|
ראוי לאורך כל הדיון לשמור על האבחנה המאד משמעותית בין מריחואנה וחשיש ("סמים קלים") לבין כל חומר אחר האסור במסגרת פקודת הסמים המסוכנים. כשמדברים על סמים קלים, אין שום משמעות למושג "מנת יתר" כי סכנה כזאת אינה קיימת. כשמדברים על סמים כמו הרואין, פיקוח רפואי אכן חייב להיות חלק מהפתרון. לגבי סמים הזייתיים (כמו LSD, ובמידה מסוימת גם אקסטזי) הגישה שוב צריכה להיות שונה שכן אין בסמים אלה סכנת התמכרות אך יש בהם סכנות אחרות שטמונות בשינוי הזמני אך מאד קיצוני של תודעת המשתמשים ובנזק המתמשך לגוף כתוצאה מצריכה שלהם בכמויות גדולות למשך זמן ארוך.
בהולנד, בבלגיה, בדנמרק ובמדינות נוספות עשו את הצעד החשוב של הפרדה ברורה בין סמים קלים לבין סמים אחרים. מדינה שאיננה מסוגלת למתוח את הקו הזה אינה יכולה לגבש שום מדיניות הגיונית ואחידה של התייחסות לנושא צריכת הסמים, ואצלנו עובדים ארגונים כמו "אל סם" במרץ רב דווקא על טשטוש הגבול הזה ועל העמקת המסר ה"חינוכי" ההרסני כאילו אין הבדל בין סמים קלים לקשים.
|
|