוע מהווה העשרה דתית ותרבותית (והכנה לבר-מצווה, מכאן לימודי העברית). מאחר שזהו בית כנסת רפורמי (שתי הקהילות הרפורמיות של סידני הן גדולות ומאוד חזקות, ומונהגות ע"י רב גבר וגם רב אישה), אין הקפדה על לבוש (שוב, המורות במכנסיים) אבל כן מקפידים על כיפה בתוך בית הכנסת, כחינוך לכבוד. המטבח של בית הכנסת הוא כשר, אבל הבעיה שלודביג מזכיר היא שאין הקפדה על האוכל שהילדים מביאים בהפסקה. מה שהרב החדש (הנחשב "קונסרבטיבי" בעיני הרפורמים המקומיים, אף על פי שהוא מעביר את הדרשות לילדים בעזרת פסנתר ושירה בציבור ובפורים הוביל את הקריוקי ההיתולי מחופש לאחשוורוש) הציע, הוא שיהיה תפריט שממנו הילדים יוכלו לבחור, כדי שלא יביאו נקניק או מוצרים לא מתאימים אחרים. הדאגה של האנשים היתה מה תהיה דרגת החומרה, מאחר שההקפדה בבתי הילדים היא מינימלית על התחום הזה. לדעתי, הסערה סביב הנושא היתה מיותרת- לא ממש קרה דבר בעקבות השינוי.
יש כאן שכונות בהן אפשר להשיג בסופר בקלות רבה אוכל כשר, בצד האוכל הלא כשר הרגיל או אוכל אסייתי וכו'. האוסטרליים לא מתרגשים אם אתה יהודי או בודהיסטי. אנחנו ניהלנו כאן שיחות מרתקות עם נוצרים מסוגים שונים ובני כל הדתות מתאמצים לשמור על יחסים טובים ללא דעות קדומות.
הייתי מסכמת את החוויה במילותיה של אחת המורות הקתוליות שפגשתי במהלך אחת ההפסקות בבית הספר (כל לימודי הדת הם באותה שעה, אז המורות נפגשות בהפסקה), לאחר שסיפרתי לה שאני המורה החדשה ליהדות: "מצויין, הרי כולנו קוראים את אותו הספר בסופו של דבר..." זו רק הפרשנות שעושה את ההבדל...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש