בתשובה לירדן ניר, 30/03/01 11:53
האמנם נטשה ארה"ב את ישראל ב-‏48? 20143
ג. שמעון • בתשובה לירדן ניר יום ו', 30/3/2001, 19:25
ירדן,

ב-‏19 למרץ 1948 מסר אוסטין,נציג ארה"ב באו"ם, הודעה שנאמר בה כי הממשל האמריקני תומך בכך שפלשתינה תנוהל תחת "משטר נאמנות" של האו"ם. על פי ההצעה האמריקנית היתה הנאמנות אמורה להיות זמנית "בלא דעה קדומה ומבלי שתשפיע על המעמד הסופי של פלשתינה" (במילים אחרות, התוצאה הסופית לא בהכרח תהיה הצעת החלוקה שהתקבלה ב-‏29 בנובמבר). הסברו של אוסטין לצעד האמריקני היה: העדר רצון מצד מועצת הביטחון לקדם את המאמצים ליישום תוכנית החלוקה; הצורך לסיים באופן מיידי את המצב של אבדן חיי אדם בפלשתינה; והעובדה ש"השלום העולמי הוא שמונח על כף המאזניים".

כפי שציינתי בתגובה קודמת הוטחו בממשל, ובנשיא טרומן בפרט, קיתונות של ביקורת בארה"ב בגלל השינוי הזה בעמדת הממשל. טרומן נתפס כנשיא מזגזג שאין לו מדיניות חוץ ברורה. הוא עצמו, טען שההודעה באו"ם, נעשתה בלי אישורו המפורש. כך כתב טרומן ביומנו:
"נודע לי על כך בפעם הראשונה מקריאה בעתונים!.. מעולם לא חשתי בשפל המדרגה כבפעם הזו בחיי. יש אנשים בקומות השלישית והרביעית של מחלקת המדינה שתמיד רצו לחתוך את גרוני".

מה אמור היה להיות "משטר הנאמנות" הזה שארה"ב הציעה? ובכן, זה לא היה ברור לגמרי לאף אחד ונערכו על כך אינספור דיונים באו"ם.
הרעיון הכללי היה שהאו"ם יחליף זמנית את המנדט הבריטי וינהל את פלשתינה במקומו.
הבקורת הבסיסית על ההצעה היתה כמובן זו: משטר הנאמנות הזמני הזה חייב הקמת כוח בינלאומי גדול עוד מזה שנדרש ליישום הצעת החלוקה (כזכור, במרץ התחוללו קרבות עם הפלסטינים על נקודות יישוב שונות בכל רחבי הארץ והתנהל מאבק על דרכי התחבורה.).
מה עוד שטרומן מצדו לא התחייב לשלוח חיילים אמריקניים לא"י תהיה זו 'נאמנות', 'חלוקה' או כל רעיון אחר. זמן מה אחרי כן יצא הממשל בתקון להודעתו הראשונה של אוסטין שתאר את הנאמנות כ"פעולת חירום" שבאה למנוע תוצאות חמורות לארה"ב ולעולם אבל "אינה מוצעת כתחליף לתוכנית החלוקה".

ובקיצור, ניתן לומר שיתר מהלכי הממשל האמריקני לקידום הצעת הנאמנות באו"ם נעשו יותר מתוך אינרציה מאשר מתוך שכנוע שהיא בת ביצוע.

ב-‏14.5.48, לפנות ערב (שעון וושינגטון), כ-‏10 דקות אחרי תום המנדט הבריטי, יצאה הודעה מלשכתו של טרומן שארה"ב מכירה דה פקטו בממשלה הזמנית של מדינת ישראל החדשה. צעד זה שמשמעותו היתה נטישת "תוכנית הנאמנות" הכה בהלם את נציגי ארה"ב באו"ם שאיש לא יידע אותם על כך מראש ובאותה שעה עדיין ישבו ודנו בעניין אותה ביצה שלא נולדה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות