בתשובה ליעקב, 01/03/04 16:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ה"מדוע" אינו כתוב במפורש. האיסור- כן. לא הצלחתי להבין אם אתה דתי אורתודוכסי או לא, אך היהדות האורתודוכסית מאמינה בתורה שבעל פה ומשמרת אותה. שם תמצא את ה"מדוע" וכן איסורים נוספים, שלא לומר שפסיקות חכמים תקפות כתורה, לכן הרציונל המקובל שציינתי דינו כדין מצווה מפורשת. לא הצלחתי להבין גם אילו הכללות עשיתי, אני אכתוב שוב את דברי, אולי לא ניסחתי בבהירות: "יש איסורים על התעללות בבעלי חיים המופיעים בתורה. בין היתר יש שם מצוות שילוח הקן, השבתת בעלי חיים בשבת ואיסור העמסת יתר על בהמת משא." אנא, פרט מה לא מקובל עליך. נכון, התורה לא פירשה מדוע היא אוסרת להתעלם משור סובל ממשא יתר, אולי אתה צודק וזה לא מטעמי צער בעלי חיים אלא מסיבה קוסמית שאינה ידועה לנו. אז? והנה חידה שודאי תפתור בקלות: מהו מקור הביטוי "צער בעלי חיים"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נחמד שלא מזהים מה אני. אבל, לא אתכחש לתורה אשר היא לנו יקרה מכל סחורה. גאה אני באמונתי ודתי הנני. בוודאי שאני מאמין בתורה שבעל פה איני טיפש. אני גם אמרתי שאסור להתעלל בבעלי חיים. רק אמרתי שהאיסור אינו מפורש בתורה. והוא לא מפורש בתורה. אדם שלוקח את האם על הבנים עובר על איסור תורה, והוא לוקה ארבעים חסר אחת. מי ששורף חתול עובר על איסור דרבנן ומכים אותו מלקות מרדות. אבל כמובן ששימוש במכות דורש עדים והתראה ויושר אינטלטטואלי שחסר במדינה הזאת. הבנתי. את אומרת שיש איסורים על פגיעה בבעלי חיים בתורה. נכון, למרות שאיני בטוח שהכוונה היא למנוע פגיעה בבעלי חיים. אבל הכללה מכאן שכל פגיעה בבעלי חיים אסורה היא הכללה שחז''ל עשו ולא התורה. לא זכור לי מקור הביטוי צער בעלי חיים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי דתי הנך עכשיו, אבל האם למדת בבית ספר דתי? איסור צער בעלי חיים (דאורייתא ודרבנן) הוא חומר חובה מלימודי בי"הס היסודי עד הבגרות. אני מביאה כאן שני מקורות (מתוך עשרות ומאות) שימחישו את היות עניין צער בעלי חיים דאורייתא, וממילא ציווי יהודי גם דרבנן. רמז לעניין הביטוי: מקור יהודי, כמובן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה "דאורייתא" ו"דרבנן"? מה ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דאורייתא= מהתורה גופא דרבנן= פסיקות חכמים (רבנים) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילית, עכשיו אני מפנה את השאלות שלי אלייך, כי יעקב לא ענה לי (אולי לא ראה), ואני מקווה שאת יודעת את התשובות: מה זה "קים ליה מדרביה מיניה", ומה זה "קרקפתא דלח מנח תפילין". אודה לך אם תעני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קים ליה מדרבי מיניה - תן לו את העונש החמור - כשמגיע לאדם שני עונשים נותנים לו רק את העונש החמור. קרקפתא דלא מנח תפילין - ראש שמעולם לא הניח תפילין. עונשו נחשב חמור מאד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"כשמגיע לאדם שני עונשים נותנים לו רק את העונש החמור" - רק היום! שני חטאים במחיר העונש המקסימלי ביניהם! "ראש שמעולם לא הניח תפילין. עונשו נחשב חמור מאד" - קרקפתהו סיטינג בול. וידוע הסיפור על אותו חסיד ירא שמיים שהעניש את ראשו שלו על כי נמנע מלהניח תפילין, והיה מטפטף טפטפות חומצה בין עיניו, ותוקע קיסמין רותחין בין שיניו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומהו העונש החמור? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגמרא במסכת ראש השנה - דפים טז-יז אומרת שבראש השנה שלושה ספרים נפתחים לרישום צדיקים, בינונים ורשעים. כמובן כל הדברים האלו ואלו שנרשום בהמשך הם משלים ויש להבין היטב את הנמשל. הבינוניים יורדים לגיהנם ומיד עולים. הרשעים ה"רגילים" יורדים לגיהנם ועולים משם לאחר זמן. מקסימום הזמן הוא 12 חודשים שנוגע לפושעי ישראל בגופם שהדוגמא שניתנת לגביהם היא "קרקפתא דלא מנח תפילין". לאחר מכן הם נהיים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. נמשל, כפי שאני מבין אותו: אדם שרוב המעשים שהוא עשה היו מעשים רעים או מעשים חסרי משמעות מבחינת הסתכלות נצחית (הנאות רגעיות למיניהם) מורידים ממנו את כל הההנאות הרגעיות (זה הגיהנם) ומה שנשאר הוא הבסיס (האפר) אשר עליו הצדיקים מקדמים את העולם למקום יותר טוב. פושעי ישראל בגופם, אשר לא היו שותפים כלל עם עם ישראל (מעולם לא הניחו תפילין) הם יורדים לשנים עשר חודש (שנה שלמה). אולם גם מעשיהם הם, גם אם נעשו להנאת עצמם, משמשים בסיס לצדיקים לבניית עולם יותר טוב. אגב - זאת הסיבה שלא אומרים קדיש 12 חודשים שלמים - כדי לא לאמר שהאדם שאומרים עליו קדיש היה רשע מוחלט - הרי כמעט לכל אדם יש צד חיובי. יש גם רשעים לא רגילים אלו שעסקו בעשיית הרעה והם נידונים לגיהנם לעולם - "גיהנם כלה והם אינם כלים" אני מקווה שעניתי לשאלתך. תוכל לעיין במקור ולנסות ללמוד פירושים שיתאימו למשלים המופיעים שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 103373 וההסבר שבעקבותיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שלפת את זה כל כך מהר? זה מלפני יותר משנה? ושאלה כללית מאחד חדש פה שעוזב כי זה גוזל זמן בצורה לא נורמלית. מאיפה יש לכם זמן לזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דאורייתא זה מהתורה - ציווים המופיעים במפורש בתורה או שיש להם תוקף כנובע ישירות מהתורה. דרבנן - זה מחכמים שהתורה נתנה להם את הסמכות לפרש את התורה ולקבוע סייגים. ההבדל משמעותי למצבים בהם יש צרכים מיוחדים (מה שנקרא שעת הדחק - למשל כשאדם חולה אבל לא במצב מסוכן) או התנגשות בין ציוויים. אז יותר קל לדחות מצווה מדרבנן. במצב רגיל האיסור של שניהם הוא אסור והמצווה של שניהם הוא חובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי חלק מהפוסקים איסור פגיעה בבעלי חיים הוא דאורייתא ''במחלוקת הפוסקים אם מצוות איסור צער בעלי חיים היא מדאורייתא (כלומר, מצווה שנכתבה בתורה עצמה) או מדרבנן (כלומר, מצווה שקבעו חכמים) הכריעו רבים מן הפוסקים שזוהי מצווה מדאורייתא.'' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם חז"ל נחשבים חלק מהרבננהאלה? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |