בתשובה לאלמוני לסירוגין, 11/03/04 9:34
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא בא כאן להגן על שטרית, אבל בטח גם לא על הבטיח הלאומי. מבחינתי, "זה נבלה וזה טריפה". אמרתי שיש "הרבה טרוניות", וזאת אחת הבעיות לדעתי בישראל. המון אנשים מתלוננים ומעט מאוד עושים. אקט התלונה החליף את אקט המעשה, שכן הרוב כבר אדישים ואינם מאמינים שניתן לשנות משהו, אז למה לא להוציא קיטור לפחות ולהתלונן (וזה גם מס שפתיים). שמעת כאן לכמה אנשים יש תלונות נגד המוסד הזה. אז למה אף אחד לא עושה משהו קצת יותר משמעותי כדי לשנות את הדברים, מלחמה ציבורית כזו או אחרת? אולי מחכים שיהיה "שלום", שהבעיה הפלסתינאית תיפתר. בינתיים מותר להזניח את הכלכלה, החינוך, בעיות העוני, לחיות כאילו שביתות של חצי שנה זה נורמלי, ועוד ועוד. אני מודה ומתוודה כי גם אני אחד מאותם "מיואשים", אבל כיוון שמאז ומעולם הייתי עקשן ונודניק ולא יכולתי לסיים מאבקים אדמיניסטרטיביים ואחרים ב"הוצאת קיטור", אבל מצד שני זה עלה לי ביותר מידי בריאות, עכשיו נוח לי לשבת במקום המרוחק בו אני נמצא ו"לייעץ מרחוק" בפורומים אינטלקטואליים. אז בסופו של דבר הבעיה היא לא בנבלות השונות, אלא באדם הפשוט שכבר התייאש והפסיק להיאבק, או שכמוני, התייאש והחליט להיאבק (ותאמין לי זהו מאבק לא קטן ועוד לא רואים את הסוף) כדי להגיע למקום אחר שבו גם התנאים ההתחלתיים שפויים יותר וגם ניתן בסופו של מאבק עיקש להצליח... (ואפילו בלי פרוטקציה) תמונת מוסדות הציבור היא לדעתי ולדאבוני השתקפות כזו או אחרת של תמונת העם. וסליחה על ההשתפכות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |