בתשובה לעידו הרטוגזון, 01/04/01 16:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
* העולם הוא עולם שקל לילדים להזדהות איתו * הגיבור הוא דמות שקל לילדים להזדהות עימה ("סתם ילד" מהעולם המוכר) * חוסר הרצינות של עולם הקסמים (למשל, בספורט) * פשטות - העדר התחכמויות מיותרות בעלילה * הומור שקורץ לילדים (משפ' דורסלי, וכו') * רע אולטימטיבי מול טוב אולטימטיבי (ללא גווני אפור, כמו למשל אדמונד ב"האריה, המכשפה וארון הבגדים") * וכמובן הרבה, הרבה יחסי ציבור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אצל הארי פוטר יש רק שחור ולבן בלי גווני אפור, איך תסביר את דמותו האניגמטית של פרופסור סנייפ? ההסבר שלי לקסמה של הסדרה נעוץ בחיבור הבלתי שגרתי בין עולם פנטזיה קלאסי עם דרקונים וקסמים ושיקויים למיניהם, יחד עם בריטניה המודרנית והאפרורית שהדברים האלה כל כך חסרים בה. נסיון לחבר בין העולמות נעשה בעבר בכמה משחקי תפקידים (RPG) אך אלה מיועדים ברובם לקהל קצת יותר מבוגר. (הח"מ מעיד שקרא בעוונותיו שלושה ספרי הארי פוטר, כולם בהיותו בגובה 30,000 רגל או יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סנייפ משמש כדמות-מטעה קלאסית. די קל להבין שהוא מורה קשוח, ואולי אפילו רע, אבל הוא לא ''רשע'' בסגנון וולדמורט. כל ניסיון נוסף להטעות את הקוראים לחשוב כאילו הוא-האשם (מה שקרה, פחות או יותר, בכל הספרים עד עכשיו) יהיה ממש פתטי. לנושא החיבור בין מציאות לדמיון עונה, למשל, גם סדרת ''נרניה'' (שיש רבים הטוענים כי רולינג העתיקה ממנה טיפ-טיפה יותר מדי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צודק לגמרי. כל פעם מעוררים חשד בסנייפ, זה מגוחך לחלוטין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגאווה המטופשת של הכותב ששש ביהירותו להזכיר במפורש את שמו של זה שאין להזכיר את שמו הנובעת לדעתי מן התחושה השגויה כי לעולם חוסן היא שהמיטה עלינו את הצרות הנוראות שהתרחשו בשובו של אדון האופל הנורא ואוכלי המוות אשר לו. אני פונה אליכם בקריאה נרגשת:אנא, חכמים! הזהרו בדבריכם! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין שגם אני שקראתי את הספר הראשון בסדרה רק לפני ימים אחדים, קראתי אותו בגובה 30,000 רגל בטיסה טרנס-אטלאטנטית מניו-יורק. הארי פוטר הוא בסופו של דבר ספר טיסה לא רע בכלל!!! בברכה, ע. הרטוגזון |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא עבודת מחקר גדולה מאוד של הסופרת, שליקטה קטעים ודמויות מהמון ספרי פנטזיה טובים וחיברה אותם ביחד. החיבור בין עולם פנטזיה קלאסי ובריטניה המודרנית בלבד כבר נכתב במספיק ספרים, רובם הגדול טוב מהארי פוטר, אך לא פשטני ונאיבי כמוהו, דוגמא אחת שעולה במוחי כרגע היא ספרו המקסים (וסדרת הטלוויזיה) "לעולם לא עולם" של ניל גיימן. הארי פוטר, אין מה לעשות, הוא סימן נוסף להתמסחרות הספרות, ומבחינות רבות הוא המקבילה הספרותית ללהקות הבנים: - הוא הורכב בקפדנות ועל פי נוסחאות בדוקות - הוא בנוי על 90% יחצנות 10% תוכן - הוא מיועד לצעירים - הוא מעורר היסטריה מוגזמת - הוא מותג שמופיע על המון מוצרי לוואי - עומד להיות לו סרט - ילדים קונים מוצרים שלו בלי לדעת אפילו מה יש בהם |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הארי פוטר הוא ספר מעניין מאד לילדים ולכל המשפחה.......... הספור מרתק והולך ומשתפר מספר לספר! ואנני מבינה מדוע להשמיצו............ הקסם בהארי פוטר הוא שכל אחד יכול להתחבר אליו ,הוא ספר מרתק, ומיוחד. מומלץ! |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |