 |
אכן, לצערי עלי להסכים עם התגובות הטוענות לבלבול ולעירוב מין בשאינו מינו (מבלי לרדת לחקר הדרך ההלכתית המפולפלת שהגיעה מין הגדי והאמא ועד התרנגול החביב עליך).
לדעתי דווקא הנקודה החשובה ביותר במאמר הינה באמת התייחסות התקשורת למערכת המשפט. אין ספק שהכפפות עשויות מחומרים עדינים, אולם לדעתי שורשי העניין עמוקים ומפאת השעה המאוחרת אקצר מאוד ואשתדל להרחיב בעתיד.
1. מאז כניסת הפוסטמודרניזם לחיינו בקול תרועה רמה הולכים הקשרים המשלבים את חיינו ומתרופפים (הצבא, זכרונות הקמת המדינה והקשיים שמסביב וכו'). מצויים אנו במערכה קשה על דמות המדינה, האליטות וכו'.אין ספק שבג"צ האמון על שמירת זכויותינו הולך ונהיה אקטביסט יותר ויותר ביחס הפוך לאיבוד השמאל את השלטון (המזוהה משום מה עם הליברליות, זכויות הפרט וכו'). אני טוען כי התקשורת רואה בבית המשפט (וביחוד בשבתו כבג"צ) מעין מורה דרך ושותף להמשך שליטת אותם ערכים על חיינו. ומכאן, ורק מכאן, שמירתו על מעמדה של מערכת המשפט כמערכת מורמת מעם.
2. גם אהרון ברק יודע שמקור כוחו הינו גם מקור חולשתו. בג"צ אינו יונק את כוחו מחוק יסוד בתי המשפט אלא מכוחו של אמון העם , ומי הוא זה המלעיט את העם בהבלים?? אכן אותה תקשורת הנזהרת מאוד מאוד בכבודו.
3. הדורסנות התקשורתית נאלמת (כך) במקום בו היא מרגישה כי היא פוגעת ביסוד קיומה, ומכאן צא ולמד.........
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש