בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 11/03/04 21:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא איש ''העבודה'' ולא אגן עליהם. אני חושב שההתנהלות של המפלגה מעוררת רחמים. ציינתי רק שזה שהם אינם ניכנסים לממשלה אינו תמוה כלל. הם לא מקבלים את קווי היסוד שלה. בנוגע לטענה שהם היו יכולים לקדם את האג'נדה שלהם טוב יותר מבפנים (נגיד, אחרי שהם יבחרו אג'נדה), לדעתי הרעיון של ממשלת אחדות לאומית אינו דמוקרטי. הוא תקין מנהלית אבל לא מהותית. ממשלה כזאת לא מאפשרת בחירה בין אלטרנטיבות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני אשאל שוב: איך בדיוק מפלגת העבודה מהווה אלטרנטיבה? אם תשאל אותי, האלטרנטיבות האמיתיות שבכנסת הזאת הן המפד"ל, האיחוד הלאומי, ש"ס, המפלגות הערביות, חד"ש ומרצ. זה שהמפלגה הקרובה ביותר בדעותיה למפלגה השלטת היא גם במקרה המפלגה השניה בגודלה בכנסת לא אומר שאסור לה להצטרף לממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפד"ל והאיחוד הלאומי הן האלטרנטיבה? אתה צוחק? מפלגת העבודה מהווה אלטרנטיבה כי היא יכולה (תיאורטית, לצערי) לגבש סביבה גוש שתהיה לו מדיניות אחרת. הגוש הזה עשוי לכלול את מרץ ומפלגות נוספות. המפלגות שציינת אינן אלטרנטיבה, כי אין סיכוי שהן יקימו את הממשלה הבאה. העבודה והליכוד אמורות להיות קרובות יחסית במדיניותן, כי שתיהן פונות לקהל הבוחרים "המתנדנד" בגבולות הקונצנזוס |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו אני מבין. אתה מתכוון אלטרנטיבה מבחינת הכוח הפוליטי. אני חשבתי שאתה מדבר על אלטרנטיבה אידאולוגית. אני מתקשה לראות את הטעם באלטרנטיבה מבחינת הכוח אם אין היא גם אלטרנטיבה רעיונית - מה זה חשוב אם העבודה או הליכוד בשלטון, אם הן עושות פחות או יותר אותו דבר? הדבר שחשוב הוא שלציבור תהיה האפשרות לבחור בדעות שהן אלטרנטיביות לדעות השלטות. אם הציבור בוחר שלא לעשות זאת, אין כל סיבה להוות בכוח אופוזיציה רק כי אתה השני בגודלך. מה שאתה בעצם רוצה הוא שמפלגת העבודה תתמוך במדיניות ששונה מהותית מהמדיניות הנוכחית שלה, רק כדי להוות אלטרנטיבה, ולזאת היא לכאורה מחוייבת בגלל מספר המנדטים הגדול שקיבלה. מה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רוצה שמפלגת העבודה תתמוך במדיניות ששונה מהותית מהמדיניות הנוכחית שלה. אולי המילה ''מדיניות'' היא בעייתית. למפלגות יש ''כיוון אידיאולוגי'' (נגיד שמאל מדיני-ימין מדיני וכו'). המערכת הפוליטית מחולקת בצורה מסוימת. ישנן המפלגות הגדולות שמצויות סביב הקונצנזוס ע''מ למשוך מצביעים, ומפלגות קטנות יותר ש''מושכות'' לכיוון אידיאולוגי מובהק יותר. כשאתה בוחר בליכוד או בעבודה אתה מצפה ל''כיוון אידיאולוגי'' יותר מאשר למדיניות ברורה, שמושפעת מהתנאים המשתנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאני תמים, אבל אני מתקשה לראות הבדלים אידאולוגיים משמעותיים בין העבודה לליכוד. אם הייתי מצביע לאחת מהן, הייתי מצפה בדיוק לאותו כיוון אידאולוגי מהאחת כמו שאני מצפה לו מהשנייה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם זאת קואליציה של עבודה-מר"ץ+(ש"ס או שינוי או ערביות) מול ליכוד-מפד"ל-האיחוד הלאומי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שיש הבדל, אבל ממי הוא נובע? מהעבודה, או ממרצ וש"ס? פרט לכך, עדיין לא ברור לי בדיוק מה זו "אלטרנטיבה", לדעתך. הרי קואליציה כמו זו שהצגת אינה אפשרית. הקואליציות היחידות שאפשריות הן הקואליציה הנוכחית, או קואליציה אולטרה ימנית-דתית, עם שינוי בחוץ והמפלגות החרדיות בפנים, או קואליצית מרכז של ליכוד-עבודה-שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסיום מערכות בחירות רבות, מתברר שלמעשה אחת המפלגות הפסידה. עדיין, במדינות דמוקרטיות יש תפקיד לאופוזיציה. ההבדל נובע מהצירוף שלהן כמובן. ''העבודה'' לא תמשוך קולות של בוחרים המעוניינים בשינוי אם היא תהיה אחראית למדיניות של הממשלה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין סיבה שהעבודה, עם העמדות שהיא מציגה עכשיו, תמשוך קולות של בוחרים שמעוניינים בשינוי בכל מקרה. הרי גם אם היא תהיה בשלטון, זה יהיה עוד מאותו דבר. לאופוזיציה בהחלט יש תפקיד. איך מפלגת העבודה מילאה את התפקיד הזה עד עכשיו, בכנסת הנוכחית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, לא ממלאת. אמרתי כבר. רוצה למלא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוצה? ומי מונע ממנה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה משנה? אתה טוען שהעבודה לא מעוניינת להיות אלטרנטיבה שלטונית? אולי אתה בלבניסט סמוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלבניסט אתה בעצמך (למערכת: אל תמחקו את ההודעה - זה הוא התחיל). העבודה בהחלט מעונינת להיות אלטרנטיבה שלטונית. לא פחות משאני מעוניין לזכות בפרס הגדול בלוטו.(1) ____ (1) נכון, גם אני, כמו מפלגת העבודה, מעוניין, אבל לא עושה שום דבר בנידון. ייתכן שגם מפלגת העבודה, כמוני, עשתה את החשבון שסיכויי הזכיה לא מצדיקים את ההשקעה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצביעיה של מפלגה מסויימת, לכאורה, מעוניינים בקידום המצע של המפלגה. אבל אתה מציע, בהכרח, קואליציות שנוטות לכיוון הקיצון. אם ניקח את הממוצע של קואליציות עבודה-מרץ-ערביות, הוא נופל לא על העבודה, אלא על מרצ. ואם ניקח את הממוצע של ליכוד-מפד"ל-איחוד-לאומי, הממוצע נופל על על העמדות של הליכוד, אלא על העמדות של המפד"ל. כלומר, כדי שהמפלגה הגדולה תוכל באמת לקיים את המצע שלה, היא צריכה לאסוף מפלגות *משני צידיה*. כדי ששינוי תצליח, היא צריכה את העבודה משמאל ואת הליכוד מימין. כדי שהליכוד יצליח, הוא צריך את שינוי משמאל והמפד"ל מימין. כדי שהעבודה תצליח היא צריכה את שינוי מימין ומרצ משמאל. ומה אם לא הייתה שום מפלגה בין העבודה לליכוד? אז הליכוד צריך את העבודה ולהפך. זו הסיבה שכל-כך הרבה ממשלות היו ממשלות אחדות: כי לא הייתה מפלגת מרכז (משמעותית), והמפלגה הגדולה הייתה זקוקה למפלגה השניה בגודלה כדי לאזן את הקיצוניים יותר בממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מניח שצריך לקחת את הממוצע? המפלגה הגדולה יותר זקוקה למפלגות הלווין בדיוק במידה שהן זקוקות לה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך הגעת למסקנה הזו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כך הן משיגות השפעה על השלטון ו(חלק) מהמטרות שלהן. מה, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין לא אומר שהתלות זהה, תמיד יהיה מישהו בעמדת כוח לעומת השני. השאלה מי יותר חזק תלויה במצב הפוליטי. בעיקרון, דומני שכאשר יש שתי מפלגות יריבות בגודל פחות או יותר זהה, המפלגות הקטנות מקבלות יותר עוצמה, ובזמן שיש רק מפלגה דומיננטית אחת (כמו היום) מפלגות הלווין יותר חלשות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מצטער על השימוש ב''בדיוק במידה''. אנא החלף זאת ב''בערך במידה, בכפוף לתנאים משתנים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלדעתי (הלא מוסמכת, אני לא חנן קריסטל) זה אפילו לא ''בערך במידה'' בהרכב הנוכחי של הכנסת. הליכוד נמצא בעמדת כוח גדולה מאוד ביחס למפלגות הקטנות, והן אלו שזקוקות לו, בעוד שהוא לא ממש זקוק להן. ע''ע הדיבורים הגלויים של שרון על נסיגה בזמן שהמפד''ל והאיחוד הלאומי יושבים וסופגים בשקט - ותזכור איך נפלו ממשלות פעם בגלל דברים פחותים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אבל למה המפלגה הגדולה זקוקה להן? וכל כך זקוקה להן, שהיא לא יכולה לחבור למפלגה הגדולה השניה כדי לאזן אותן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעם חרות לא הייתה אלטרנטיבה לשום דבר, ועם השנים היא גדלה והפכה למפלגה השניה ולבסוף הראשונה בגודלה בכנסת. מה זאת אומרת "לא מאפשרת בחירה בין אלטרנטיבות"? מישהו מכריח אותך לבחור באחת משתי המפלגות הגדולות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין אלטרנטיבות *שלטונית* - שזה מה שחשוב לי כבוחר. נכון שיש מהפכים, אבל הם נדירים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי. אם זה מה שחשוב לך כבוחר, זה לא אומר שתצביע רק לאחת משתי המפלגות שלהן יש סיכוי לזכות ברסן השלטון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. למה? ברור שאם אני מצביע למר"ץ (למשל), אני בוחר קואליציה שבראשה "העבודה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, גם כשאתה מצביע מרצ, אתה מצפה שמפלגת העבודה, שלא נתת לה שום קול, תתנהג בדרך שבה *אתה* רואה לנכון שהיא צריכה להתנהג? באותה מידה יגיד מצביע ש"ס שבכך שהוא מצביע לש"ס הוא בוחר קואליציה שבראשה הליכוד - ויגיד שהליכוד חוטא בכך שהוא עושה קואליציה עם שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המפלגות החרדיות (ותומכיהן) באמת רואות את ההליכה של הליכוד עם שינוי כבגידה. חדש לך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, פשוט לא מקובל עלי. האם זה מקובל עלייך שמפלגת הליכוד צריכה לפעול בצורה שבה חושבים אנשים שאפילו לא הצביעו עבורה שהיא צריכה לפעול? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. האם אתה מתלונן שציפיות של אנשים לא מסתדרות עם ניתוח לוגי? נראה לי שצפויים לך חיים מתסכלים מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמישהו אומר משהו שהוא לא לוגי, אני אומר לו שהוא לא לוגי, ושבתור טיעון אין לו ערך. האם אתה מנסה לפטור אותי באמירת "הציפייה שלי לא צריכה להיות לוגית"? כי אם כך, מה הטעם בלהתדיין איתך? להזכירך, הדיון הזה התחיל מכך שיצאת נגד ממשלת אחדות, כי "חובתה" של מפלגת העבודה להוות אלטרנטיבה. האם הנימוק שלך, אחרי רדוקציה, הפך להיות "זה לא לוגי, אבל זו הציפייה שלי?" חיים מתסכלים לא ממש צפויים לי, אבל אם זו הטקטיקה שאתה נוקט בה, צפויים לי ויכוחים מאוד מתסכלים איתך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי להעליב אותך. לא אמרתי דבר על הציפיות שלך, אלא על הציפיות של בוחרי המפלגות הקטנות, כמו ש"ס. הללו לא בחרו בליכוד, אך מצפים שהליכוד יממש את המדיניות הרצויה לדעתם. הציפיה, לדעתי, היא מובנת. היא תוצר של היסטוריה, משאלות-לב וכולי. המערכת הפוליטית פועלת למעשה באופן אחר, ואין סתירה בין הציפיות לאופן הפעולה: הם דברים מסוג שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אנחנו מדברים, להזכירך, על "חובתה" של מפלגת העבודה לשמש כאלטרנטיבה - מה שגוזר ש"אסור" לה להיכנס לממשלה עם הליכוד ושינוי. האם, בגלל משאלות לב של אנשים שלא בחרו במפלגת העבודה, זוהי אכן "חובתה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החובה של מפלגת העבודה (שכמו שציינתי היא אינה חובה חוקית אלא מהותית) לא נגזרת מהציפיות הפרטיות שלי אלא ממבנה המערכת הדמוקרטית. המבנה הזה אפילו מוכר ע''י המדינה, בכך שראש האופוזיציה מקבל מעמד מיוחד. נכון שבעיקרון ראש האופוזיציה יכול להיות אחד מראשי המפלגות הקטנות, אבל אז הענקת המעמד הזה מחטיאה את מטרתה. ההנחה מאחורי התפקיד של ''ראש האופוזיציה'' היא שהוא מהווה אלטרנטיבה לראש הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים, אבל טרם הבנתי למה את התפקיד הזה, של האלטרנטיבה, צריכה לקחת על עצמה מפלגה שעמדותיה האידאולוגיות הן קרובות ביותר לעמדות המפלגה השלטת. האם מספר המנדטים שיש למפלגה מכתיב לה את ההתנהגות שהיא מחוייבת אליה? אגב, כדי שאבין אותך יותר טוב, שאלה: נניח שמייד אחרי הבחירות היה שרון מגיע להסכם עם שינוי והעבודה על הקמת ממשלה שבה חברות רק שלושתן. היית מסכים לממשלה כזו, או מתנגד לה בטענה שהעבודה חייבת להוות אלטרנטיבה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי אומר שמספר המנדטים הוא זה שמכתיב למפלגה את דרך ההתנהלות, כמו היומרה של המפלגה להוות אלטרנטיבה והמבנה הכללי שלה. מסיבה זאת, אם שינוי הייתה הופכת למפלגה השנייה בגודלה, לא הייתי חושב שהיא מחוייבת לשבת באופוזיציה, אלא למצוא את הדרך ליישם את הבטחותיה לבוחרים בצורה הטובה ביותר. כמו שציינתי, העמדות של שתי המפלגות הגדולות קרובות בגלל ששתיהן מנסות למשוך את אותו קהל בוחרים סביב הקונצנזוס. שתיהן גם לא מפלגות ''אידיאולוגיות'' במיוחד, עם הבטחות ספציפיות לבוחרים (כמו שינוי), ושתיהן מתבססות על ''קהל שבוי'' שנציגיו מרכיבים את מוסדותיהן. יש ''סוגי מפלגות'' שונים. לתהייה האחרונה. הייתי מתנגד עקרונית. מעבר לשאלות של דת ומדינה, אנחנו זקוקים לאלטרנטיבות כלכליות ומדיניות. מעשית, לא ממש אכפת לי, כי לא עושה רושם שהעבודה מסוגלת להוות כזאת אלטרנטיבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שכל הויכוח הזה סובב סביב זה שאתה אומר שהעבודה חייבת להוות אלטרנטיבה, ואני אומר שהעבודה כל כך דומה לליכוד, שאין כאן שום אלטרנטיבה. עכשיו אתה מסכים איתי שהעבודה לא יכולה להוות אלטרנטיבה? אז על מה הויכוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון התחיל מטענתך שהחרם של המפלגה על כניסה לממשלה תמוה. בעיניי לא, כי היא מעוניינת להוות אלטרנטיבה. מה לעשות, היא לא מוצלחת בזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עכשיו יותר ברור. אתה אומר שהמפלגה "מעוניינת" להוות אלטרנטיבה. אז מה שתמוה הוא שהיא לכאורה מעוניינת בזה, אבל בפועל לא מפגינה שום צעד לכיוון הזה. זה בערך מה שמצנע עשה: סירוב שגובל בילדותית להיכנס לממשלה, בכל מחיר, למרות שבפועל הם לא עשו שום דבר שמצדיק את הישארותם בחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ילדותיות? מה היה למצנע חפש בממשלת שרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אם מצנע היה בפנים, תוואי גדר ההפרדה היה על קווי 67? או אולי סתם היה עובר חוק הנישואים האזרחיים שהעבודה כה ששה לתמוך בו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העבודה כמפלגה לא מעוניינת לתמוך בנישואים האזרחיים. זה ברור לחלוטין, ומובן. הם לא מפלגה של אג'נדה אחת, והם לא רוצים לפסול את האפשרות לקואליציה עם מפלגות דתיות. מצנע לא יכול להיות בפנים אם הוא לא מסכים למדיניות הכללית של שרון בנושא המאבק הישראלי-פלשתינאי. לחברים בממשלה יש אחריות קולקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אין לי כוח להיכנס לויכוח על המדיניות של מפלגת העבודה, הם גם רחוקים מלעניין אותי. מוטב שנתמקד בהישגים הכבירים שהם משיגים באופוזיציה, ולא נחשוב מה היה עשוי לקרות אם הם היו בקואליציה, כי הרי לא היה נחמד למצנע להיות בייחד עם שרון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אני זוכר נכון, המעמד המיוחד של ראש האופוזיציה ניתן לו בזמן שפעלה כאן שיטת הבחירות הקודמת, שאכן מעודדת מערכת פוליטית יותר ''לעומתית''. אבל לא זה המצב בשיטה הפרלמנטרית הפשוטה שיש לנו עכשיו (שוב). מה שאני לא מבין זה למה אתה טוען ששתי המפלגות הקרובות ביותר על המפה הפוליטית מבחינת המצע האידיאולוגי שלהן, לא יכולות לשתף פעולה ביניהן, אלא חייבות ללכת למפלגות הקיצוניות שמייצגות חלק הרבה יותר קטן של הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עקבתי אחרי הפרטים של השינויים בחקיקה, אבל עד כמה שידוע לי, מעמד ראש האופוזיציה עדיין קיים רשמית. אני חושב שלא נכון לבחון את הליכוד והעבודה מבחינת מצע אידיאולוגי. הן אינן מפלגות אידיאולוגיות, אלא מציעות אלטרנטיבות שלטוניות. אתה לא חייב לקבל את הטענה הזאת. לטובת הטענה אציין שקשה, עד בלתי אפשרי, להצביע על מצע אידיאולוגי ברור של המפלגות הגדולות (המצע הכתוב חסר משמעות אמיתית). לעומת זאת, קל לשייך אותן לצד במפה הפוליטית. קראתי לזה קודם ''כיוון אידיאולוגי''. וגם שהן בנויות, מבחינות שונות, כאלטרנטיבה לשלטון (בראשן עומד ''טוען לכתר'', אפשר לחשוב על ממשלת צללים). המפלגות הגדולות יכולות לשתף פעולה ביניהן. אני חושב, א. שבמערכת דמוקרטית ''בריאה'' זה לא אמור לקרות (גם הדמוקרטים והרפובליקנים יכולים לשתף פעולה, וגם השמרנים והלייבור. אם לא טוב לבוחרים, שיבחרו במפלגות אחרות. אחרי הכל, הלייבור לא תמיד היו המפלגה השנייה בגודלה, והדמוקרטים הם התאגדות מאוחרת). ב. מפלגה שרוצה להיות אלטרנטיבה שלטונית לא יכולה להיות חלק מממשלה בראשות מפלגה אחרת לאורך זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם ב', אבל זהו. כל מפלגה היא מפלגה אידיאולוגית. גם אידיאולוגיה פרגמטית היא אידיאולוגיה, והאידיאולוגיה של העבודה קרובה יותר לזו של הליכוד מאשר, נגיד, זו של חרות (של קליינר) או אפילו האיחוד הלאומי. לא ברור לי מה זה "כיוון אידיאולוגי". האם הליכוד אינו אלא כלי ריק מתוכן שנועד לאפשר למפלגות הימין הקיצוניות יותר להגיע לשלטון? והעבודה כלי עבור מרצ? זו נראית לי טענה מוזרה. לליכוד יש מטרות שאינן מתמצות בתפיסת השלטון, וכנ"ל העבודה. העובדה היא כי בערך חצי מהתקופה מאז 1984 ועד ימינו הייתה נתונה בידי ממשלות אחדות (84-90, 2001-2003), והדבר לא פגע ביכולתה של אף מפלגה להוות "אלטרנטיבה שלטונית", יהיה הדבר הזה אשר יהיה. לגבי א' - שמת לב שבחרת דווקא בשתי מדינות בעלות שיטות רובניות, ולכן בהכרח דו-מפלגתיות (או לכל היותר מערכות של שתיים-וחצי מפלגות). מה לגבי מדינות עם קצת יותר מפלגות? שוויץ היא דוגמא מעניינת. גם יפן. למעשה, גם ישראל של העשורים הגדולים - שתי המפלגות הגדולות ביותר, מפא"י ומפ"ם, היו שותפות יחדיו בקואליציות הראשונות. שני המקרים האחרונים הללו - יפן וישראל של תחילת הדרך התאפיינו במפלגה גדולה שמחזיקה את נקודת הציר - כלומר, שאין אפשרות לאלטרנטיבה, משום שהכוחות מימין ומשמאל למפלגה הגדולה יכולים לגדול, אבל יהיה קרוב לבלתי אפשרי להזיז את המפלגה הגדולה מנקודת הציר, ולכן כל קואליציה תכלול אותה בהכרח. קשה להגיד שמדובר ב"דמוקרטיה לא בריאה" - זוהי החלטת הבוחר, ואי אפשר לדרוש מהבוחרים להתחלק פחות או יותר לשני חלקים ולהצביע או לימין או לשמאל. אנשים, מה לעשות, אוהבים את האמצע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי מה היא אותה אידיאולוגיה פרגמטית שאתה מייחס לליכוד או לעבודה. קשת הדעות בתוך המפלגות האלה הופך אותן סופרמרקט רעיוני, ויש חפיפה רבה בין הדעות של חלק מהאנשים בשתי המפלגות. אני לא יכול להצביע על אידיאולוגיה שמאפיינת את מפלגות-השלטון, אבל עם זאת אני לא חושב שאפשר לראות אותן כזהות אידיאולוגית. זאת הסיבה שהשתמשתי ב"כיוון אידיאולוגי". אולי הביטוי אינו מוצלח, אבל כוונתי היא להשקפת-עולם-כללית שמאפיינת אנשים שבוחרים להיות חברים באחת ממפלגות השלטון. אתה יודע על מה אני מדבר: סוציאליזם-שתי מדינות-אוניברסליזם מול קפיטליזם-שתי גדות-לאומנות. זאת חלוקה מאוד גסה, כך שאין טעם להוכיח לי שהיא לאו דווקא מתאימה: חלק מהיתרון בשימוש במושג אמורפי במקצת כמו "כיוון אידיאולוגי" הוא היכולת לשלב בין אלמנטים מהשקפות עולם שונות, ועדיין להרגיש שייך לכיוון אחד יותר מאשר לשני. אני מודע גם לכך שאפשר לחלק את המאפיינים אחרת, כמו בסיסי התמיכה החברתיים של כל מפלגה, והקבוצות החברתיות שממנה באים התומכים שלה, אבל נראה לי שהתבוננות כזאת דווקא תחזק את התזה הלא-אידיאולוגית. אני לא חושב שהעבודה או הליכוד הן כלים בידי מפלגות הלווין שלהן. חבירה של מפלגות והקמת גוש משותף לא מובילה לאימוץ האידאולוגיות של מפלגות הלווין. היא מאפשרת התקדמות לכיוון מסוים, בעוד שלרוב חבירה למפלגה שלטונית אחרת מבטיחה שמירה על סטאטוס-קוו. לדעתי תקופות ממשלת האחדות לא היו מהתקופות המזהירות של הממשל בישראל, אבל ברור לי שאתה עשוי לראות זאת אחרת. אני חושב שבישראל של תחילת הדרך ובשוויץ של היום אין תרבות דמוקרטית. בעיניי דמוקרטיה היא יותר מאשר הסדר פורמלי. עם זאת, אני לא דורש מהבוחרים שום דבר, ואין לי רצון לחסום באמצעים חוקתיים חבירה של המפלגות הגדולות אם זה אכן רצון הבוחרים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |