|
||||
|
||||
בכך שבעלי חנות פותחים חנות בזמן שלקוח א' רוצה שהחנות תהיה פתוחה - זה כבוד ללקוח א'. בכך שבעלי חנות פותחים חנות בזמן שלקוח א' לא רוצה חנות פתוחה, אין זלזול בלקוח א'. בכך שבעלי חנות פותחים חנות *אך ורק* בזמנים שבהם לקוח א' לא רוצה חנות פתוחה, יש זלזול בלקוח א'. חשוב לשים לב להבדל שבין "הזמן שאיננו הזמן שבו לקוח א' רוצה שהחנות תהיה פתוחה" ובין "הזמן שבו לקוח א' רוצה שהחנות תהיה סגורה." בראשון, ללקוח א' לא אכפת מה קורה לחנות באותם זמנים, ובשני ללקוח א' בהחלט אכפת מה קורה לחנות באותם זמנים - הוא רוצה שהיא תהיה סגורה. לדעתי, בכך שלקוח א' (כלקוח) רוצה שהחנות תהיה סגורה בזמן כלשהו, יש זלזול של לקוח א' בחנות. |
|
||||
|
||||
הבה נניח שהמוצרים הנמכרים בחנות של א' מיוצרים על ידי ילדי עבדים המוחזקים בכפייה במכרות חשוכים למשך ימי עבודה של 16 שעות ואינם מקבלים תשלום על עבדותם. האם מכירת מוצרים אלו היא כבוד ללקוח ב' המעוניין במוצרים אלו שמחירם זול מאוד? האם לקוח ג' שמבקש שמוצרים אלו לא יימכרו על ידי החנות מזלזל בחנות א'? האם חרם צרכנים במקרה היפותטי זה הוא ראוי? |
|
||||
|
||||
אם אתה מבקש להקביל פתיחה של חנות בשבת (ללא שום כפייה על שומרי שבת לבוא ולקנות בה משהו) להעבדה בפרך של ילדי עבדים ללא תשלום... מי אני שאתווכח איתך? כאמור, עם ה"קדושה" של אנשים אין להתווכח. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |