|
||||
|
||||
1. נכון, המחיר של ההגנה על יהונתן הוא שמישהו אחר לא יכול לחתום על חוזה טוב עבורו. 2. מסכים שהבחינה צריכה להיות כמותית. 3. לא כמה אנשים נמצאים במצב שתיארתי לעומת מספרם של אלו שנמצאים בסצנריו שלך, אלא כימות משוקלל שיקח לא רק את כמות הנפגעים (הפוטנציאליים) בכל צד, אלא גם את מידת הנזק שעלול להגרם להם. |
|
||||
|
||||
בסדר גמור. עשיתי את החשבון ויצא שאני צודק. |
|
||||
|
||||
כן, ברור. ברגע שמכניסים את פקטור בכמה *אתה* נפגע, ביחס לכמה האחרים נפגעים, הכמויות כבר לא משנות. |
|
||||
|
||||
בדיוק. את הפקטור הזה אתה הצעת, כזכור. וברצינות, הייתי רוצה שיישמו את סיסמת הרופאים גם על המחוקקים: קודם כל, לא להזיק. במקרה של חוסר הכרעה ברורה, אני בעד אי-חקיקה. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אפילו אצל הרופאים זו רק סיסמא לא מיושמת. הרי כל רופא אשר רושם לך אקמול(1) יודע כי לאקמול תופעות לוואי. הוא מניח שהתועלת גדולה מהנזק. ___ (1) אני יודע, אקמול אינו חייב במרשם רופא. |
|
||||
|
||||
(אני רק רוצה להזכיר את ההצעה המהפכנית שלי למנגנון לעשות את החשבון הכמותי של מספר הנפגעים מול מספר המרוויחים: רצון הרוב כפי שהוא בא לידי ביטוי בבית המחוקקים). |
|
||||
|
||||
אנחנו מדברים כאן על מקרה של פגיעה (ממשית) מול פגיעה (ממשית), ותחת ההנחה המקלה שנתתי שאכן הפגיעה בשני המקרים ממשית. אני מתאר לעצמי שהד"ר הביצועיסט יציג עמדה קיצונית יותר לפיה זכות העיסקה ביני לבין אביב אינה ניתנת לשינוי גם ברצון הרוב. אני עצמי די מתנדנד במקרה זה. ושוב, למען הסדר הטוב ולטובת אלה שהדיון הארוך הזה כבר מבלבל אותם: לי אין בעיה עם חוק עזר מקומי לסגירת קניון מסויים ביום שלישי בין השעות 10-12 בצהריים בגלל שתושבי המקום נחנקים מהריח ואלו השעתיים החביבות עליהם לפתיחת סינוסים. אני מתנגד לרעיון שיכפה סגירת כל הקניונים בשעה הזאת מטעמי איזה עקרון של "אופי המדינה". |
|
||||
|
||||
אני נוטה להסכים איתך שההחלטה צריכה להיות במסגרת השלטון המקומי. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא. אחים אנחנו גם אם איננו מסכימים. אך חיבה יתירה לי לאלו שאני מסכים אתם. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |