 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברקת טענה שהיחסים בעייתיים מבחינה אתית גם כשלא מדובר על הטרדה מינית (תגובה 206184). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל אתה שאלת על החוק (שתי תגובות אחורה). אני חושב שיש בעיה אתית בכל מקרה בו היחסים הם כאלה שעלולים לגרום לאחד הצדדים להרגיש מאויים אם יסרב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק, סליחה. אני לא רואה בעייה אתית ביחסי מנהל/כפיף. נכון שמכאן יכולות להתפתח בעיות קשות, אבל כפיף/מנהל שלא מעוניין בהם מוזמן שלא להיכנס למערכת יחסים כזאת. במקרה של כפייה ואיומים שמנסים לכפות יחסים, יש מערכת משפטית, בדיוק כמו היום. חוץ מזה, יחסי מרצה ותלמיד/ה הם פחות אינטנסיביים ומאיימים (אובייקטיבית. סובייקטיבית זה לא עניינינו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל זאת בדיוק הבעיה: כפיף שלא מעוניין ביחסים ירגיש פחות חופש להיות אסרטיבי בסירובו. משפט כמו "בפעם הבאה שאתה מחמיא לי על החזה שלי אני מתלוננת עליך" לא ייצא בקלות מפיה של מזכירה שהבוס שלה יכול למרר את חייה, לפטר אותה או לא לאשר לה העלאה במשכורת, מאשר מפיה של עמיתה במעמד שווה. ביחסי מרצה/תלמיד עלול להיות אלמנט מרומז של הטבות שמפעיל לחץ לא הוגן על מושא החיזור (צריך לנסח את זה קצת יותר טוב, אני מקווה שהעניין מובן). אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה לסייג: במקומות מסויימים האיסור הזה הגיע לדרגות מטורפות לגמרי. חבר שלי שחי בארה"ב מספר שהוא לא יכול להחמיא למזכירה שלו על בגד יפה כי היא עלולה להשתמש בזה נגדו. החיים קשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ברור לי שיכול להיות פחות חופש וברור שיכולים להיות אלמנטים לא הוגנים. לא לגמרי ברור לי כיצד זה מצדיק מראש הגדרה של יחסים כאלה כלא-אתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעצם אני מסכים איתך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |