|
הגענו לשלב ה"בן כמה אתה"? בוא נניח לצורך הדיון שאני בן 16 תמים ורך שטרם ידע אישה, וחושב שבישראל מתחתנים בכנסייה. העניין הוא שדווקא בבן ה-16 הזה אתה צריך להתחשב כשאתה כותב יותר מאשר אתה מתחשב בפמיניסטיות האדוקות שלא יקשיבו לך.
למה אני קופץ? אני חושב שהשאלה המתאימה היא "אני קופץ?" אל תגזים בגודל הפרובוקציה שאתה מעורר. אתה כל הזמן מתקומם על כך ש"אותי אתם תוקפים, אבל את הצד השני בכלל לא". אז ראשית, לא ברור מאיפה אתה יודע שאני לא תוקף גם את הצד השני. שנית, מה זה קשור? "כולם נסעו כל כך מהר, למה תפסו דווקא אותי?" זו שורה מ"והילד הזה הוא אני". לא טיעון רציני *בזכות* הטיעונים שלך.
נחזור לעיקר. מי טוען ש"לנשים מותר להחליט הכל לגבי חייהם של הבעלים והילדים שלהן, ולנו כגברים ואבות אסור להעמיד כמה דרישות משלנו?" ? לא ברור לי איך הגעת לזה מכך שאנחנו לא מתלהבים מחזון עקרת הבית הסקסית להמונים שלך.
מה שעשית, והוא המרגיז, הוא קביעות פנטזיונריות, שמציגות את הנשים שלא רוצות להיכנס לתבנית שקבעת בשבילן בתור יצורים אומללים שחייהם הן טעות. למה זה רע, כבר הסברתי לך קודם. אני מתחיל להתעייף מהדיון הזה.
המקבילה הנשית ל"תביא לה כאפה" זה "תביאי לו כאפה", או לכל הפחות מה שהשכ"ג אמר. למה, למה להשתמש בדמגוגיה? הרי הטיעונים שלך מסוגלים להחזיק גם בלעדיה, אם הם באמת אומרים שצריך שוויון מלא בין גברים ונשים.
|
|