בתשובה לש''ק ריש, 17/03/04 0:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ולמרות שהפרטים מעורפלים לך, נופפת במעורפלים האלה כאילו הם לא כאלה, ודחית בשאט נפש הצעה לקרוא ספר (אמנם מנקודת ראות שונה מזו של מושא הערצתך). אני רואה בכך תכונה "עורך דינית" אופיינית (1) , להציג "שליטה בחומר" גם במקרים שהיא איננה. דמותו של שקד, אגב, הייתה בעיני בדיוק כפי שאתה מתאר, אך בעקבות מעשה בלתי ישר בעליל, כולל הצהרה שקרית, שעשה, שנודעה לי רק מקריאת הספר, ושספרתי עליה, חל בי מהפך גם בהערכת דמותו. (1) אגב, אני זוכר בצורה בלתי מעורפלת שהצהרת פעם שאתה מתעסק במשפטים אך אינך עורך דין, אבל לעניני ההבדל הזה לא כל כך חשוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מאמין שההתרשמויות שלי עתיקות יותר משלך, או מעורפלות יותר משלך. כשנזקקתי להתרשמויות זה היה ביחס לשאלת הכיסוי התקשורתי – לא הבאת תמיכה לדבריך אלא התרשמות, וגם אני לא. לגבי דברים אחרים הלכתי לפסק הדין של בג"ץ ולמדתי (שוב) את החומר לפני שהגבתי. אם מדברים על שליטה בחומר: שאלתי אם קראת את פסקי הדין ומדוע העדפת את שפטל על פניהם – ולא ענית. שמא מתאים לבקש כאן שתקשוט עצמך תחילה? לעניין המעשה הבלתי-ישר בעליל, אני סמוך ובטוח שלאחר שביקשת, קיבלת ולמדת את תגובתו של עו"ד שקד, שוכנעת למעלה מספק שיש להעדיף את טענותיו של שפטל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שקד ביקש דחיית דיון בגלל שהוא יוצא למילואים ובמקום לצאת למילואים יצא למוסקבה. זה מסופר בספר, אבל לא ניתן לכך משקל בעיתונות, ולמרות שהדברים פורסמו בספר הוא לא הגיב (כמו שדורנר לא הגיבה על סיפור הדוח). איני מניח שהיה כאן מקום לעוות התמונה, וקשה לי להאמין ששפטל פרסם שקר מפורש, ואני מאמין שהדברים הם בדיוק כך למרות שלא בקשתי תגובה משקד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם סיפרתי (בהתלהבות) על ספרו של שפטל והממצאים בו בפגישה משפחתית. גיסי שהוא מנוי של האופירה הישראלית אמר שהכסא שלו באופרה סמוך לכסאו של שקד, ובפעם הבאה שייפגשו הוא יספר לו את מה ששמע ממני וישאל לתגובתו. אני שמחתי מאד לשמוע זאת ועודדתי את גיסי לבקש תגובה כהבטחתו, כי באמת הדברים האלה מאד מעניינים אותי. בפגישה הבאה בינינו שאלתי אותו מה אמר שקד, ותגובתו הייתה רק שלא דיבר עם שקד על כך. התחושה שקלטתי הייתה שאין טעם לחקור במופלא ממני, ולא שאלתי שאלות נוספות. מאז כבר הוצגו כמה אופירות . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, אבל נדמה לי שזה לא יהיה מנומס במיוחד מצד גיסך לפנות לשקד (שאותו הוא,כנראה, לא מכיר היכרות עמוקה במיוחד) במהלך בילוי בשעות-הפנאי שלו כדי לשאול/להאשים אותו בסוגייה כאובה מלפני קרוב לעשרים שנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאשר יש טענות ענייניות, שיחה כזאת יכולה להיות בלתי נעימה, אך אם אין בהן ממש, היא יכולה להיות נעימה לכל הצדדים. מכל מקום את ההצעה המקורית לדבר על כך לא אני הצעתי. . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שקד עושה היום? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי מושג ירוק, אבל אני בטוח שאת הפרט הזה לא תהיה לי בעייה לברר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם היית מאשים אותו בשקר מפורש, זו לא היתה הפעם הראשונה (כוונתי לפרשת שירות המילואים שהיה-או-לא-היה) (ואולי גם כאן זכרוני מעורפל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשת המילואים היה היחידה שהזכרתי בה שקר. זה היה במאמר גופו ואחר כך חזרתי על כך באחת מתשובותיי לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לשירות המילואים של שפטל עצמו. פרשה (הרבה אחרי דמיאניוק) שבגדרה נטענו טענות על יושרו. לא ארחיב כי אני לא זוכר איך זה הסתיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פסק הדין של הבג"ץ אליו הלכת בא לענות על טענות הפוכות לאלה שהיו במאמר לגבי הפרשה, של קבוצות שטענו כנגד זכויו של דמיאניוק, ולא כנגד זה שהזיכוי היה *רק* מחמת הספק, ושהיה בו טיוח לגבי הרשלנות שנעשתה בבית המשפט המחוזי. לכן, מדרך הטבע, אין במה שמופיע במאמר ביקורת על פסק הדין הזה (של הבג"ץ) אלא על פסק הדין בערכאת העירעור, ובגלל נימוקים בדיוק הפוכים לאלה שהעלו העותרים בבג"ץ הזה, שאת התשובה להם קראת. לכן, בודאי שאין בקריאת פסק הדין הזה (אפילו בהנחה שהוא כשלעצמו קולע) משום תשובה לטענות שהעלה הספר של שפטל, ובודאי אי אפשר ללמוד ממנו על כל מה שקרה שם. אני חושב שעצם זה, שבדיוק כמוני לא ידעת (אין לי ספק ששמעתי את הדברים בזמן המשפט, אך נפשי סרבה אז להפנים אותם בגלל שהייתי בטוח אז שאיוון האיום ודמיניוק חד הם), דבר כה חשוב, שאחד משני עדי התביעה המרכזיים העיד קודם לכן עדות שסותרת בפרוש את עדות הזיהוי שלו, צריכה לתת לך רמז שאולי כדאי לך כדי להבין את מהות השגיאה והרשלנות (תמצא שם גם טעויות "משפטיות" פורמליות של השופטים) לקרוא בכל זאת את הספר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי אתה מתפרץ לדלת פתוחה: ראשית, את הבג"ץ הבאתי רק כתמיכה להתרשמותי ולזכרוני, שהיה דיון ציבורי ער בפסק הדין שלערעור. שנית, ציינתי במפורש שאין בכוונתי להגיב לטענות בדבר "השגיאה והרשלנות", מכיוון שזוהי משימה טיטאנית, שאי אפשר להתמודד איתה רק באמצעות קריאת ספרו של שפטל (מה גם שמשום מה פסקי הדין הפליליים, שאין בכוונתי לקרוא מעבר למעט שקראתי בהם, נעדרים מהתקליטור המשפטי שלי). כמו שאמרתי, להעלות ספקות זה דבר מאוד קל, ואם בתי המשפט היו נעצרים בשלב הזה של תמיהות ובעיות בסגירת התמונה הכוללת, שום עבריין לא היה מורשע לעולם. אני לא רוצה להיגרר לדיון לגוף הדברים, אבל רק כדי להמחיש את הנקודה: לפני שאפשר לעמוד על משמעות הסתירה הזו בדברים שמסר רוזנברג, יש לבדוק מה היתה ההתייחסות של בית המשפט המחוזי לסוגיה הספציפית בפרט, ולמשקל עדויות הזיהוי שבעל פה בכלל. מה למשל אם תגלה שבית המשפט המחוזי כתב בפסק-דינו שהוא לא מסתמך בכלל על הזיהוי של רוזנברג את הנאשם? או שהוא מנתח את הטענה ש"האוקראיני איוון" הוכה/נרצח וקובע שאיננה אמת, או שאיננה מתייחסת לאיוון האיום? אני לא יודע מה קבע בית המשפט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |