|
||||
|
||||
הדטרמיניסטיות של המשחק היא לב העניין: מה הסיכוי שהמצב הוא "לבן זוכה", כשממקמים את ששת הכלים במצב (חוקי) אקראי? |
|
||||
|
||||
תודה על ההסבר, הבנתי. שאלה נוספת (לכל השחמטאים שבקהל): מה זה בדיוק "מד הכושר" שהוזכר בדיון, ואיך מחשבים/מודדים אותו? |
|
||||
|
||||
יש לך זמן וחשק? http://www.jaderiver.com/chess/ratings.html |
|
||||
|
||||
שאלת שתי שאלות, הראשונה קלה, והשניה קשה. מד כושר זהו דירוג מספרי שיש לשחקן שחמט, והמבטא את חוזקו היחסי. לגבי איך מודדים אותו, זו שאלה קשה מפני שלכל מדינה יש מד כושר לוקאלי משלה, וזאת בנוסף למד-כושר של FIDE, ארגון השחמט העולמי (לא ממש בדקתי לגבי כל מדינה וייתכן שאני טועה בגדול, שכן אני מתבסס על מדגם של שתיים בלבד שאותן אני מכיר) לגבי ישראל: הנוסחה של הארגון הישראלי לשחמט שהיכרתי בעבר (פרשתי משחמט תחרותי לפני כחמש שנים) היתה משהו בסגנון: New = Old + 12*r + 0.03(Opp - Old) כאשר New זה מד הכושר החדש של השחקןOpp זה מד הכושר הישן של היריב (לפני המשחק) Old הוא מד הכושר הישן של השחקן (לפני המשחק) כאשר r זה 1 אם ניצחתי, -1 אם הפסדתי ו 0 אם תיקו. דוגמה: יש לי 100 נקודות מד-כושר מתחת ליריבי וסיימנו תיקו. אני מקבל 3 נקודות והוא מפסיד 3. אם הפסדתי אז הוא מקבל 9 ואני מפסיד 9. אם ניצחתי אז אני מקבל 15 והוא מפסיד 15. היה חסם על הדברים האלה, משהו בסגנון של לא מקבלים/מפסידים יותר מ 10 או 12 נקודות על תיקו, וכן לא מקבלים פחות מחצי נדמה לי (אבל אולי יותר) נקודה על ניצחון, ולא מקבלים יותר ממשהו כמו 24 על נצחון, כך שמעל 300-400 נקודות הפרש בין יריבים לא מתחשבים כבר ביתר ההפרש. בזמנו כאשר פרשתי, התחילו לצוץ תחרויות של קצבים קצרים בהרבה מאשר שעה וחצי לכל שחקן לשלושים מסעים ושעה נוספת ליתר המשחק (לכל שחקן), כמו שעה על שעה או אפילו קצבים של עשרים דקות לכל שחקן (בניגוד למשחק בליץ שמהווה חמש דקות לשחקן, לא מאלץ רישום מסעים, ובד"כ גם לא נחשב לצורכי מד-כושר, אבל לא אתפלא אם גם זה כבר השתנה). עד כמה שאני זוכר במשחקים הקצרים יותר הקבועים בנוסחה שונים, ומאפשרים לקבל פחות ניקוד. אגב, אני רואה את התקצרות הקצבים המגמתית ורבת השנים בשחמט כחלק ממגמת ההתמסחרות/פופוליזציה/פפסיזציה/MTV הכללית יותר, שפגעה כמובן במקרה הזה ברמת המשחקים. בלתי מדורג בישראל מתחיל ממד כושר 1450 (לפחות ככה זה היה בעבר) ונחשב לדרגה שישית (שזו מעין דרגת דמה), ואז מתקדם ל 1520 (דרגה חמישית), 1630 (דרגה רביעית), 1740 (שלישית), 1850 (שניה), 1960 (ראשונה), 2070 (מועמד לאמן), 2180 (מועמד בכיר לאמן), 2290 (אמן) ו 2400 (אמן בכיר). אין דרגות כמו אמן בינלאומי ורב-אומן במסגרת הסולם הישראלי. ברגע שעוברים סף נקודות מסויים מוענקת הדרגה, אך אם יורדים מסף זה מתישהו אחר-כך היא לעולם אינה נשללת (אף שמן הסתם גם לא נתקדם לדרגה גבוהה יותר). לגבי פיד"ה - אני לא סגור על הפרטים, אבל גם ההתקדמות במד הכושר וגם מתן הדרגות (אמן פיד"ה, אמן בינלאומי, רב-אמן) שונים בשיטתם. נדמה לי שזה פר תחרות בדרך-כלל ומבוסס על תוצאות השחקן כנגד מספר אנשים בעלי דרגות מסויימות (או שאולי כנגד ממוצע מד-כושר כלשהו). יש להם משהו שנקרא ציון ראשון לרב אמן, ציון שני לרב אמן וציון שלישי זה קבלת הדרגה, כך שזה מורכב יותר מרק סולם נקודתי. כמו כן, צריך להשתתף בתחרויות למד כושר בינלאומי, שלא כל אחד בעל מד-כושר לוקאלי יורשה להיכנס אליהן, ואלה מסווגות על-פי חוזקן (ממוצע מד הכושר של השחקנים). אישית יצא לי רק פעם אחת לשחק בסוג כזה של תחרות, עזרה לכך קצת פרוטקציה מראש המועדון, והייתי בפירוש "זנב לאריות" במקרה זה. לגבי אוסטרליה, לא ממש הבנתי איך הולכת הנוסחה (זו בכלל מדינה מוזרה), אבל התרשמתי שמד הכושר הלוקאלי הוא נמוך בהרבה מזה שמונהג בישראל, ודומה ברוחו למנטאליות האוניברסיטאית הרווחת שם (כאן?!) של לא להעניק ציונים מעל 90. השחמט, שבניגוד לישראל לא נחשב באוסטרליה (ארץ הספורט) לספורט, במפתיע אינו מאוד מפותח, והרמה היא כזו שכנראה באוסטרליה היה לי סיכוי לו באמת רציתי בכך, להיות אחד היותר טובים, באופן יחסי כמובן. |
|
||||
|
||||
אם יורשה לי להוסיף משהו על מד הכושר, מנקודת מבט מתמטית. אם לכל שחקן יש ציון-כושר מסויים, סביר להניח1 שהסיכויים של A לנצח את B תלויים רק בהפרש בין הציונים שלהם. (כמובן שאם הציונים קרובים, איננו מניחים שהשחקן החזק יותר ינצח תמיד את החלש; אם הוא "חזק יותר", זה פשוט אומר שהסיכויים שלו לנצח גדולים מחצי). ביתר דיוק, מניחים שהסיכוי של A לנצח את B שווה ל- 1/(1+10^(d/400)) כאשר d הוא ההפרש בין הציונים (המספרים 10 ו- 400 כאן הם שרירותיים, והחלפתם באחרים תמתח או תכווץ את הסקלה).אפשר לשערך את הכושר של כל שחקן על-פי סדרה ארוכה של משחקים עם שחקן יציב (כגון תוכנת מחשב). בפועל, שחקנים משחקים זה מול זה, ומשפצים את הציון שלהם בהדרגה. הנוסחאות שלודביג הביא למעלה נגזרות בדיוק מן המטרה הזו: אם השחקנים ישחקו אינסוף משחקים, הציונים המחושבים שלהם יתכנסו לציון האמיתי (בהנחה שיורידו את מקדמי השינוי בהדרגה לאפס). הצעד הבא: ליישם מנגנון דומה באייל. 1 it makes sense to assume ולא it is reasonable to assume |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |