|
הרעיון שאתה מציע הוא מעין הונאה עצמית מודעת בכל הנוגע לפוליטיקה. זוהי צורת התיחסות שהיא "אינטלקטואלית" מכדי שניתן יהיה ליישמה בפועל - לא רק כי רוב האנשים אינם מעוניינים בבובה מוצהרת כמנהיג, אלא גם כי רבים אינם מאמינים כלל שאנשים כשרון, בוש או שוורצנגר הם יס-מנים גמורים. בכדי לאמץ תפיסה כזו, עליך להיות כעל כלים בקורתיים ברמה נאותה, כלומר - להיות בהכרח בעל השכלה כלשהי (לאו דווקא פורמלית). העובדה הפשוטה היא שרובם המוחץ של בני האדם אינם מצויידים בכלים הללו (סמוך עליי - סיסמאות כמו "שרון יביא שלום ובטחון" לא מיועדות לפרופסורים למדע המדינה). אמנם נכון כי תדמיתם של הפוליטיקאים אינה, בלשון המעטה, מן המזהירות, אולם הם עצמם עדיין לא נתפסים בעיני הציבור הרחב כתדמית ותו לא; כש"שרון מדבר על תכנית ההינתקות", - שרון הוא אכן זה שמדבר על תכנית ההינתקות. אחריתו הפוליטית רעה ומרה היתה, אם היה נתפס כיס-מן ולא כאריק מלך ישראל, ביטחוניסט דעתן, מלח הארץ וכו' - בפועל ממש.
בעיה אחרת נעוצה באישיות הדרושה לתפקיד הפוליטיקאי ה"מיועץ". קודם כל, על המועמד להיות אדם, ולא דמות מצויירת (כפי שנאמר: הציבור לא יקנה אשליה מוצהרת, ואם כבר בפרקטיקה עסקינן: גם ועדת הבחירות לא). שנית, על המועמד להיות, בעיקרו, אדם פאסיבי לחלוטין, קל לתמרון, חסר כל מעורבות או אכפתיות אמיתית באשר למדינה וענייניה - שאם לא כן, הוא עשוי לקום על יוצריו משיגיע לכס הרם. המניעים היחידים שעשויים להיות לאדם כזה להתמודד על תפקיד פוליטי הינם מניעים פרטיים (פרסום, בצע כסף וכדומה). עם זאת, ולמרבה האבסורד, בו בזמן עליו לדעת לשדר אכפתיות, כריזמטיות, אסרטיביות וכוח עמידה. מה דרוש לנו, אפוא? שחקן דגול אך נעדר טיפת כריזמה(?!) שחקן דגול, שאינו מסוגל להרוויח כסף, פרסום או מה-שלא-יהיה בהוליווד, ולכן הוא פונה לדרכים תמוהות-עקלקלות ומחייבות כ"מדינאות"..(?!) קשה לי לראות כיצד יימצא לנו, היועצים תאבי השלטון, מישהו שיעמוד בקריטריונים הללו.
|
|