|
||||
|
||||
הרי זו טענתי: ההתבוננות אינה מהורהרת כלל, אלא מתארת מצב קיים ותו לא. את ההרהור עושים אנחנו. נדמה לי שזה עיקרו של האימאז'יזם שאליו אולי קרוב השיר הזה בצורתו יותר מכול. |
|
||||
|
||||
לא נראה לי שילד יעמוד שם בעת הרמת הגופה, ויסתכל דווקא על מצב הדשא, אור. |
|
||||
|
||||
ונראה לך שהדובר של עמיחי יעמוד בשדה הקרב בקרב רעיו הגוססים ויתחיל להבחין מי מכסה את ראשו בשמיכה ומי לא? |
|
||||
|
||||
סליחה שאני לא עונה בבת אחת אלא בתשלומים... כיסוי הראש בשמיכה או לא קשור ישירות לחי/מת. כאשר אצל עמיחי יש היפוך מעניין מהציפיה הרגילה שבה מכסים את המת. ההירהורים על השדא הם לא בעלי קשר ישיר שכזה לנפילת האיש. אצל עמיחי ברור לגמרי מי הדובר ואיפה ובאילו נסיבות הוא מדבר. כאן- לא. אולי בוא נסכים שמשהו כאן לא מסתדר, ונמשיך להיות חלוקים על מה בדיוק לא מסתדר. |
|
||||
|
||||
אכן נמשיך להיות חלוקים (אם כי כבר שכחתי על מה), אבל המוזרות שאצל עמיחי אינה שונה מזו שכאן. אין שום סיבה שמבוגר יתעלם ממוות. אם כבר, זה סביר דווקא אצל ילד שיותר חשוב לו ביטול השיעור ומצב הדשא שכן אלה הם מושגי עולמו. |
|
||||
|
||||
וחוצמזה, ההערה על כך שהגבעולים נעמדו כמו שעמדו כבר אתמול, היא לא תיאור מצב קיים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |