בתשובה לדה-קארט, 03/03/04 13:05
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הטיעון הוא ששני האנשים שצוטטו במאמר חושבים שישראל היא אפשרות *רעה פחות* מהמדינה הלשתינאית, זה, כמובן, לא אומר שזו האפשרות ה*טובה ביותר*, ולא מונע מהם, כאזרחים שווי זכויות במדינה דמוקרטית, את הזכות לנסות ולשפר את האפשרות הזו כדאי שתהיה קרובה עוד יותר לאפשרות הטובה ביותר. השאלה אם הרעב בא אל סמבו, או אם סמבו יגורש אל הרעב היא שאלה חסרת חשיבות, אף אחד לא רוצה לרעוב, וזה שאדם לא רעב עדיין לא מונע ממנו את הזכות להלחם למען לשיפור חייו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה זה שפספס. יזהר טרח להדגיש את ההבדל בין ההצעה עליה הוא דן לבין גירוש, וכתב שלדעתו גירוש זה לא מוצדק. הטיעונים שלך בתגובתך האחרונה אכן מהווים ביקורת מוצלחת על הטיעונים של יזהר, כיוון שהם אורתוגונליים לעניין הגירוש. אבל, הבחירה של גדי דוקא בדוגמא של גירוש אינה עניינית או לכל הפחות מסיטה את הדיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, אבל מתי בדיוק דיברתי על "גירוש"? בפני בוב עומדות שתי בחירות: להישאר בארץ או לחזור למולדת. מאחר שהבחירה היא בידי בוב, אני לא רואה הרבה הבדל בין "לעבור לארץ אחרת" של בוב ובין העברת הריבונות שעליה מדברים - זאת מכיוון שלבוב אין בעייה עם המיקום הפיזי שלו - יש לו בעייה עם איכות החיים במדינה שהוא חי בה. הערבים, אם תועבר הריבונות עליהם לרשות הפלסטינאית, יחיו במדינה אחרת, עם איכות חיים אחרת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |