 |
1. מי שנטש נטש, ומי שלא, גורש.
2. לדעתי, מוריס שייך לקבוצת ההיסטוריונים שחשיבותם נובעת מן החומר שהם חושפים ועורכים, ולא בהכרח מניתוח העובדות. נהוג לשייך את מוריס לקבוצת הקרויה "ההיסטוריונים החדשים", אף כי הוא תמיד זיהה את עצמו כציוני. כותבים פלסטינים תקפו את סיפרו כשיצא, משום שהוא טרח למצוא הצדקות "מבצעיות" לרבות מפעולות הגירוש. לאחרונה הוא אפילו הצדיק בראיון את הטרנספר של 1948, והוסיף שאם יווצרו התנאים הנכונים, הוא יתמוך גם בטרנספר נוסף.
ברור שאין מחקר אוביקטיבי לחלוטין, אבל במקרה של מוריס, המקורות (היהודיים כאמור) בספר מדברים בעד עצמם. אם תרצה, אפשר לראות בספר הפרכה לטענת המקטרגים שהציונות מעצם טיבה דורשת טרנספר: במקרים רבים, אנו למדים על הגירושים מתוך פרוטוקולים סודיים של ישיבות שבהן מחו עליהן ציונים טובים.
כך או אחרת, יהיו מניעיו של מוריס אשר יהיו, מדובר במחקר יסודי ומעמיק. עד שקראתי אותו הנחתי שרוב הטענות של הפלסטינים על גרוש הן ביסודן תעמולה. מוריס לא משאיר הרבה מקום לספק בענין הזה. לעניות דעתי, קשה לנהל דיון רציני על בעית הפליטים מבלי לקרוא את הספר.
הערה אחרונה: אם אפשר, רצוי לקרוא את המהדורה העברית. הפרק האחרון בספר (על יחסן של התנועות הפוליטיות הציוניות לפליטים ולרכושם) הושמט מן המהדורה האנגלית ע"י המו"ל. לדעתי זה פרק חשוב.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש