בתשובה לדובי קננגיסר, 09/03/04 12:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תירגע, מר גיל קננגיסר. כבר אמרתי שאני מסכימה שהכותרות הישראליות צהובות באופן מזוויע. גם השידוכין הכפויים ("כוח נשי 1 ו-2") הם טכניקה עריכתית שמנוצלת כאן באופן ירוד. דווקא בגלל כל זה, ווי-נט הוא דוגמה בלבד - ודוגמה עוד פחות מייצגת מאשר "ידיעות" למשל, שנכנס למודעות של הרבה יותר אנשים. לכן, אין טעם בניתוחים תנ"כיים של עוד ועוד ציטוטים מווי-נט *לבדו*. ואגב, את "הארץ" לא בדקת. דווקא אותו אמורים לקרוא מעצבי המדיניות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"הארץ" זה לא העיתון הזה שמענים בעזרת ציטוטים ממנו עצירים של השב"כ? בשביל לכלול אותו במחקר שלי, אני חושש שאני אזדקק לקצת יותר מימון. סתם, סתם. יום א': עמוד ראשון: "דקר למוות את אשתו ובנו וניסה להתאבד" כותרת משנה: "באירוע אחר: בעל דקר אשתו והתאבד בקפיצה מקומה שישית".בעמוד 6: "אב דקר למוות את אשתו ואת בנו בן ה-35 לאחר שביקשו ממנו לעזוב את הבית", "אשה נפלה מקומה 6 לאחר שבעלה דקר אותה; הבעל התאבד". לכך מצורפת הבוקסה "ארגוני נשים: מוטב מעצר ממתן צו הרחקה" ורשימה של נשים שנרצחו בידי בני זוגן. יום ב': בעמוד הראשי תחת כותרת על רקע אדום(!) עם הכיתוב "אלימות במשפחה": "הבת צילמה את האב קותף את האם בסכין" (כותרת משנה: "ניסיון רצח שלישי של נשים בידי בני זוגן בתוך יומיים"). עמ' 4 הוקדש לאלימות במשפחה. הכתבה המרכזית, המשך של הכתבה מהעמוד הראשון: "הבת צילמה את האב תוקף את האם בסכין; טוענת ל'אזלת יד' של המשטרה". כותרות נוספות באותו עמוד: "מחקר: הסיבה לרצח נשים - שילוב של רכושנות ותלות", "שלושה ניסיונות רצח ביומיים: האם יש קשר ביניהם?", "מצבה של האישה שנדקרה ע"י בעלה באשדוד - קריטי", "אילת: שלוש תקיפות נגד נשים בסוף השבוע", "אחרי פסח - תוכנית בבתי"ס נגד אלימות", וכן גרף של מספר הנשים שנרצחו בידי בני זוגן בשנים 2000-2003. יום ג': כרגיל, אין אזכור בעמוד הראשון. בעמוד 10 (אחרי חדשות החוץ ושאר הדברים החשובים) יש כתבונת תחת הכותרת: "חשד: ניסתה להרעיל בנה באמצעות תרופה". המילים הראשונות בכתבה הן ההסבר של האם: "'רציתי להרוג את הבן שלי מתוך רחמים. לא רציתי שיחיה את החיים הקשים האלה.' כך אמרה אתמול תושבת רמת-גן...". מה למדנו מזה? לא יודע. את רצית את הארץ. לי היה ברור מראש שהכותרות בהארץ מנוסחות בנייטרליות, כי זה הסגנון שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אולי למדנו מזה שהבעיה היא גם מידת הצהוב שמוהלים בכותרות, ולא רק האג'נדה של מעריב וידיעות. בכותרות רגועות יחסית הרבה יותר קשה להוביל אג'נדה (כמובן, גם מספר האיזכורים והידיעות שמוקדשים לכל מקרה הוא פרמטר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מתוחכמת, ברקת. שים לב, דובי: הן לא יודו באמת אף פעם. זה משהו שלמדתי במשך השנים. זה כמו בשיר It Wasn't Me של שאגי. אף פעם אל תודה, גם אם מראים לך קלטת לוהטת בכיכובך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במה אתה רוצה שאודה, במה? בכך שהעיתונים מקדמים אג'נדה? הנה אני מודה - הם מקדמים אג'נדה. גם בנושא הזה וגם בנושאים אחרים (כולל בטחוניים וכלכליים). זה אל"ף בי"ת. השאלה היא אם האג'נדה שהם מקדמים תואמת למציאות במאה אחוז. ובכן, אני חושבת שהיא עושה דרמטיזציית יתר למציאות. אם הם מביאים עובדות לא נכונות, לעומת זאת, זו כבר שאלה אחרת. אם הם מעלימים או מכסים מקרים שבהם אשה רצחה את בעלה, גם זו שאלה אחרת. בשביל לבדוק את זה צריך *מחקר כמותני ארוך טווח* ולא ציטוטי כותרות בודדות (דוגמה למחקר כמותני כזה בנושא אחר היא ספרו של דניאל דור על הכיסוי התקשורתי של האינתיפאדה). אגב, כותרת צהובה כמו "אני אהרוג אותך!" היא בונבוניירה בשביל כל עורך שמתפרנס מכותרות כאלה. היא משחקת על אינסוף טלנובלות וסרטים תורכיים. המריבה הקולנית לפני הרצח, עדויות השכנים ששמעו, הילדים הבוכים, כל אלה נותנים תמונה דרמטית שקל מאוד לשווק. צהוב, מגעיל, אבל הכי קל שיש. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |