בתשובה ללודביג, 11/03/04 5:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למה נראה לך שבעיני המתאר המוות הוא בנאלי? הוא אמנם מתאר את הבנליות במונחים של "עולם כמנהגו נוהג" - השיעור וגבעולי הדשא - אך אין זה אומר כי כך הדבר בעיניו. דבריו הם תיאור נטו, משהו בסגנון "גשם בשדה קרב" של עמיחי, וכל רגש באשר למתואר, אם קיים, מובלע לגמרי. השיר עצמו, לדעתי, לבד מרעיון נחמד שהוא מעלה, אינו מלוטש דיו, וכידוע, אין די ברעיון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין שיר נורא דומה לזה? משהו על המורה למתמטיקה? אני זוכר שהזכירו שיר כזה באייל פעם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נן באמת, אין מה להשוות. איך זה יכול להיות נורא דומה אם שם מדובר במורה למתמטיקה, וכאן על המורה ללשון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אצלנו בביצפר היה שיר די דומה: שקט שקט ילדים, המורה בבית חולים, היא נסעה באוטובוס, ושברה לה את הכוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מנת ליצור מעגליות. בדומה ל - זלמן יש לו מכנסיים, מגיעות עד הברכיים, אם ייפלו לו המכנסיים, אז יראו לו את הז... ...למן יש לו וכו' אבל איך כל זה קשור לכתבה, לשיר, או למה שדובי אמר, רק לאסתי פתרונים. ודרך-אגב, בהזדמנות זו רציתי לשאול האם התחושה האישית שלי שיש זלזול רב בקרב הקהל הישראלי (אפילו האינטלקטואלי) כלפי שירה בטעות יסודה, או שאכן יש כזה זלזול, ואם כן, מדוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי לזלזל, ומצטערת אם זה הרושם שהתקבל.זה היה פרץ אמיתי של אסוציאציה ממה שדובי אמר, זה הכול. בינתיים עלה בדעתי שאולי דובי התכוון ל"מתה אשתו של המורה למתמטיקה" של זך. או לזה http://www.snunit.k12.il/poets/012091.html - חזי לסקלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, ולשאלה שלך על זלזול אפשרי "בקרב הקהל": אני כמובן לא מייצגת שום קהל, אבל בשם עצמי אני יכולה לומר, שאני אוהבת שירה טובה. ושיש לטעמי יותר מדי דברים בשטח שמתיימרים להיות שירה והם לא, או שהם שירה גרועה, או סתמית, או התחלה של משהו טוב, שלא פותח מספיק. האפשרות של כל אחד לפרסם מה שהוא רוצה באינטרנט רק החמירה את המצב, וגרמה אצלי לעייפות החומר. פורומים כמו במה למשל- יכול להיות שיש שם משהו טוב, בבחינת פנינים באפר, אבל לך תמצא את זה בתוך המלל הסתמי והגרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קומו קומו ילדים, המורה בבית חולים, היא נפלה מאוטובוס, ושברה לה את הקו מו קומו ילדים, המורה בבית חולים, היא נפלה מאוטובוס, ושברה לה את הקו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן נפלה אצלי טעות בציטוט האממ.. שיר1, ותודה על התיקון. אבל הנקודה העיקרית [מבחינתי] נשארה גם בציטוט המשובש- שמחת הילדים על אסון (נניח) בעולם המבוגרים, מפני שהם מרוויחים ממנו שעה חופשית. 1 מה לעשות, שזה מה ששיר החודש הזכיר לי. לא יפה ולא נאה ולא מכובד. ואתה עוד עוזר לי בזה? פושע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמרתי "מצליח להעביר את הבנאליות של המוות", כשהמעביר זה השיר (אמנם באמצעות המשורר) וזה שמקבל זאת הוא אני עצמי, כלומר, זה מועבר אליי. כל זאת אינו בהכרח תלוי בכוונות המשורר ומידת קליעתי אליהן. לגבי "דבריו הם תיאור נטו", ניתן לומר כי גם דבריי הם כאלה, והבנאליות כחלק מהמוות היא נטו בעולם, כך ששוב אין כאן בהכרח סתירה או ניגוד. ד"א: ציינת שהשיר מעלה רעיון נחמד, אבל לא ציינת מהו... וגם לא מה בו גורם לתחושת חוסר הליטוש (או אובייקטיביות חוסר הליטוש אם יש בידך אמות מידה ברורות) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |