|
||||
|
||||
הכותרת שבחרתי התייחסה רק להודעה עליה הגבתי, שתהתה אם הראו אי פעם אלימות בפרסומות. ברור לי ששחיטה היא פעולה אלימה. לעצם העניין כבר התודיתי פעם ואני עושה זאת שוב: בעקבות הדיונים הארוכים באייל הפסקתי לאכול מוצרי אווז ועגל חלב, ואתה יכול לראות את זה כהצלחה (חלקית). |
|
||||
|
||||
כבר שמחתי פעם ואני שמח בשנית על השינוי החיובי שעברת. צר לי שמהודעתי הקודמת המסר שעבר הוא ש''שחיטה היא פעולה אלימה''. |
|
||||
|
||||
ברוך הבא למועדון. אני גם הפסקתי לאכול ביצים. (אבל אני לא נמנע ממוצרי מזון שמכילים ביצים) |
|
||||
|
||||
את בטח מתכוונת לביצי חופש, אין בעיה לגדל תרנגולות בתנאים איומים, אבל לשמור על תזונה אורגנית נטולת אנטיביוטיקה וכימיקלים. בכל מקרה אני נמנע. |
|
||||
|
||||
למה? כי גם בביצי חופש, התרנגולות גדלות בתת תנאים? |
|
||||
|
||||
כי שמעתי שלא כל מי שטוען שהוא מגדל תרנגולות חופשיות באמת עושה את זה ואין לי כוח לבדוק את האמינות של כל יצרן. זה גם ויתור קל, אף לא הייתי אכלן ביצים גדול. דוקא פרות ותרנגולות לבשר זוכות לתנאי מחיה טובים לעומת פרות לחלב (שגם כן לא ממש סובלות) או תרנגולות מטילות. (שמאוד סובלות) |
|
||||
|
||||
זה נכון שמבחינת תנאי הגידול, מצבן של תרנגולות מטילות הוא כנראה הגרוע ביותר. תנאי הצפיפות בכלובי הסוללה הם כנראה אחד הדברים הכי איומים שניתן לעשות לבעלי-חיים. עם זאת, הפרות המגודלות לצורך חליבה בהחלט סובלות מסדרה ארוכה של מחלות שנגרמות ממשטר ההזרעות, מההורמונים שהן מקבלות ומהחליבה האינטנסיבית (כמה עשרות ליטרים ביום, כל יום). לאחר זמן מה הן גם מתחילות לסבול מקריעת כלי דם ומפציעות אחרות שנגרמות מהלחץ העצום שמופעל על עטיניהן שנאלצים לסחוב משקל של כמה עשרות קילוגרמים למרות שאינם מותאמים לכך כלל. לאחר כארבע או חמש שנים של חיים כאלה, הפרה, שכעיקרון היתה יכולה לחיות עד גיל 20, כבר בקושי עומדת על הרגליים מרוב מחלות ואפיסת כוחות. אם היא מצליחה בכל זאת לעמוד וללכת קצת, שולחים אותה לשחיטה, ואם גם זה לא, היא מוכרזת "פרה קורסת" ואז טוחנים את גופה ועושים ממנו משהו כמו אבקת מרק או איזה תוסף מזון בשרי אחר. להתעלם מהעובדות האלה ולטעון שפרות המגודלות לחלב "לא ממש סובלות", זו על כן קביעה קצת נמהרת מדי לטעמי. |
|
||||
|
||||
מאחר ויצא לי לראות קצת פרות חולבות, אני לא רואה בקביעה שלי משהו נמהר ואני עומד מאחורי דברי. |
|
||||
|
||||
תקציר: "בישראל קבע בג"ץ כי תהליך הפיטום מנוגד לחוק צער בעלי-חיים, וקבע את סיומו למרץ 2005.... משרד החקלאות מנסה כיום להעביר תקנות שיאפשרו את המשך הפיטום, ללא סעיף המודיע על תאריך סיום הפיטום, בניסיון לעקוף את החלטת בג"ץ". העצומה הנ"ל מופנה לכנסת, במטרה לטרפד את העברת התקנות. |
|
||||
|
||||
שלושה דברים: 1. נדמה לי שאין יותר צורך לחתום על העצומה הספציפית הזאת, שכן היא כבר הוגשה (או לפחות היתה אמורה להיות מוגשת) היום אחה"צ ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ אילן שלגי. 2. ביום ה' התפרסם בנענע מאמר מצוין של עו"ד יוסי וולפסון, בקשר לנסיונות אנשי משרד החקלאות לסלול כביש-פיטום-עוקף-בג"ץ באמצעות הכנסת שינויים קלים בתקנות הפיטום הנוכחיות שלהם. 3. וגם בוואלה, באותו נושא, מאמר טוב של חגי כהן: |
|
||||
|
||||
גם אתה? אני צימצמתי את צריכת ה"אוכל שיש לו אמא" במשהו כמו 80 אחוז. מוצרי אווז לא אכלתי עוד לפני הדיונים מסיבות אחריות. |
|
||||
|
||||
חבל שצימצמת את צריכת ה''אוכל שיש לו אמא''. אתה מפסיד ניוקי מה זה בן זונה, שחבל על הזמן. |
|
||||
|
||||
האמת היא שאני לא אוכל הרבה בשר חוץ מבשר עוף, אבל זה מטעמים אגואיסטיים לגמרי: לא כל-כך איכפת לי שלבשר היתה אמא, אבל אני רוצה שלילד שלי ימשיך להיות אבא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |