בתשובה ליהונתן אורן, 19/03/04 13:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מצידי, עלינו למחות בתוקף שהוא לא יאכל את מה שהוא בישל, משום שלנו ישאר לאכול את השאריות (ובננות רקובות זה לא טעים במיוחד). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חדש לך שיש בישראל עצורים מנהליים? או שזה בסדר רק כל זמן שהם ערבים? מר פדרמן, אישתו המחליאה וכל חבריהם יכולים לפעול למען שינוי החוק שמאפשר מעצרים מנהליים. פעולה כזאת תזכה לתמיכתי. עד אז, אין לי שום כוונה להתפעל מכך שהפעם יהודי הוא זה שנעצר. שילמדו את כללי המשחק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"או שזה בסדר רק כל זמן שהם ערבים?" זה לא בסדר גם כשהם ערבים (אין לי אחות וכאלה). אני פשוט לא חושב שאנחנו צריכים להתמוגג מהאירוניה הדקה שנוצרת ממעצרו המינהלי של פדרמן. ה"בדיחה", בסופו של יום, תהיה גם על חשבוננו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי כל-כך מעט הנאות בחיים. אל תיקח לי גם את זאת. אני בעד שינוי החוק, ובשום-אופן לא בעד "ישוחרר נועם פדרמן וישא"ק". ככה זה עובד בדמוקרטיה: קבוצות באוכלוסייה פועלות למען דברים שמשפיעים עליהם. פתאום לקבוצת קיצונים יש אינטרס לפעול למען הזכויות של הכלל. אין שום סיבה לבטל את הנוהל למען מקרה פרטיקולרי ולקחת מהם את האינטרס (למה? כי הפעם הוא יהודי?). תוכל לראות זאת כסוג של "צריבה תודעתית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו ש''להם'' אין שום אינטרס לפעול למען הזכויות של הכלל. הם יפעלו למען הזכויות של ה''אחים''. אם אף אחד חוץ מהם לא ינהל מלחמה למען זכויות אדם, הם כנראה גם ינצחו בקרב והחוק ישתנה באופן שלא יתאים להשקפת העולם שלי ושלך בעניין זה. אני גם מתנגד לביטול הנוהל למען מקרה פרטיקולרי. אני פשוט לא בטוח כמוך שהדבר מיצר אצלהם אינטרס למלחמה למען זכויות אדם. התסריט של הילל הזקן, בו יעבירו חוק שמבדיל בין ''אחים'' ל-''לא אחים'' איננו כה הזוי. אבל כנראה שזה אני. כנראה שאני ממש לא יודע איך להנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לרגע לא בעד ש''אף אחד חוץ מהם לא ינהל מלחמה למען זכויות האדם''. אתה ואני בעד זכויות האדם אבל אין לנו כוח להשפיע על המחוקקים. ניצה וחבריה בעד זכויות ה''אחים'', אבל אין לה מספיק השפעה על המחוקקים. אם היא רוצה לבטל את המעצר של מר פ., ולהיות בטוחה שהיא לא תיעצר בעצמה, היא תצטרך לשתף פעולה איתנו, ולפעול למען הזכויות של כולם (זה התנאי שלנו לשיתוף פעולה). אם היא מתעקשת לפעול רק למען ''האחים'', כל חבריה יכולים להנמק במעצר. באמת שלא אכפת לי. מי שמרחם וגו'. נדמה לי שהפעם אני מזהה אצלך קצת סימני היחלשות והתכופפות לא אופייניים. אני דווקא נמצא בזמן האחרון בתחושה שאנחנו רואים את פרפורי הגסיסה של אידאולוגיות כמו של גוש-אמונים וחבריהם. פרץ הלאומנות שאנחנו חווים עכשיו במדינה הוא ניסיון נואש אחרון להחזיק בתמונת-עולם שלמעשה התמוטטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להשתכנע ממה שאתה אומר. לגבי סימני החולשה: הדרך ארוכה ומפוטלת, אני נופל וקם נופל וקם... החשש שלי הוא שניצה וחבריה דווקא כן ימצאו אוזן קשבת בכנסת ישראל ויצליחו להשפיע על המחוקקים למען זכויות "האחים" (הד"ם), אך כנראה מדובר בחשש בלתי מבוסס שמחלשני ביותר. ימים יגידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להתייחס לסיפא של התגובה שלך. זה ממש מעניין שתמונת העולם שלנו על המציאות כל כך שונה, על אף שאנו חיים באותה כברת ארץ, וחשופים פחות או יותר לאותה אינפורמציה. אני דווקא מרגישה שהשקפת העולם התלושה מהייעוד היהודי, קרי, המערבית ליברלית נטו, מצויה לפני קריסה. היא אינה רואה פשר ומשמעות להיותה כאן, והיא נסוגה מכל חפירות חייה, כי אין לה למה לשמור עליהם. אפילו הנושא של שמירת זכויות האדם, שהוא משהו כמו הקו התחתון- האידיאולוגיה הכי בסיסית של שוחרי הדמוקרטיה והליברליזם, קורס, כפי שנראה במקרה של פדרמן (כן, יש לזה תירוצים- אבל העובדה הבסיסית נשארת). אין כמעט עקרון אחד בו האידיאולוגיה הזאת דוגלת באמת, ומוכנה להאבק עליו, מלבד ההתקפלות והנסיגה מכל רעיון.... לעומת זאת, דווקא בצד המתנחלי גדל דור יפה של אנשים מלאי רצון עשיה, ומסירות לאידיאולוגיה שלהם. יש אמנם הרבה התלבטויות, מאבקים, ופריצות דרך חדשות, קשות, ומעוררות מחלוקת בכל מיני תחומי חיים. אבל התחושה הכללית היא דווקא של התחדשות ויצירה, ולא של יאוש וקריסה. יש רק פחד מכמה נזק יכולים לעולל אחינו התלושים. נזק אמיתי מאוד, קשה ומפחיד. אבל התחושה היא שהבעיה הזאת היא שלנו בגלל ש''הם'' שלנו, ולא משום ש''אנחנו'' חלשים. כמובן שמה שאני כותבת כאן זה הכללה גסה לשני הצדדים, אבל הסיכום של התחושה הכללית שלי הוא כזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |