 |
מה, גידי, באמת כעסת על שפירסמתי את הקטע ההוא? לא אמרת בסוף שזה בסדר? אני מניחה שזה קצת מוזר למצוא שמישהו אחר כותב עליך ביומן הפומבי שלו, נכון. אבל זה היה מפגש מאוד ידידותי וחמים, ובאמת רציתי לשתף בזה עוד אנשים, דווקא בגלל שלא הרגשתי שזה גובל במציצנות למשהו אינטימי מדי.
זה שאלות גדולות, אתה יודע, מה לכתוב, מה לא לכתוב. אולי יבוא אותו בנאדם שכתבתי עליו, יקרא, איך הוא יגיב. לבקש רשות מראש זה לחשוף אותו לעובדה שיש לי יומן פומבי, וזה אני לא רוצה. עדיף שיידעו כמה שפחות.
זה כן נמצא לי בראש כשאני כותבת, מוביל אותי לצינזורים קלים, שמות בדויים, כאלה. לפעמים אני גם לא כותבת בכלל בסוף. אני לא מאושרת מהעניין אבל זאת מדינה קטנה. פיצית. אני מודעת לזה שקוראים בישרא יותר אנשים משאני חושבת.
אגב, בחיים לא תמצא אצלי תיאורים פיזיים לוהטים. זה יותר מדי מוזר בשבילי. מה שכן, אני אוהבת לפרק לגורמים את העניין הרגשי. יש מי שיירתע מזה אפילו יותר מ, נאמר, אם אתן בפומבי ציונים לאיך שהוא מזיין (וויץ' איי דונ'ט!).
אז אני משתדלת לצאת בסדר עם כולם, שורה תחתונה.
זהו, גמרתי. האגיס אנד קיצס.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש