בתשובה לזאביק, 15/03/04 22:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם התשובה הציונית הספציפית הזאת לא מבוססת על עובדות, העובדה שהיא ''ציונית'' לא מוסיפה לה הרבה. אם תרגע קצת, אפשר יהיה, אולי, לדבר איתך, אבל אם אנחנו מטורפים כדאי שפשוט ניקח את הכדור הורוד ונחסוך לשני הצדדים את עוגמת הנפש הכרוכה במפגש עם מישהו נורמלי כמוך. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשובתך היהירה היא עדות חוזרת ונשנית לחוצפה והשחצנות, שבגללה השמאל הולך "מחיל אל חיל" בבחירות. ובאשר לעובדות: העובדה היא-ואני חוזר על כך בפעם המי-יודע כמה- שלערבים יש רק זכויות, בלי חובות. על כך לא נשמעה מצידך אפילו מילה או התחכמות אחת. העובדה היא שמספר הערבים המשתפים פעולה עם ארגוני הטרור ואף מסיעיים ישירות למרצחים עולה משנה לשנה. העובדה היא שההסתה של התנועה האיסלמית הולכת וגוברת גם במיסגדים וגם באסיפות. העובדה היא שחברי כנסת ערבים נוסעים לארצות ערב הקיצוניות ביותר, ומביעים את הערצתם למנהיגם הדיקטטור. העובדה היא שאת כונותיהם האמיתיות הראו הערבים בארועי אוקטובר עת הם הסתערו על המיצפים בגליל, על מכוניות בואדי ערה ועל המשטרה. העובדה היא שהערבים הם גייס חמישי בארצנו שרק מחכה להזדמנות הנאותה כדי להיפרע בנו. ובאשר לכדור הורוד : אתה יודע מה לעשות איתו ולאן לדחוף אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה! נהדר! מלה אחת, ארבע אותיות, אבל מספיק סופיסטיקידט כדי להביע בוז ולעג דק. מחיאות כפים. רק רציתי להודות לך על שאתה מואיל בטובך בכלל להתיחס אלי מרום מעלתך המנופחת, שהרי אתה מן האיליטות. איליטות דה-לה שמאטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תסלח לי אבל עם מקס הזועם אני מעדיף להפגש בקולנוע, וכאן באייל די לי באורי פז אחד. כמו שכבר אמרתי, וכמו שאומרים לכל ילד בן ארבע: כשתרגע קצת יהיה אפשר, אולי, לדבר. אם לא תרגע, לא נראה לי שההפסד גדול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום זעם ושום בטיח. תפסיק להחמיא לעצמך כאילו הצלחת להרגיז אותי. רק פליאה גדולה, איך אדם אינטיליגנטי לכאורה לא לומד מהנסיון נוטף הדם של אוסלו. אפילו בן פחות מארבע היה לומד לקח, אבל לא שוטה הכפר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לעומת זאת מתפלא איך אנשים אינטליגנטיים לכאורה לא לומדים מהנסיון נוטף הדם של הקמת המדינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי תועיל להסביר למה בדיוק אתה מתכון? בתודה מראש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קח מקום עם רוב ערבי ומיעוט יהודי ביחס של 2:1 בערך, רצוי כזה שכבר היו בו ביניהם כמה "סכסוכים מזויינים בעצימות נמוכה" על רקע לאומי. דאג לכך שיהיה מוקף במדינות ערביות הטוענות לחזקה ערבית על השטח הזה מכוח הרוב הערבי שמתגורר בו. כעת עשה טעות קולוסאלית ותן ריבונות ליהודים על חבל הארץ הזה. התרווח אחורה וצפה במרחץ הדמים. (התאזר בסבלנות, זה בהחלט יכול לקחת כמה שנים). כמה יהודים נהרגו מאז 1948 בעולם כולו? כמה מתוכם בישראל? אני מתפלא שאני צריך להסביר משהו שילד בן ארבע היה מבין לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הבנתי: נתינת ריבונות ליהודים היתה "טעות קולוסאלית". ומה היתה הדרך הנכונה שלא היתה מביאה לאותה טעות קולוסאלית? אם הנאצים היו משמידים לא רק ששה מליון יהודים אלא את כולם, עד האחרון שבהם, לא היתה באה לעולם הטעות הקולוסאלית הנוראה. הפיתרון הסופי שהיה עושה את הערבים,וגם כמה יהודים, למאושרים. טיעון מטורף כזה לא היה מעלה בדעתו אפילו ילד מפגר בן ארבע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה כיף שלימדו פה פעם הבנת הנקרא. נתינת הריבונות ליהודים בא"י והקמת המדינה היו טעות גורלית, כיוון שהם גרמו הן במישרין והן בעקיפין למותם של אלפים מבני העם היהודי אליו אנו משתייכים. מוטב היה לה למדינה לולא היתה קיימת במתכונת בה אושרה והוקמה. הדרך הנכונה היתה למעשה *כל* דרך מלבד השלטת מיעוט של מהגרים יהודים על רוב ערבי מקומי בעל רגשות לאומ(ני)ים עזים. המיתוס האמריקני כשל במחוזותינו; הארץ לא היתה ריקה וידענו את זה. הטיעון הדמגוגי שלך כאילו האופציה היחידה האפשרית מלבד הקמת מדינה יהודית היא השמדת היהודים במחנות הוא לא פחות מאווילי. הרי המצב של "אין מדינת ישראל" אינו שווה למצב של "אין יהודים". מה לעשות שיהודים בהחלט יכולים לחיות בלי מדינה, ובוודאי בלי מדינה שעצם הקמתה במתכונת הפסאודו-קולוניאלית הזו היתה טעות קשה ואיומה שגרמה להם צרות רבות מפנים ומחוץ. אחזור על שאלתי: כמה יהודים נהרגו בעולם כולו מאז הקמת המדינה? כמה יהודים נהרגו בישראל? גם הילד המפגר בן הארבע יכול לראות מי רוחץ היום בנהרות של דם. (רמז: אלו אינם יהודי לונדון, פריז ולוס-אנג'לס.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא עכשיו, עם התגברות האנטישמיות באירופה, אתה טוען שהיהודים בטוחים יותר בלונדון ופאריס מאשר בישראל. זוהי, כמובן, שטות מוחלטת המעידה שאינך מבין את הנרטיב היהודי, או שאינך יהודי כלל. חזל"נו כבר קבעו את הכלל: "עשו שונא ליעקב". האנטישמיות טבועה בגנים של הגויים למרות שהיא אינה באה לביטוי יום-יומי. הפרעות ביהודים הן כמו הר געש מתפרץ או הוריקן, שבא כשהתנאים מבשילים, גורם להרס ולחורבן, ואח"כ שוכך עד הפעם הבאה, ואין ספק שתהיה פעם באה. הדרך היחידה לעמוד בפני הסערה היא מדינה יהודית המסוגלת להגן על בניה היהודים, ולהשמיד את המתנכלים לה. אנחנו מוכנים להלחם ולמות-כמו שהוכחנו כל השנים- בשביל מטרה זו. ואפילו לא היינו צריכים להקריב קורבנות רבים- הרי אנחנו נלחמים נגד ערבים- בתאונות דרכים נהרגו יותר יהודים מאשר בכל המלחמות גם יחד. רציתי גם לענות על הרישא של תגובתך, אבל למי ועבור מה אנחנו עמלים? אולי בפעם הבאה. להתראות, מוחמד ידידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מי שרוצה להתלונן על גזענות, מוטב לו שיעזוב בשקט את הגנים של הגויים." _______________ מתוך "קריאות ביניים ואוי לעיניים", שכ"ג, 2004. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר, נוריד את המילה "גנים" והמשפט יקרא כך: "האנטישמיות הטבועה בגויים". מרוצה? דרך אגב, אמור לי מה זה שכ"ג ואומר לך מה זה (בכותרת) ג"ג. גנים גויים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכ''ג - שוטה הכפר הגלובלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיצד ניתן להתמודד עם ההגיון הצרוף של כרוניקה-צפויה-מראש? הרי כבר חז"לינו (ולא ניטפל יתר על המידה לריבוי הכפול, אך סלח לי אם מעתה אכנה אותם חז"ל) קבעו מראש שעשיו שונא ליעקב ואין מה לעשות. את מנטרת ההיסטוריה לקרימוזה שלך עם הדמגוגיה הדוגמטית שמאחוריה שמעתי כבר כל כך הרבה פעמים שהתחלתי להרגיש שאני בסדנה של אושו. זה לא נרטיב ולא בטיח, אלו חיים שסגורים באקסיומה אווילית. אבל למה להתבלבל עם עובדות. ברור לך שהקמת המדינה כאן בתוך רוב ערבי הרי לא גרמה לא למלחמות, לא להגברת האנטישמיות, לא לגיבוש לאומנות ערבית המכוונת עד היום נגדנו. הערבים הרי שונאים אותנו מעצם הווייתנו ואם היינו היום בבירוביג'אן או באוגנדה הרי שהם היו מרחיקים עד לשם כדי להתפוצץ לנו בקניונים. כמה חבל שאין קשר בין המציאות הפוליטית להזיות המרכיבות את הנרטיב "היהודי" שלך. "אין ספק שתהיה פעם באה". "הדרך היחידה היא...". כמה נחמד שהכל צפוי וידוע, כי אז לא צריך לחשוב ולהבין. אז סליחה שאני לא מוכן להילחם ולמות בשביל מדינה יהודית, אלא בשביל חיים של יהודים. המדינה אינה קדושה. וזה נכון בפרט שהמדינה לא רק שלא שירתה את מטרתה "להגן" אלא גם גרמה למותם של אלפים מבניה רק כדי שתתקיים. המדינה ומדיניותה תרמו לאחוזים נכבדים מגל האנטישמיות הגואה כעת באירופה ובכל העולם. אבל מה זה חשוב כשאין ספק, כשיש דרך אחת ויחידה שהותוותה מראש, וכשחז"ל כבר קבעו שעשיו שונא ליעקב. ברור לי כעת כי לא אוסלו היה הטעות, אלא הפקפוק בדברי חכמינו היה הטעות. אני מרים ידיים, ויפה שעה אחת קודם. ביי, זאביק מחמדי. אולי ניפגש באיזה קרוואן בשטחים מעל שוקת שבורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאנשים כמוך כבר למדו לשוק, או ל]חות לדבר בקצת פחות ביטחון עצמי. "אז סליחה שאני לא מוכן להילחם ולמות בשביל מדינה יהודית, אלא בשביל חיים של יהודים." איפה בדיוק נמצא צבא ההגנה ליהודים שאתה מתגייס אליו? ספר לנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טעויות כתיב: צ"ל חשבתי שאנשים כמוך כבר למדו לשתוק, או לפחות לדבר בקצת פחות ביטחון עצמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש מי שלא לומד לשתוק ויש מי שלא נגמר לו הביטחון העצמי. אני, איך לומר, לא ממש מאושר מזה שקבוצת ה"אנשים כמוני" כוללת - לפחות במקרה בו אלו הם הקריטריונים - גם אותך. ולעניין: האמירה שלי אינה מניחה ואינה מחייבת קיומו של צבא. האמירה שלי כן מניחה ומחייבת קיום המדינה *מראש* באיזור בו הסיכון הינו נמוך. אבל היות וכיום אני חי כאן, וכאן נמצאים רוב בני עמי, אין לי הרבה ברירה אלא להגן על עצמי ועליהם מכל איום שהוא בדרכים הטובות ביותר ("לוותר להם" או "להיכנס בהם" זה היינו הך מבחינתי, כל עוד זה מגן עלי בצורה האופטימלית). אבל זה לא מונע ממני להבין כמה דבילי היה כל העסק הזה מלכתחילה. מקימי המדינה *בחרו* בכוונה להיות "מדינה קטנה מוקפת אויבים". הרי אי-אפשר לומר שלא ידעו מראש שזה יהיה המצב. זהו מהלך התאבדותי-למחצה, ולטעון אחרי טעות יסודית שכזו שתהליך אוסלו דווקא היה הנסיון העקוב מדם שעלינו ללמוד ממנו נשמע לי פאתטי. אם תלך לגור בשכונת הרכבת בלוד ותצעק אחר-כך שגנבו לך את האוטו ואנסו את הבת שלך, מצד אחד אתה צודק ומצד שני אתה טיפש ("גם בתל-אביב פורצים ואונסים" אינו תירוץ טוב מספיק לכור במקום מועד לפורענות; כנ"ל גם "המשטרה נוקטת יד קלה לאחרונה ורק בגלל זה יש פשיעה"). כי הכתובת היתה על הקיר. אני לא מתנצל על כך שאני נמצא פה, אבל נדמה לי שהדברים היו יכולים להיות טיפה יותר טובים מבחינת העם היהודי אילו לא היה עוצם עיניים ולוקח את הכדור הורוד של ההזיה הלאומית-משיחית לפני חמישים ומשהו שנים. הדבר העיקרי שקרה כתוצאה מכך זה שמחצית מיהודי העולם הנותרים רוכזו במקום אחד מסוכן מאין כמוהו לקיומם. להודות בזה זו אינה בושה. איך אומרים - חכם לא נכנס למצב שפיקח יודע איך לצאת ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סינסינאטוס: את הגלולה הוורודה של המשיחיות לקחנו לפני הרבה יותר מ-55 שנה. רגע הבליעה הסופי היה לפני 100 שנה בדיוק, כאשר הוחלט בקונגרס הציוני שלא ללכת על תוכנית אוגנדה. באשר לרעיון הזה, ש"אם נהיה מפוזרים בעולם אז נשרוד, גם אם פה ושם יהרגו בנו" - הרעיון הזה אכן עבד יפה עד לעידן המדינה המודרנית. אבל קמה מדינה בשם גרמניה, כבשה את מרבית המקומות בהם היינו פזורים - וקיבצה אותנו חזרה, לאושוויץ ועוד כמה מחנות. וגם לרוסיה הצארית ובריה"מ תחת סטאלין היו כנראה תוכניות להשמדת היהודים שלהן, שלא יצאו אל הפועל מסיבות אלה ואחרות. יש סכנה בריכוז היהודים אבל מצד שני, בהרבה מובנים גם קל יותר להגן על שטח מצומצם. מדינת ישראל עם מגן של טילי 'חץ' ודומיהם, ומערכת מקלטי אב"כ טובה יכולה גם לתת לתושביה הגנה סבירה מאוד מפני מתקפה וגם לאיים על כל העולם, או על כל חלק ממנו שבא לה לאיים עליו, בהשמדה. זו עמדת כוח וסחיטה שאין שניה לה. יצא לי להיות היהודי היחיד, כמעט, שהגשים את תוכנית אוגנדה. במשך שנתיים התגוררתי ברמת וואסין גישו שבמערב קניה - ואחר כך התברר לי שזה בדיוק השטח שיועד לתוכנית אוגנדה (הבריטים העבירו את הגבול בין קניה לאוגנדה מזרחה בשלב מסויים). האזור אכן יפה ופורה, אבל אין לנו שום זכות עליו, אין לנו שום רגש לאומי והיסטורי אליו, ואם היינו מתנחלים שם היינו גומרים כמו הלבנים בדרום אפריקה וברודזיה, אבל הרבה יותר גרוע, כי לנו אין מולדת-אם חזקה ועשירה. אז כן, שכונת הרכבת זה דימוי מצויין. אבל מה לעשות שהמקום היחיד שלמשפחה שלך יש עליו זכות זו שכונת הרכבת? אין לך מקום אחר, בכל המקומות שונאים אותך, אף אחד לא רוצה לתת לך לגור אצלו יותר. אבל לסבא של סבא שלך היו בתים בשכונת הרכבת בתקופת התורכים, ומבחינה משפטית יש לך קייס מצויין לטעון שהשטח שלך. התושבים החדשים לא קונים את זה, ואתה בבעיה, אבל כאמור - אין לך מקום אחר והגאווה ותחושת הכוח והאופטימיות שלך לא נותנת לך להתאבד, להיעלם או לחיות כנווד. עכשיו נראה אם אתה מספיק נחוש בכדי לשרוד בשכונת הרכבת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עמדת כוח וסחיטה"? שוב הפרנויה הזו שאו-טו-טו כולם הולכים להשמיד אותנו. מדינה משלנו אינו זהה לעמדת כוח וסחיטה. אבל מה לעשות שבמצב אליו הכנסנו את עצמנו זה כנראה הפך להיות כורח המציאות. "אם היינו... אז היינו..." זו ספקולציה ללא משמעות. יש מקומות הרבה יותר בטוחים ופחות מועדים לסכסוך מכאן, ולהגיד שגם שם היינו עומדים בפני השמדה זו חזרה להסתמך על חז"ל ותו לא. ובלי סיוע מבחוץ מולדת האם "החזקה והעשירה" שלך היתה היום פרוטקטורט סורי-מצרי. אני אומר - אם כבר מדינה, אז עדיף לא כזו שקיומה מוטל בספק מלכתחילה. זו לא היתה האופציה הטובה ביותר. אבל כיוון שכעת מעט מאוחר להחזיר את הגלגל אחורה, אז אם אני כבר כאן אני אמשיך לחיות כאן. יש כאלה שאצלם ממלכת יהודה הקדומה תופסת מקום קצת יותר חשוב מהעם היהודי (כמובן שהשילוב ביניהם מנצח). אני לא אחד מהם. עידן, במעין דארוויניזם חברתי-לאומי בתגובה 206581 כתב על סיכויים נמוכים של הבונדיסטים לשרוד לעומת הציונים, כאילו שלא היתה אפשרות לסיכויי שרידה גבוהים עוד יותר. ובכן, אני טוען שכן, אך כנראה שלעולם לא נדע. מי שעצם עיניים לפני קום המדינה, משלם כיום את המחיר וכולנו עמו. ואם באמת אין לנו ארץ אחרת, קרוב לוודאי שאם כך יימשכו הדברים לא יהיה לנו עוד מעט גם עם. ולאחר שתשכך הרוח מעל חורבות המדינה, היהודים של ארה"ב ינהלו דיונים באינטרנט על מה הנסיון המר הזה היה אמור ללמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד משהו מחזלי"נו: "מאז שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים". כל בר דעת מבין שבעבר, כאשר מדינות ערב, בסיוע סוביטי לחמו נגדנו היתה סכנה לקיום המדינה. היום, עם השלום ביננו ובין מצרים וירדן,וכשארה"ב נימצאת באיזור ומאימת על סוריה ובמידה מסוימת על אירן, הסכנה הזאת חלפה. נשארה בעית הטרור הערבי שבקרוב הוא יכלול גם את כל אירופה. ואז התסריט ההגיוני הוא, שאחרי שהשמאל הארופי יושתק כמו שהוא הושתק בישראל, ילחם העולם בדרך היחידה בה יש להילחם בטרור: טרור נגדי. כל הדיבורים על חורבן המדינה וכו', הם קישקושים תבוסתניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אחרי שהשמאל הארופי יושתק כמו שהוא הושתק בישראל, ילחם העולם בדרך היחידה בה יש להלחם בטרור''. פשוט, ללא מלים. ויש גם כאלה שיש להם נבואה לעבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענות שהעלית לגבי ההתכנסות למקום אחד מזכירות מאוד את הויכוח האידיאולוגי המר בין הציונים - שטענו שעל היהודים להקים להם בית לאומי (בין אם בישראל, אוגנדה,או אררט - בסופו של דבר הוחלט על א"י מכיון שארץ זו יועדה לכך ע"י חבר הלאומים) לבין הבונדיסטים שטענו שעל היהודים להשתלב בארצות מושבם, ולנסות להשיג חופש דתי ושויון זכויות. הטענה העיקרית של הציונים היתה שאלפי שנות רדיפות והתנכלויות ליהודים (שנבעו בגלל היותם מיעוט בארצות ניכר) מלמדת שעל היהודים להתרכז בבית לאומי משלהם, ואילו הטענה העיקרית של הבונדיסטים היתה שהרדיפות וההתנכלויות הן נחלת העבר, וכי באירופה המודרנית והנאורה אין יותר מקום להן. הרצל, לדוגמה, היה "בונדיסט" עד למשפט דרייפוס. הויכוח הנ"ל הוכרע לצערנו ע"י הנאצים - לבונדיסטים היה סיכוי אינהרנטי נמוך יותר לשרוד את השואה, בגלל נטייתם להשאר באירופה, לעומת הציונים שנטו יותר לעלות לא"י. בנוסף, הטראומה שגרמה השואה לשארית הפליטה גרמה לרבים מהם להתנער מחלום ההשתלבות ולהפוך לציונים בעל כורחם. "ההזייה המשיחית", כפי שאתה רואה אותה היום, של הקמת מדינה יהודית, היתה אז כורח קיומי דחוף, שנבע מלקחי השואה, ובעיקר מסירובן של רובן המוחץ של מדינות העולם (כולל שלטונות המנדט) לקבל אליהן פליטים יהודיים. טענתך כאילו מצבם של היהודים היה טוב יותר ללא הקמתה של מדינת ישראל, אין לה על מה להסתמך. אתה מסתכל ב"קלוז אפ" על 50 השנים האחרונות, בהן רוב מעשי הרצח של יהודים התבצעו בא"י, אבל מספיק שתרחיב קצת את היריעה ל 65 שנה, התמונה תתהפך בתכלית. ברור שאילו מדינת ישראל היתה קמה ב1939, היה ליהודי אירופה לאן לברוח, ולא היתה מתרחשת שואה במימדים כאלו. בהערת אגב, ישנם הטוענים (1) כי תכניתו המקורית של היטלר היתה לגרש את היהודים מאירופה, וכי פגישתו עם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, כחודש לפני ועידת ואנזה, גרמה לו לשנות את דעתו. קשה לנחש "מה היה קורה אילו". אולי אם מדינת ישראל לא היתה קמה, היתה מתרחשת שואה נוספת כנגד היהודים בארצות ערב? --------- 1 Record of the Conversation Between the Fuhrer and the Grand Mufti of Jerusalem on November 28, 1941, in the Presence of Reich Foreign Minister and Minister Grobba in Berlin, Documents on German Foreign Policy, 1918-1945, Series D, Vol. XIII, London, 1964, p. 881ff in Walter Lacquer and Barry Rubin
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואולי תוכל להשכילנו: באיזה אזור בעולם הסיכון "הינו נמוך"? ואם היינו מתישבים באוגנדה, אולי גם האוגנדים היו אומרים שגזלנו את ארץ אבותיהם? ילמדנו מורינו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"חכם לא נכנס למצב שפיקח יודע איך לצאת ממנו" המממ... נראה שכולם כאן משתמשים בדיכוטומיית החכם/פיקח הפוך ממני.... נראה לי שזה מצדיק שיחת לב אל לב טראנס-אטלנטית עם אבי - מה זה החינוך הקלוקל הזה שהוא נתן לי?! ותחשבו מכמה צרות יכולתי להימנע אם הייתי יודע שהמשפט הולך הפוך - גם כן פיקח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה תשובה "למהלך התאבדותי למחצה" - קטע מסיפרו של עמוס עוז "על אהבה וחושך" ע' 126: "...כי זה כבר נגמר. זה נגמר אחת ולתמיד. כלומר, כאן זה כבר לא יהיה...אויבים, כמובן, עוד יש לנו. ויש מלחמות. ויש מצור ויש לא מעט אבדות. בהחלט. אין להכחיש זאת. אבל לא רדיפות. זה- לא. לא רדיפות ולא השפלה ולא פוגרום. לא הסדידזם שספגנו שם. זה בהחלט לא ישוב עוד. לא כאן. יתנפלו עלינו? אז נרביץ בחזרה כפליים..." ועכשיו צא וחשוב על תרוץ אחר למה זה לא נכון ולא רלונטי, ולא ככה או ככה וכו' וכו'.. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עמוס עוז עצמו התנתק לחלוטין מהזרם הרביזיוניסטי של משפחתו (את הקטע שהבאת הוא שם בפי אביו, כמדומני) כשעמד על דעתו. אתה מקבל את כל משנתו הסדורה של הנ"ל, או שאתה נתלה רק במה שהוא מצטט מפי אחרים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עזוב את עמוס עוז ואת אביו. השאלה היא האם העיקרון המופיע בציטוט מקובל עליך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, בתנאי שלא לוקחים את ה''נרביץ להם כפליים'' כפשוטו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא נרביץ להם כפלים תלך לה יכולת ההרתעה- זהו המצב כיום. לכן אנחנו צריכים להרביץ להם פי ארבע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר מזמן לא קראתי מן ממבו- ג'מבו שכזה. והכל עם רוגז ומשטמה. זהירות! מררתך תפקע. "שמעת כל כך הרבה פעמים" ולא הצלחת להפנים? קשיים בתפיסה הקוגניטיבית? אם עומדת בפני הברירה לבחור בין דברי חז"ל ובין דעתך ההזויה, אני בוחר בחז"לנו. ואתך הסליחה. אתה מזכיר לי את בווין, שר החוץ הבריטי, ששלח את האוניה "אקסודוס" חזרה לארץ "הבטוחה"- אירופה, שם ישבנו בשקט ובשלווה באלפים השנים האחרונות. וכל זה למה ? כיוון שעכשיו,כאילו, היהודים בטוחים יותר מחוץ לישראל. כן, העכשויזם הזה. שלום עכשיו. ומה עם ראיה היסטורית מאדם אנטליגנטי כמוך? אתה "לא מוכן להלחם ולמות בשביל מדינה יהודית" זה בסדר. אני מוכן למות כדי להגן על המדינה וגם עליך. כך חושבים כל הישראלים השפויים, שבמבצע "חומת מגן" רבו על מקום בנגמ"ש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהה. אם זאת דרך הביטוי הרגילה שלך, כשאתה אפילו לא זועם, אני יכול רק לאחל לך הרבה אושר ובריאות, ולהפרד בתעוב הדדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הפעם הראשונה שאני מסכים איתך: התיעוב הוא הדדי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |