בתשובה להאייל האלמוני, 26/02/04 22:11
מזל טוב 201044
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 27/2/2004, 8:56
מלבד החולשות שלו בתור סרט (עלילה מבולבלת, קפיצות חסרות קשר מאפיזודה לאפיזודה - ואנחנו לא מלכוד 22! שבלוניות תסריטאית ידועה של סיפור המורה פוגש תלמידים הקלאסי, הרומן חסר הפשר עם הפסואודו איטלקי וכדומה) מה שהסרט עושה בעיקר הוא לבוא לשמרנות שמוטלת על הקרקע ולהחטיף בה עוד כמה בעיטות. כל הדמויות השמרניות בסרט מוצגות באור רע - האמא מוצגת בכלל בתור מפלצת - והעמדות לא מקבלות ייצוג הולם, אלא תיאורים של "למה? ככה!" הבחורה היחידה שכן בוחרת לוותר על קריירה לטובת משפחה *לא מנמקת* את עצמה, ועל כן לא ברור לנו מה בעצם גרם לה לבצע את הבחירה שלה. לעומת זאת, התומכת הלהוטה ביותר של חיי המשפחה מוצגת כאומללה בצורה קיצונית (וגם ביצ'ית, ברוב הסרט) ולבסוף "חוזרת בתשובה". הסצינה של הצגת השקופיות היא כבר ממש דמגוגיה זולה - בעיטה ועוד בעיטה, אבל שום ניסיון לנסות להציג את הרעיונות שעומדים מאחורי השמרנות. פשוט אמירת "כן, אנחנו ליברלים, וליברלים זה אקסיומטית טוב, אז בואו נרד על השמרנים". קראתי לא מזמן ספר פופולרי של ריצ'ארד פיינמן, והוא אומר שם שהדבר החשוב ביותר במדע, כשאתה מציג את התיאוריה שלך, הוא להראות את כל הנקודות החלשות שלה ואיפה ייתכן שאתה טועה. הסכמתי איתו לגמרי. הסרט הזה מעדיף להתעלם מכל נקודה כזו שעשוייה לצוץ, ומניח מראש שהוא צודק. אפשר לתמצת את כל הדיון שהסרט מעורר בנושא מעמד האישה באותה סצינה שבה מדברים על אמנות מודרנית: בדיוק כשזה מתחיל להיות מעניין, בדיוק כשעוברים את הקשקשת הבסיסית ומתחילים להגיע לנקודה, הסצינה נגמרת. רק שבכל הנוגע למעמד האישה, הסצינה נגמרת עם אמירה ברורה של "שמרנות זה רע. היזהרו לכן!"
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות