בתשובה לאלכסנדר מאן, 28/03/01 10:24
ויעש מעשה חושב 20069
רון בן-יעקב • בתשובה לאלכסנדר מאן יום ה', 29/3/2001, 18:24
אכן אין לי מישנה סדורה לפתרון ולו זמני של המצב, אך אני מודה לך על שאילצת אותי במידה מסוימת לעשות קצת סדר בהגיגי המפוזרים.

כבר בהתחלה אני רוצה להבהיר שפתרונות קסם בנויים לתלפיות על נייר וירטואלי לבעיות סבוכות, גורמים לי רתיעה כמעט אינסטיקטיבית.
בדרך כלל אין קיצורי דרך והסכנה בקיצורי דרך היא הארכתה.

ראשית אני רוצה להבהיר שמזה שנים רבות מאד אני מחזיק בדעה שהשטחים חייבים להימסר לתושביהם על מנת שיקימו להם מדינה כאוות נפשם .אין פרושה המטא-פוליטי של מסירה כזאת
"החזרת שטחים" או "נסיגה משטחים" או "ביטול הזיקה" שאזרחי מדינת ישראל (יהודים, ערבים ובלתי מזדהים) חשים כלפי אותם שטחים.
הסיבה העיקרית הינה ריאל-פוליטיק וכבר דנו בנושא למכביר.

כמו כן אין פירוש "כאוות נפשם" שעל מדינת ישראל לנתק מגע עימם ולהיתיחס להם כאל ישות רחוקה, אלא לנסות להיות מעורבת ככל האפשר
בנסיון להשפיע על עיצובה של המדינה הפלסטינית, ברמה הכללית כמובן - זהו אינטרס חיוני ממעלה ראשונה שלצד ישראל תקום מדינה פחות או יותר בקווים דמוקרטיים-מערביים
מבחינה פוליטית ובעלת מאפיני כלכת שוק כזו או אחרת.

ואולם, הדרך שאתה מציע הינו נקודתי בזמן ובמרחב ומטרתו למצוא פתרון לבעייה הביטחונית החמורה ולהמתין לשעה טובה יותר כדי לעבוד על פתרון עמוק וכולל .כולנו יודעים שלארועים יש נטייה להיתגלגל מעצמם ואחד הסיכונים בגדר הוא שהיא תהפוך לערך בפני עצמו, אשר מסביבו מערכות ביורוקרטיות, כלכליות ופוליטיות הניזונות וחיות עליה, מה שעלול להפוך אותה לעוד ישות פיזית בלימבו של לא לבלוע ולא להקיא - אך את זה יש לנו היום. אני לא מקל ראש בעובדה שלפחות בינתיים יכולה הגדר למנוע אבידות בנפש.

אך גם לגבי היעילות הביטחונית פר-סה ישנן ספקות (ראה תגובתו של דב). הגדר יכולה ומן הסתם תהפוך למטרה בפני עצמה לאילי הניגוח, ברוח האימרה "מפני שהיא שם". דמיין מצד אחד חברה ישראלית שהגדר לא תרמה וכו זה לפתרון הקונפליקטים הפנימיים (ועל זה בהמשך) המתבצרת מאחורי פלדלת הקסם ומצד שני עולם איסלמי/ערבי מנותק מישראל היומיומית, המשתרע מפתח תיקווה ועד אפגניסטאן והוא נשען על הגדר להפילה - ראה מקרה חומת ברלין.

אל תישכח שיחד עם היהודים (כהכללה ללא ערבים ) %20 מהתושבים בתחומי הגדר רואים עצמם כבעלי זיקה זו או אחרת לאלה שמצדה השני, יחד עם היותם אזרחים שווי זכויות (לכאורה) שמדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לשנות את מצבם הפוליטי-אזרחי כהוא זה.

בנוסף, הרי אתה מודע לעובדה שלהסיר כיום ולו היתנחלות זעירה וקיקיונית אחת גובל בהיתאבדות פוליטית והוא מתחום הבילתי אפשרי, על אחת כמה וכמה פינוי מסיבי של התנחלויות בהבטחת הרגשת בטחון כתחליף. תראה לי פוליטיקאי אחד שיכול להרים מעמסה כזאת.

אז מה עושים? מפתיע אך אני ניצב יחד עם רבים פה באייל (וגם בקרב המעטים מחוץ לעולמנו הווירטואלי) שאינם יודעים. אם תכמת את שלל הדעות פה, תראה שאין איזו מן דרך שיכולה להבטיח אחוזי הצלחה מסוימים לגבי הבעייה הבטחונית הנוכחית. וזה בנוגע לפתרון ספציפי לטווח הקצר (כמה קצר? 5 עד 10 שנים)

מכל התחזיות שהועלו מאז, 1967 זו שצפתה את ההיתפוררות הפנימית עקב השליטה על עם אחר היא זו שהרבה לא מוכנים להפנים. זו הבעיה הרצינית ביותר שניצבת בפני מדינת ישראל אך כדי שאפשר יהיה לפנות ולטפל בה צריך לכל הפחות להעלות את הקונפליקט עם הפלסטינאים על מסלול פתרון. (בסוף כל משפט בעברית יושב ערבי עם נרגילה)

ברור לכל בר בי רב שלטווח ארוך הפיתרון כרוך באלמטים עמוקים ביותר שהחיוני ביותר בהם הוא חינוך. פה לדעתי טמון הכשל הפרקטי של הגדר. היום בעקבות אינטיפאדה 2 אבד דור נוסף שיכול היה אולי להישתחרר ממיגבלות החשיבה העימותית . הגדר תרחיק עוד יותר את הסיכוי לחינוך אהדדי של דורות חדשים פתוחים אחד לשני. אולי זו נאיביות לחשוב כך אך אני משוכנע שלהרבה ישראלים נוספת יום יום שיכבה חדשה של יאוש שקט ואולי לא מודע רק משום שהם רואים שהאופק יש רק יותר מאותו הדבר וצריך להמשיך לחיות על החרב.

הפלגתי יותר מידי אבל רק עוד מחשבה אחת הקשורה לפיסקה האחרונה. לדעתי מי שהרג או לפחות גרם למותו ללא עת של תהליך אוסלו הוא אביו מולידו שמעון פרס .אמנם כלפי חוץ הוא הצטייר כמי שמבין שמה שהושג באוסלו היה מפנה פסיכולוגי שממנו יש להמשיך בדרך עיקרית של חינוך .אבל מעשיו נגדו את המושכל הזה. הוא לא עמד על הדדיות החינוך, הוא הפליג למחוזות נילעגים של מזרח תיכון חדש וכך משך את השטיח מתחת ההבנה שאוסלו היתחיל אך ורק תהליך ארוך ואיטי של חינוך מחדש. לכן אנו עדים עכשיו למה שמישהו הגדיר יפה בקשר למשפט מרדכי - כיצד נפלת הילל בן שחר, או בתרגןם לעברית, ההיתפכחות מתפרונות שווא מהירים תביא ל The higher they climb, the lower they fall.

(ולא עמדתי כלל על תרומת הצד השני למצב, רק שיהיה ברור - עד כמה שאני חושב שמעשיהם וחוסר מעשיהם הינם שליליים בתכלית, הרי קרוב אדם אצל עצמו - בקושי אנחנו יכולים לשנות עצמנו, על אחת כמה וכמה אחרים - אזי האינטרס האגואיסטי מכתיב לנו לנסות ללא לאות למצוא פתרון ,ולא מתוך אלטרואיזם).
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות