בתשובה ליהונתן אורן, 20/03/04 16:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. מהיכן זה? המפל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפל ואופנהיים, אאל"ט. זאת היתה אמורה להיות בדיחה. אבל אם אורי פז צודק שהוא אומר שכל בדיחה יש משהו נכון, אז אפשר לנסות. מה שאני יודע זה שאנשי הד"נ טוענים שהסברים נגזרים מחוקים. במקרה של הבדיחה, ושל מר הזקן, זה יכול לצאת קצת מעגלי, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעיקרו של רעיון ה D-N הוא "תזת הזהות המבנית בין הסבר לחיזוי". יש לנו כלל דדוקטיבי-נומולוגי על קשר בין תופעות. אם אנחנו מיישמים אותו אחרי שהתופעה התרחשה בפועל, זה הסבר. אם לפני שהתופעה התרחשה, זהו חיזוי. אני לא יודע אם זה יוצא מעגלי. אחד הקריטריונים לחוקים כאלה הוא היכולת להסיק מתוך ההקדמות את התרחשותה של התופעה (ובגלל זה התזה הזאת היא דדוקטיבית). אני עדיין לא רואה כיצד זה נעשה אצל מר הזקן. אולי כשאבין טוב יותר למה הוא מתכוון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר הוא דדוקציה מחוק, חוק מחוקק על ידי דרווישים זקנים המסתחררים במחול צירקולרי. בקיצור, אבידן תימצת את זה בצורה הכי טובה - שיר הוא מה שאני קובע שהוא שיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא התזה הזאת, שמחייבת שחוק יוכל לספק גם חיזוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. נראה לי שעברנו מדישדוש במי אפסיים של חידודים לדברים יותר כבדים. לא שיש לי בעיה עם זה אבל אני לא יודע עד כמה אני יכול למתוח את הידע שלי. סך הכל רציתי להגיע הביתה בשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נעזוב את זה. זה במילא לא המקום המתאים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |