 |
נראה לי שאנחנו רחוקים מלהיות יצורים יחידים בגלקסיה בנושא הזה... נראה לי, שהמערכת הכללית של ההתנהגות הכלבית (כלל משפחת הכלביים), מבוססת מאוד על יכולת אומדן תחושותיו של אחר. הדבר תואם את הדגש על טיפוח צאצאים שמאפיין משפחה זו. בדומה לנקודה שציין דה-ואל - היכולת לאמוד צעירים, קטנים, נכים, סובלים - ככאלה, כלביים מפגינים יכולות מדהימות באופן טבעי(להם). הוכחה לכך, היא השימוש שלהם בהבעות קוליות על מנת לעורר מה שניתן להתייחס אליו כאמפתיה, או במילים פשוטות, תיקשור מצבו הרגשי של הפרט. כלב בר אפריקני, למשל, מתאושש מפגיעת חץ הרדמה (Swift and enduring/Goerge & Lory Frame, )כשהקבוצה מתחילה לנוע לקראת חיפוש טרף, הוא שוכב במקומו, בוכה ומיילל. זכר אחד חוזר אחורה ונשכב לידו. הלהקה נעצרת, מהססת ועל המנהיגה להחליט אם להמשיך או לא. אני תיעדתי אצל כלבה התאמה במשחק לאנשים בגילאים וגדלים שונים, באותו סוג של משחק (תופסת עם חפצים) עד כדי הליכה איטית (עם כדור שחטפה) לפני תינוק במשחק תופסת שיזמה, ותופסת מתוחכמת ופרועה עם בן-עשרה, ודרישת משחקים אלימים מאנשים בעלי מאסה גדולה. יוזמת המשחק (דרישה למשחק) היתה במרבית המקרים מצד הכלבה.יוזמת משחק אלים עם אנשים לא מוכרים היתה כלפי גברים. משחקים אלימים מאוד מצליחה ליישם ללא כל פגיעה או שריטה. דוגמא נוספת:
משחק אהוב על ילדים - לכסות את הפנים (!) ולהשמיע קול בכי - כלבים מגיבים באופן יוצא דופן כאשר אינם רואים את המבע (מה שעשוי להעיד על קריאת המצב הרגשי גם מהבעות פנים בנוסף לצליל הבכי המזוהה), ופעמים רבות כאשר המצב חוזר על עצמו מספר פעמים הכלב מפסיק להגיב בצורה ייחודית, לדעתי משום שאכן אמד את המצב לאשורו (החבר לקבוצה לא מצוי במצוקה). כלבים יכולים להיות בולטים מאוד בגילויי דאגה. נצפו גם דפוסים חוזרים של התייחסות למצב מצוקה של חיה אחרת (חתול) - שהוא היה הגדרת מצב מצוקה לעתים לפי הכלב בלבד! (חתול נכנס לארון, כלב דוחף אותו החוצה ומרחיק אותו לקצה השני של הבית, דפוס חוזר ונשנה, כאשר לא חתול ולא אדם מתייחסים למצב כבלתי רצוי. כלב לא נוטה להקדיש תשומת לב רבה לחתול באופן כללי, רק במצבי סכנה.
אני אשמח אם תשלחו לי תצפיות פרטיות, אני אוספת (עבודה על התנהגות כלביים). גם מחיות שאני מכירה פחות, להרחבת התודעה. תודה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש