בתשובה לאורי פז, 24/02/04 22:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למעשה, תשוקה "עזה" למראה שלטי הפרסומת וכדומיהם מתעוררת בעיקר אצל מי שאין לו מישהי משלו, או שהוא אינו מסופק איתה. מאחר שלחרדים יש שידוך מגיל צעיר, הייתי מניח שדווקא הם מוגנים הרבה יותר מפני היצר המתפרץ וגועש למראה זוג שדיים חשוף. נכון, התלהבות יצרית עזה מפרסומות שכאלו אופיינית מאוד לנערים מתבגרים שוצפי הורמונים, אבל כולם מתבגרים בשלב זה או אחר, לא? שלטי פרסומת עטויים נשים מטרתם לא לגרום להתעוררות יצרים מיניים עזים, אלא למשוך את העין ולרתק את הצופה אל השלט לפרק זמן מקסימלי. הייתי מציע שלא תגזים, אני מתחיל לפחד מהאנשים שאתה מדבר בשמם. אם ההתעוררות המינית שלכם גדולה כל כך, הרי שהצגת אישה לא צנועה בפניכם עלולה להוביל לפשעי מין חמורים. ליקויי תשוקה שלי עצמי? לא, דומני שבעניין התשוקה, האנשים שבשמם אתה מדבר הם אלו שרצוי שיעשו בדק בית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''מי שגדול מחברו, יצרו גדול הימנו'' (אופס, כרגע פרח לי מאיפה זה. עוזי ו. או אורי פז בטח יידעו) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה אומר שבני סלע הוא הגדול מכולם? או אולי המרקיז דה סאד? קזנובה? מעניין, אולי חיי הוללות פרועים הם הדרך להשיג הערכה בגדולתך התורנית. (תגידו לי שהציטוט הזה הוא בדיחה, בבקשה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא בדיחה, ואני עדיין מנסה למצוא את המקור. אני *בטוחה* שהשניים שהזכרתי יוכלו למצוא ביתר קלות ממני. אולי אפשר לייחס לרקע הזה את תופעת הרבנים שהואשמו בהטרדות מיניות, ההולכת ונחשפת במימדים שאולי לא שיערנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע מאיפה המקור, אבל משתמשים בזה לא כבדיחה, אלא כהסבר איך ייתכן שכל מיני צדיקים גדולים מהדורות שעברו, הנפילים הרוחניים שלעומתם אנחנו כחגבים, מאבות האומה דרך כל ההיררכיה שעוזי הביא כאן, איך זה שגם הם נכשלו פה ושם ביצרם. היצר שלהם, מסבירים לנו, היה גדול פי כמה משלנו, ולא סתם גדול אלא שהיחס לא לינארי בכלל כלומר הוא היה גדול-גדול-גדול. עם יצר כזה עצום אפילו לצדיקי הצדיקים היה קושי, ואם אתה לא מאמין תשאל את אוריה החיתי. אגב, היצר שמדברים עליו הוא לא בהכרח יצר המין. היה גם ''יצר'' לעבודה זרה, לפחות עפ''י האדמו''ר מרחלין שקראתי קצת מדבריו הרגע באדיבותו של הדוד ג., אבל את היצר הזה החכמים הצליחו להרוג. לי זה נשמע קצת כמו זילאזני, אבל מה אני מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהדבר הכי יפה בתנ''ך הוא שגם גדולים כמו דוד המלך נכשלים ועושים חטאים של הנקלים בבני האדם. הפך אותם לאנושיים יותר, אמינים יותר ומעניינים יותר. נו שוין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בגלל שאתה לא דתי-חרדי. אתה צריך להבין שבהיררכיה שלהם הדור הולך ופוחת, וכל בור-ועם-הארץ שחי בימי אברהם אבינו היה בעל זרת עבה יותר ממותניך. על הרקע הזה הצורך להצדיק כשלונות יצריים של חכמים שונים הוא צורך אמיתי. (ואל תשאל אותי מה הולך לקרות לדורות הבאים, שלעומתם אפילו אנחנו ענקים. אולי עוזי יודע אם העניין שואף אסימפטוטית לאיזה גודל חיובי או לאפס, אבל הוא עסוק מדי באכילת הליפתן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי המהר"ל זה ציטוט מ- (סוכה נ"ב א) אלא שכל מסכת "סוכה" שמצאתי בכתבי הקודש אינה מכילה יותר מחמישה פרקים. עיק"ו! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה עיק"ו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק עם ''עוזי'' במקום ''תשבי''. וכדי לחסוך עוד שאלות של עמרצים כמוך, תיק''ו הוא ''תשבי יתרץ קושיות ובעיות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שנאסר עליך מדאורייתא לענות לי. שלא תתבלבל, חלילה. הרעבעצין מוסרת ד''ש והשעון דופק תיק-תק, המים רטובים והעצב עצוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליצן, נ"ב זה העמוד (-: | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת חשבת ש"סוכה נ"ב א" מתייחס לפרק החמשים-ושתיים במסכת סוכה? אפילו התינוקות-שנשבו של היום זה כבר לא מה שהיה פעם... מדובר כמובן בדף נ"ב עמוד א', ואכן אפשר למצוא שם את המקור "כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו". כשבע-עשרה מאות מאוחר יותר קראו לזה "הכח משחית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היי, מאיפה אני אמור לדעת את זה? אל תשכח שכשאני התחנכתי בבית הספר האזורי סדום קצת לפני שנהרס, כל אלה טרם באו לעולם בכלל. לעומת זאת למדתי היום כמה דברים מעניינים: הידעתם שלרב יוחנן (בן זכאי, אני מניח, למרות שתיכף תבינו שהשם הזה קצת אירוני) היו גבות סבוכות וארוכות במידה שלא היה יכול לראות דרכן, והיו צריכים לסרק אותן במכשיר מיוחד כדי להשיב לו את ראייתו? ושאותו מכשיר היה חד בקצה אחד ורחב בשני "כמו המכשיר שאיתו מוציאים זוהמה מהאוזן"? והאם שמעתם מימיכם שאותו יוחנן הסתכסך פעם עם - עצרו נשימתכם! - הרב כהנא והמית אותו? כן, כן, הרי לכם יצר גדול באמת: יוחנן התבעס ממה שפירש בטעות כלגלוג של כהנא, והרג אותו, כדרכם של צדיקים גדולים. ואל תחשבו לרגע שזה היה כשל חד-פעמי, אותו גורל ציפה לגדול אחר בתורה, ריש לקיש שמו, מידיו (נכון יותר: ממוחו) של יוחנן שלנו. כשלימדו אותי על בן-זכאי השמיטו, משום מה, את החלקים הפיקנטיים האלה מהביוגרפיה שלו, כנראה כדי לא לתת לי רעיונות על פתרון קונפליקטים בדרך ישראל סבא. מעניין אם הגרפיטי שקישט אז את ארצנו הקדושה אמר "ב.. בן.. בן זכאי... בן זכאי זכאי". חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס". אחרי המעשה הזה, כהנא נקט בשיטת אייכלר-קננגיסר וירד מן הארץ, תוך גילוי חוסר התחשבות מזעזע באחת שתישא את שמו כעבור כמה מאות שנה. אין מה להגיד, יצרים השתוללו שם יותר מאשר בערוץ ויוה פלוס, וליד גדולי התורה האלה יצריו של מר פז שלנו נראים תמימים כמו אלה של חמורו של בן-יאיר. אה, כן, זה חמור שסרב לאכול מזון שלא הופרש ממנו מעשר. שככה יהיה לי טוב. הגזמת, שוטה, אתם ממלמלים שם באי נחת. כל הסיפור ההזוי הזה אפילו לא מבדח, ואם יש בו אפילו קורטוב אמת אנחנו מקוים בשבילך שלא תיתקל פנים אל פנים בשום כהנא. אתם צודקים, הוא לא, ומי שלא מאמין שכל מה שאמרתי אמת לאמיתה הוא, גם אם לא זכרתי את חמשת ה"מם"ים המפורסמות, מוזמן להכריז על הסכום שהוא מוכן לסכן כדי שאוכיח לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עלה קרח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כי כן. אני די הופתעתי לגלות שהמנהג הנאה הזה שרד עד ימי המשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוטנו כתב: "חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס"." ואני נזכרתי בנביא אלישע תלמידו של אליהו: "ויעל משם, בית-אל; והוא עלה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קרח עלה קרח. כד ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתים דבים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שמרון." (מלכים ב' ב' ) שווה בנפשך, מכיוון שלא יער ולא דובים היו ביריחו שני ניסים לפנינו. מכאן גם הביטוי "לא דובים ולא יער". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאה באתר ה''פנדה'', ברור לי שגם מאחורי סיפור זה עומדות הפנדות הזוממות להשתלט על העולם ועשו יד אחת עם מחתרת הנביאים הקרחים. אני חושב שגם גיל חובב בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מפספס, כמובן, זה את החפיפה המלאה בין איגוד הדובים הלאומי למחתרת הנביאים הקרחים, ודי לחכימא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד טוב לדעת על עוד נביא נסתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 173665 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוחנן בן זכאי אינו יוחנן בעל האנרגיה המוחית היתרה. יוחנן שעליו הסיפורים נקרא יוחנן הסנדלר, ועפ''י כמה סיפורים עליו, חברים קראו לו ''יוחנן היפה''. אותו ריש לקיש שנהרג בסוף על ידו, היה בעברו טיפוס פלילי ביותר ובעל כוח רב, שראה יום אחד את יוחנן שוחה בירדן, חשבו לבחורה וקפץ עליו... המפגש ביניהם הסתיים בעיסקה שבה סידר יוחנן ללקיש את אחותו, שהיתה לדבריו יפה ממנו, ולקיש חזר בתשובה, וכנראה שהיא באמת היתה יפה גם כן. עפ''י הסיפור, איש המוח ואיש החוח הפכו לחברים טובים מאד אח''כ, עד שנפלה ביניהם אותה מריבה שבה הרג איש המוח את השני. לאחר מכן הוא התחרט אבל במקרה הזה שלא כמו מקרה כהנא המסופר מעלי, זה לא עזר לו ובסופו של דבר מת גם הוא, מצער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה עמודים יש בדף? (שאל הבור) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדרך כלל יש לדף שני עמודים, על דף מביוס עוד לא שמעתי. וסתם בשביל הידע: נב. זה דף נ"ב (52) עמוד א' נב: זה דף נ"ב (52) עמוד ב' |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך זה שבכל ההוצאות של הש"ס, בדף נ"ב עמוד ב' של מסכת סוכה כתוב אותו דבר? (כפי שכל תינוק-שנשבה יודע, עימוד הדפים של "דפוס וילנא, האלמנה והאחים ראם" באמצע המאה השמונה-עשרה, התקבל בכל תפוצות ישראל, ומאז אפשר לתת הפניות בקואורדינטות קרטזיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מרק פירות" אומר שזה משהו נכון שמצוטט מחוץ להקשרו, או שזה קשקוש מוחלט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מרק הפירות (לא בהכרח זה שעוזי כיוון אליו) הוא האקרובטיקה האוירית שעוד מעט (אולי, אם בני מזל אנו היום :-)) אורי פז יעשה כאן כדי להוכיח עד כמה הציטוט (בבלי, עדיין לא נזכרת איפה) הוצא מהקשרו. הנה, מנדבת ליבי, עוד ציטוט שהנני מתכבדת להוציא מהקשרו: "אהב את המלאכה ושנא את הרבנות" (אבות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוקים שם את האדם בגן העדן – ומיד ציווה עליו שלא לאכול מן העץ "הדעת טוב ורע", והזהירו "כי ביום אכלך ממנו מות תמות".1 כידוע, נתפתה אדם להפר צו האלוקים ולאכול מן העץ האסור, ומאז למד לדעת לא רק את הטוב כי אם גם את הרע. לא זו בלבד שאלוקים לא קיים הבטחתו להמיתו בו ביום אכילתו מן העץ,2 אלא משהעניש אותו על ידי שגירשו מגן העדן, נתן לו ולצאצאיו לפרות ולרבות ולהוריש לכל דורות האנושות את דעת הטוב והרע. אין אנו שומעים הרבה על שימוש שעשו בניו ובני בניו של אדם הראשון בדעת הטוב:3 אך דעת הרע השתרשה מהר בלבותיהם ובמעשיהם של בני-האדם. אלוקים בכבודו ובעצמו הופתע, ככל הנראה והנשמע, כשראה "כי רבה רעת האדם בארץ, וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום"4 והוא התחרט על אשר ברא את האדם, והתעצב "אל לבו".5 וכבר שאל מין אחד את השאלה הגדולה, "האין אתם אומרים שהקב"ה רואה את הנולד? וכיצד זה מתעצב על דבר שידע מראש שיקרה? אמרו לו, משל למלך שהוליד בן ושמח בו וידע שיבוא יומו למות – ואם כי ידע, במותו יתעצב אל לבו".6 דעת הרע מופעלת על ידי "יצר הרע", ודעת הטוב על ידי "יצר הטוב". שני היצרים נבראו באדם עם בריאתו.7 לעתים קרובות "יצר הרע" נקרא "היצר", מסתמא משום שיצר לב האדם רע מנעוריו, כפי שראינו. הגיבור "הכובש את יצרו"8 כובש את יצרו הרע. וממה שכתוב, "וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום",9 למדו החכמים כי "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום יותר".10 הוא רודף אותו כל חייו: אם הוא יכול, "יפיל" את האדם בצעירותו; אם אינו יכול, יפילו אחרי עשרים או ארבעים או אפילו שמונים שנה.11 "אמנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו, עבוד עבודה זרה – והולך ועובד".12 כאשר המונח "עבודה זרה" משמש כחטא החמור ביותר והבלתי הגיוני בעליל. האסון הוא שיש בכוח יצר הרע להשתלט על היצר הטוב: אין שומעים ליצר הטוב אלא "ליצר הרע למה שהוא גדול מכולם".13 יש אומרים שהסיבה לכך היא שיצר הרע "שולט בגוף לבדו, ורוב העולם הולכים אחר שרירות לבם הרע, כי טבעם נטוי אליו יותר; ויצר הטוב הוא איש מסכן וחכם ואין עוזר לו וכאילו אינו יצרו של האדם – רק היצר הרע".14 פעם שאל אנטונינוס את רבי יהודה הנשיא, מאימתי יצר הרע שולט באדם – "משעת יצירה" (התעברות) או "משעת פתיחה" (לידה)? תחילה השיב רבי יהודה, משעת יצירה; רק כשהקשה אנטונינוס, שאם כן היה העובר "בועט במעי אמו ויוצא", הודה לו רבי יהודה, שיצר הרע פעיל רק משעת לידה: "דבר זה לימדני אנטונינוס".15 מכאן שיצר הרע שולט כבר בתינוקות; אך אלה יש להם כנראה דרכים משלהם להתגבר עליו, שהרי לא טעמו עוד טעם חטא;16 ואם יצר הרע היה מביא עובר לידי בעיטות, תינוק לא כל שכן. ואנו יודעים שגם בעיטותיהן של תינוקות יכולות להיות רעות. סכנתו של היצר גדולה במיוחד בעסקי מין. יצר הרע "שולט במה שעיניו רואות",17 ועיניים הרואות אישה יפה או דמות אישה (ומכל שכן אישה במערומיה) – אפילו צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד כנגדן. שמענו שהשטן הופיע לעיני צדיקים בדמות אישה נאה18 – ואולי משום כך נאמר, "הוא שטן הוא יצר הרע":19 הוא המסית והמדיח למעשים רעים. ויש אומרים שגם אדם הראשון נתפתה לחטוא על ידי השטן שהופיע בדמות נחש.20 כדי להישמר מן הנשים המגרות את היצר, מקפידים על הפרדה גמורה בין גברים לנשים, במיוחד במקומות ובאירועים שבקדושה; אבל גם שמחות ציבוריות מועדות לשלטון היצר ולכן יש "גדר הפרדה" בחתונות דתיות.21 תשוקתו המינית של האדם חזקה עד כדי שהתייאשו חכמי ישראל מן התקווה לעצור בעדה מן החוץ. "אין אפוטרופוס לעריות,22 – אין אפוטרופוס בעולם ולו גם חסיד שבחסידים,23 שהיה מסוגל למלא משימה זו. הדעת הייתה נותנת שצדיקים נבדלים מרשעים בכך שאלה משתלטים ואלה אינם משתלטים על יצר הרע: הצדיקים - "יצר טוב שופטם", הרשעים - "יצר רע שופטם", והבינונים, שאינם צדיקים גמורים ולא רשעים גמורים, "זה וזה שופטם".24 אבל לשמע אימרה זו אמר רבא,25 שנחשב לצדיק גמור, "כגון אנו בינונים": כנותו עמדה לו להודות שגם בקרבו מתרוצצים שני היצרים. מיד השיב לו חברו ויריבו, אביי, שאם אתה בינוני: "אין לך צדיק גמור בעולם". ובמקום אחר גם אביי הודה שיצר הרע "הגדיל לעשות בתלמידי חכמים יותר מכולם".26 וכיוצא בזה אמרו, "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו"27 - או אולי, לשון אחרת, ככל שיצר הטוב חזק ומפותח יותר, כן יצר הרע חזק יותר, לפחות בכוח: כאילו גם אצל הצדיקים קיים מעין איזון מתמיד בין הטוב והרע. כמו שהרשעים נדרשים לאזן בין הרע והטוב.28 אלוקים שברא את יצר הרע, "ראה את כל אשר עשה והנה טוב מאד"29: "וכי יצר רע טוב מאד? אתמהה! אלא שאילולא יצר הרע, לא בנה אדם בית ולא נשא אישה ולא הוליד ולא נשא ונתן".30 התשוקה המינית, שהיא מעשה היצר הרע, עשויה להביא לידי אהבה בין איש לאשתו, שהיא כולה טובה; ובלעדי פעולת ההכנה של היצר הרע, מי יודע אם התוצאה הטובה הייתה בהישג יד. מה שהתחיל בתאוות נשים, אמור להיגמר בפריה ורבייה; מה שהתחיל ברדיפת כבוד, עשוי להיגמר במעמד ציבורי; ומה שהתחיל בתאוות בצע, סיכויו להיגמר בעשיית הון בעושר השמור לבעליו. כממריץ השאיפה האנושית-הטבעית לנוחות החיים, רווחתם והנאותיהם, ממלא יצר הרע תפקיד הנראה לשכמותנו חיובי וחיוני מאוד – ויש לא מעט נחמה ועידוד בכך שאלוקים גם הוא ראה בו טובה רבה. מסופר על גדולי הלכה וצדיקים גמורים, שכשנקלעו לעיר זרה ללון בה לילה אחד, הכריזו שמחפשים אישה ללילה:31 מבחינת הדין, אולי מותר לשאת אישה ללילה אחד ולגרשה בגט למחרתו;32 אך מבחינת היצר - אין ספק שהוא שלט בצדיקים ההם שלטון של ממש. (לאחר שקלא וטריא נמנו וגמרו חכמי התלמוד שלא שכבו עם נשות הלילה אלא רק התייחדו עימהן, והוא מפני שאינו דומה "מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו",33 שאיש נשוי אינו מתאווה לנשים כמי שאין לו אישה). אחד מהם, רב, היה עקבי במעשיו ובתורתו: בשמו נמסרה האימרה המופלאה, "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל".34 אלוקים ברא את העולם כדי שהאדם ייהנה ממנו, ולצורך זה נטע באדם את יצריו. ואמנם מן המפורסמות הוא שההינזרות הסגפנית מתענוגות העולם הזה, שהיא מצווה גדולה בדתות אחרות, אינה סגולה יהודית. נמצא ששלטון היצר אינו מביא בהכרח לידי חטא. אחד התנאים הורה, כי "יצר, תינוק ואישה - תהא שמאל דוחה וימין מקרבת";35 ומפרש רש"י כי "תאוותו, אם הרחיקה ממנו לגמרי, ממעט ישיבת [ישוב] עולם; ואם מקרבת לגמרי, בא לידי איסור, שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה".36 גם ההקבלה בין היצר לבין תינוק ואישה מעידה על היצר שאינו מטבעו רע כל עיקר:37 אולי המשותף שביניהם הוא ההנחה "שדעתם קצרה", כאילו פועלים הם יותר מתוך דחפים אמוציונליים מאשר ברציונליות.38 המכובד מכל התפקידים שנועדו ליצר הרע הוא לשמש צינור או מכשיר לאהבת האלוקים. על פי הכתוב, "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך",39 קבעו החכמים שחייבים לאהוב את האלוקים בשני היצרים, ביצר הטוב וביצר הרע.40 השאלה כיצד זה יכול יצר הרע להביא לידי אהבת הא-ל, אינה מן הקלות. הרמב"ם כותב במקום אחד, שבו בזמן שיצר הרע מושרש באדם מלידה, יצר הטוב "אינו נמצא לו אלא לאחר שלמות שכלו", וכל עוד יצר הטוב אינו פעיל, יש לאהוב את האלוקים ביצר הרע.41 מדבריו במקום אחר ניתן להסיק שכל ההנאות שאדם נהנה מפעולות יצרו, כמו "אכילתו ושתייתו, משגלו ושנתו, יקיצתו ומנוחתו ותענוגותיו", צריכות להביאו "לתכלית אחת", והיא השגת האלוקים ואהבתו.42 ומי אם לא החרדים אל דבר ה', משתדלים כיום לקיים קלה כחמורה דברי אלוקים חיים אלה? הרושם עשוי להתקבל כאילו יצר הרע שוכן בגופו של אדם ומביא לידי הנאות הגוף (המותרות והאסורות), ואילו יצר הטוב שוכן בנפש האדם ומביא לידי הנאות הרוח. הכתוב: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם",43 נתפרש כי "הלב והעיניים הם סרסורים לגוף שהם מזנין את הגוף"44 - כלומר, הלב והעיניים מספקים ליצר הרע את התאווה שכולם "זונים" אחריה. ואם תמצי לומר שהלב הוא הנפש והעיניים הם הגוף, הרי "יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם"! - ללמדך שהעיניים הולכות אחרי הלב.45 --------------- * בכתיבת רשימה מפורטת זו נעזרתי במספר ספרים ומאמרים ובתוכנת "שו"ת בר-אילן". © 1 בראשית ב', י"ז. 2 התורה הנוצרית היא שבעוון "החטא הקדמון" הזה של אדם הראשון נגזר דין מוות לכל אדם ואדם: איגרת פאולוס אל הרומיים 12:5. יש להניח שזהו עוד רעיון יהודי שהנוצרים ניכסו לעצמם, שהרי גם אצלנו מצוי רעיון דומה: "בניו של האדם הראשון אתם, שקנס עליהם מיתה ועל כל תולדותיו הבאים אחריו עד סוף כל הדורות": ספרי, דברים טכ"ז. או: "כל הגזירות הרעות של מי הן, של אדם הראשון… אלו בניו של אדם הראשון שנגזרה עליהם מיתה": תנחומא בראשית כ"ג. 3 יוצא מכלל זה חנוך אבי מתושלח, שעליו כתוב "ויתהלך חנוך את האלוקים": בראשית ה', כ"ד. הצדיק הבודד שבא אחריו הוא נח: שם ו', ט'. שניהם היו "צדיקים" רק בהשוואה ליתר בני-זמנם, שכנראה היו כולם רשעים: בראשית רבה כ"ה, ל; סנהדרין ק"ח, ע"א. 4 בראשית ו', ה'. ובבראשית רבה כ"ז: "הרשעים היו מכעיסים להקב"ה במעשיהם הרעים". 5 בראשית ו', ו'. וראו תנחומא, נ"ח ד'; התעצב כשראה שנתן "שאור רע בעיסה". 6 בראשית רבה כ"ז. מובא בפירוש רש"י על בראשית ו', ו' כששאלת "המין" מיוחסת ל"אפיקורוס אחד"; הרמב"ן כותב שם כי כל העניין הזה הוא "סוד גדול שלא ניתן להיכתב". 7 ברכות ס"א ע"א; בראשית רבה י"ד. 8 אבות ד' א; אבות דרבי נתן כ"א א'. וכן באבות ד' כ"ב: "ואל יבטיחך יצרך שהשאול בית מנוס לך". ובספרי, דברים רז"ה: "לא דיברה תורה אלא כנגד היצר", ועוד רבות. 9 בראשית ו', ז'. 10 סוכה נ"ב ע"א-ע"ב; בקידושין ל' ע"ב, לדעה אחת "מתגבר", ולדעה אחרת "מתחדש" יצר הרע בכל יום. 11 "כמו יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי": פסיקתא דרב כהנא, י' כ"ו; וכן, בנוסח שונה, בבראשית רבה נ"ד. השווה עצתו של הלל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך": אבות ב' ד. 12 שבת ק"ה, ע"ב. 13 תנחומא ויגש ג'. 14 לשונו של בנין יהושע (לרבי יהושע בן יצחק נכד המהר"ל מפראג) בפירושו על "אבות דרבי נתן" כ"א, בשם רבי יוסף קארו. הוא מסיים ואומר: "ולכן גבורה נפלאה היא לכבוש את יצרו ולהכניסו תחת כפות רגלי היצר הטוב". 15 סנהדרין צ"א ע"ב; בראשית רבה ל"ד; מדרש תהילים ט'. 16 עירובין כ"א ע"ב; פסחים פ"ז ע"א, ועוד. 17 סוטה ה' ע"א; סנהדרין מ"ה ע"א. 18 למשל, לרבי מאיר: קידושין פ"א ע"א. רבי מאיר: "היה מתלוצץ בעוברי עבירה" ואומר להם: "נקל הוא להתגבר על היצר אם היו רוצים" (רש"י, שם), ולבסוף אף הוא לא התגבר על יצרו. סיפורים דומים על התגברות היצר הרע על יוסף הצדיק, רבי צדוק, רבי עקיבא ורב אליעזר הגדול, באבות דרבי נתן ט"ז. 19 בבא בתרא ט"ז ע"א. 20 פרקי רבי אליעזר י"ג (השטן נקרא שם בשם "סמאל"). 21 סוכה נ"ב ע"א. בהספדים, להבדילם משמחות, אין יצר הרע שולט בהם, ובכל זאת אמרו גם שם, "אנשים לבד ונשים לבד": שם, שם. 22 כתובות י"ג ע"ב; חולין י"א ע"ב. 23 ירושלמי כתובות א' ח. 24 ברכות ס"א ע"ב. 25 ויש גורסים, רבה. רבה היה מגדולי האמוראים בדור השלישי (בסוף המאה השלישית לספה"נ) ורבא בדור הרביעי (מתחילת המאה הרביעית). וראו "דקדוקי סופרים" על ברכות, שם. 26 סוכה נ"ב ע"א. 27 שם, שם. 28 כשאמר הנביא לישראל, חיזרו בתשובה, אמרו לו, אין אנו יכולים – "יצר הרע שולט בנו": סנהדרין ק"ה ע"א. 29 בראשית א' ל"א. 30 בראשית רבה ו'; קהלת רבה ג' י"א. 31 יומא י"ח ע"ב: רב ורב נחמן. 32 ואולם ההלכה נפסקה שלא ישא אדם אשתו ודעתו לגרשה: יבמות ל"ד ע"ב; רמב"ם, הלכות גירושין י' כ"א. 33 יומא י"ח ע"ב, ס"ז ע"א, ע"ד ע"ב; יבמות ל"ז ע"ב; כתובות ס"ב ע"ב – ס"ג ע"א-ע"ב. 34 ירושלמי קידושין ד' סוף י"ג. 35 סוטה מ"ז ע"א; סנהדרין ק"ז ע"ב; מסכת שמחות ב' ו. 36 רש"י על סנהדרין, שם, ד"ה יצר. 37 א.א. אורבך, "חז"ל – פרקי אמונות ודעות", עמ' 421. 38 כיום יש לכך הוכחות נוירו-ביולוגיות: תפקידי האונה הימנית מפותחים יותר בקרב נשים, לעומת תפקידי האונה השמאלית שמפותחים יותר בקרב גברים. 39 דברים ו', ה'. 40 "אינו אומר בכל לבך אלא בכל לבבך, בשני יצריך, יצר הטוב ויצר הרע": דברים רבה על דברים ו', ה'; ברכות ט' ה; תוספתא ברכות ז' ז; ספרי, דברים ל"ב. 41 "מורה נבוכים" ג' כ"ב. ומצינו כי "יצר הרע גדול מיצר הטוב שלש-עשרה שנים": קהלת רבה ג' י"א; אבות דרבי נתן ט"ז. 42 "שמונה פרקים", פרק ה'. 43 במדבר ט"ו, ל"ט. 44 במדבר רבה י"ז. ובירושלמי ברכות א' ח: הלב והעין הם "סרסורי חטא". 45 ספרי במדבר קט"ו; במדבר רבה י"ז; תנחומא, שלח ל"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אלוקים לא קיים הבטחתו" - ומי אמר שהבטחות אחרות הוא יקיים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם ההבטחה להפוך את נינוה לא קוימה (ויונה הנביא הרגיש מרומה באופן אישי). אפשר לקרוא על הנושא שם, ובתמצית - אין לראות בסליחה ''ביטול ההבטחה'' לעונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי שמץ ציניות: אני מלאת הערכה כלפי המאמץ שהשקעת בקיבוץ חומר לתגובה זו, ובעריכתה, שהיא עניין מאוד מסובך (למעשה, אפשר היה לערוך אותה באופן שהיה מקל יותר. נעזוב את זה). ייקח לי כמה זמן להבין. אך הערה אחת אעיר כבר עכשיו, ואין היא נוגעת לשאלת יצר הרע אלא דווקא לנושא התייחסות הדת אל האשה (וזהו, למעשה, במובנים רבים - אותו הנושא עצמו): התרשמותי, הן מדבריך שלך שבתגובתך זו, הן מן המובאות שבה, והן מן ההתוודעויות הלא-מספיק-מעמיקות שלי אל ארון הספרים היהודי: היהדות, כעוד דתות, אינה מתייחסת אל האשה כאל יצור אנוש העומד בפני עצמו, בעל אישיות, דעות, מחשבות, רעיונות ושיקול דעת. אין האשה אלא יציר בעל חשיבות משנית, ואינה קיימת אלא כגורם, שלילי או חיובי - ועפי"ר שלילי - העומד אך ורק בזיקה אל הגבר, שהוא-הוא ה"אדם", הוא-הוא הגזע האנושי - והאשה כל מהותה בכך שמעוררת או לא מעוררת את יצר הרע וכולי וכולי (ומהם כל הדיבורים האלה על "אשה, תינוק ויצר", וה"נחמה" {?} התמוהה שאתה מביא, בעניין היצר "שאינו מטבעו רע כל עיקר"? - הרי על פי כל אלה, אין האשה כלל בגדר אדם בוגר!). זה חבל, זה מצער - וזהו מן הגורמים העיקריים (אך לא הגורם היחיד), מדוע אין הדת מצליחה לעשות את "קפיצת הדרך" אל המאה העשרים ואחת. מעניין אם יש למישהו, לארז ליבנה או לשכ"ג (שכ"ג, בכל זאת... (-:), או למישהו, משהו לומר לגבי הערה מספר 38, בדבר ההוכחות הנוירו-ביולוגיות לכך שהנשים הן אווזות פותות, לעומת הגברים, שהם... נציגי הרציו עלי אדמות? (בתנאי שאין בסביבה נשים, ובתנאי שכבשו יצר הרע, ובתנאי ש... ובתנאי ש...) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין פמיניזם ויהדות ראי תגובה 200236 ותגובה 200388. תגידי, את באמת רוצה שאני אתחיל לצטט כאן מסקנות מחקריות מתחום חקר הנוירו-ביולוגיה בדבר החלוקה המוחית והטבעית בין האיש לאישה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומדוע שלא תעשה זאת (עם סימוכין, אם אפשר)? למען ההגינות, אולי תנסה לוודא שאין מחקרים המראים את ההיפך. אני אישית אינני מכיר מחקרים לא כאלה ולא כאלה, חוץ ממשהו שאני זוכר במעורפל על הבדלים קלים בתפיסה המרחבית או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי יש הבדלים אחדים בין מבנה המוח הנשי והגברי, בעיקר הקורפוס קאלוסום שהוא האוטוסטרדה העצבית שמקשרת בין שני חלקי המוח רחבה יותר אצל הנשים. הדבר מרמז, אולי, על כך שהחלוקה התפקודית בין שני החלקים פחות קשיחה אצל נשים. יש הבדלים נוספים בכמה אזורים (בלוטת יתרת המוח, כמדומני, ועוד) אבל אני לא יודע איך הם מתבטאים בחשיבה. אישית, לא אופתע אם יתברר שאכן ישנם מאפייני חשיבה שונים, וכמוך גם אני זוכר במעומעם משהו על התפיסה המרחבית השונה. על הספקולציות של מר פז הייתי אומר משהו אלמלא פחדתי ללכת בדרכי הרב כהנא זי''ע. ניצה וטלי בטח יודעות על זה הרבה יותר, אולי מי מהן תואיל ללמדנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אין צורך בציטוטים. מבלי לפגוע בך באופן אישי, שבעתי ציטוטים שנתגלו אח"כ כסלקטיביים ומגמתיים. חצי אמת, לעיתים קרובות, כמוה כשקר. *קישורים* - זה הרבה יותר טוב. סיפור הבריאה המקראי מחזק את התרשמותי: כל הברואים, קטנים כגדולים, מיבחוש ועד לפיל - כל אחד ואחד מהם נברא בפני עצמו, ואילו האשה - האשה היא צלע אדם ואינה יישות שלמה ועצמאית. ופרשנותו של דון יצחק אברבנאל, על היופי והפיוט שבה (שאיני מערערת עליהם) - אין בה כדי להיטיב את הרושם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי במשך דורות רבים התהלכה האגדה שלזכר האנושי צלע אחת פחות מאשר לנקבה? בילדותי מישהו עוד ניסה למכור לי את זה כהוכחה לאמיתות סיפור הבריאה, ולא אתפלא אם במאה שערים יש עוד כאלה שמאמינים בזה (מצד שני הם יודעים שאין במסכת סוכה נ"ב פרקים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת אגדה? אין שם איזה עניין עם משהו שנראה כשרידי צלע שלא התפתחו, אצל הזכר? (אני מתייחסת אליך כרגע כאל בר סמכא רק בגלל שאתה תמיד קורא את כל הסאיינסים והנייצ'רים שניה לפני שהם מופיעים. עוד לא עליתי על הפטנט. אבל באמת לא יזיק כאן מישהו שזו התמחותו) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
... או מוטב ... שרידי צלע עודפת שלא התפתחו - אצל הנקבה?... (אוי ויי, למה נותנים לאשה לעסוק בעניינים כל כך מסוכנים..) (זה בסדר, יש להם שם עוד המון סוגריים והמוווון שלוש נקודות, והם אמרו שאני יכולה להשתמש חפשי) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו1 כבר רמז כאן פעם שרופאים לא חזקים במתמטיקה2, לא? Twelve pairs of flexible, archlike ribs form the lateral portions of the thoracic cage. They increase in length from the first to the seventh and then decrease again from the eighth to the twelfth. חידה (בלי להציץ): מי יותר גדולה, הצלע השביעית או השמינית?(Weinreb, E. L. 1984. Anatomy and Physiology. Addison Wesley Publ. Co., Inc. Menlo Park, CA. p. 345.) 1 חסוי. 2 אני לא אמרתי, ואני לא בא חלילה, ויש כמה יוצאי, אבל מה לעשות שהעובדות3. 3 למקרה שוירוס הציניות שוב משתולל ומעוור איילים: אני מקשקש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שאני מבין את התיאור הזה השביעית והשמינית צריכות להיות באותו האורך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להאמין שהן *ממש* באותו האורך, אבל אתה צודק, אולי לזה הכוונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא, בעיקרו שני האתרים האלה: (הוא מדי פעם מת, למשל כרגע). אצלי ספרתי 12 צלעות. ואת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא מיותר לקרוא את ראנדי: http://www.randi.org/jr/04-27-2000.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גדול, גדול. לפי הקישור של יובל, מספר הצלעות אצלך הוא די בסדר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. אצלי(1) יש גם צלע רזרבית. ___ (1) בצלחת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בימינו התהפך הגלגל וישנן נשים שמתהלכות עם פחות צלעות מאשר הגברים, והללו סוגדים להן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני תמיד אהבתי את הפרשנות לפיה אדם הראשון נברא חציו זכר וחציו נקבה. לפי ההסבר הזה, "צלע" מופיעה בסיפור במובן הגיאומטרי (כמו צלע של ריבוע), כלומר במובן של "צד". אלוהים לקח צד אחד של האדם והפך אותו לישות בפני עצמה - האישה. שיווני למדי, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק חבל שהשפה העברית שוביניסטית, ואומרת ''לא טוב היות האדם לבדו'' במקום ''לבדה'' או ''לבדם'' על האנדרוגינוס. אז האמינות טיפה בעייתית (אה, וגם אלוהים זכר, אבל זה עניין אחר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר אמרתי את זה פעם (ואם לא, אז עכשיו זה הזמן) - חלוקה לזכר ונקבה רלוונטית כשיש מינימום שניים מאותו הסוג. (כשלפחות לאחד/ת מהן/ם יש אברי רביה שונים מהשני/ה) כמו שאין לך "אבן" ו"אבנה" (או "אבנית" או "אבנונית") כי אין משמעות לחלוקה זכר/נקבה אצל סלעים, ככה אין "אלהים" ו"אלהימית" או "אלוהימה"1 הטענה שרוח אלוהים המרחפת לה אי שם למעלה היא בעלת מין כלשהו סותרת את התפיסה המונותאיסטית. ככה שאם אנחנו בקטע של "ה' אלהינו ה' _אחד_" אז בבקשה, החלוקה למין לא יכולה להיות רלוונטית, ונכון באותה מידה יהיה להכריז "ה' אלהינו, ה' אחת", ויפה שעה אחת קודם. 1אפילו אם באייל טוענים שיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעניין בדבר הוא שגם בשפה שהיא טיפה יותר נורמלית מהבחינה הזו ולא נותנת אבחנת מין לדברים חסרי מין - אנגלית - מתייחסים אל אלוהים כאל זכר. כנראה שמישהו שם למעלה חושב שזה כן רלוונטי, משום מה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, יש הרבה אנשים שחושבים הרבה דברים. אני ואלוהים סוגרות דברים ביננו, ככה שזה לא אמור להטריד אותי, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באנגלית אין הבחנת מין בכלל (גם עבור דברים בעלי מין), חוץ מאשר he/she, וכן his/hers (ואולי כמה דברים דומים). השימוש המועט שבכל זאת יש בהבחנות הללו עבור אלוהים - נובע מסיבות טריביאליות (מינו של ישו, הזיהוי בין ה"אב" לאלוהים היהודי, התרגום של התנ"ך). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על השימוש בHe כאשר מדברים על אלוהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא בטוח שיש שימוש כזה בכתובים הנוצריים (בתנ"ך יש?) וגם אם כן, זה כנראה נובע מהסיבות הטריביאליות שציינתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר מפסוק ה' בבראשית, כמובן: 5: And God called the light Day, and the darkness he called Night. And the evening and the morning were the first day. גם בברית החדשה לא קשה למצוא. מתי ד' במקרה זה:10: Then saith Jesus unto him, Get thee hence, Satan: for it is written, Thou shalt worship the Lord thy God, and him only shalt thou serve. אז נכון, אפשר להגיד שזה טריוויאלי בגלל התרגום, אבל לא יזיק לזכור שכשמדברים על כלבים, למשל, בתרגום לאנגלית הם הופכים ל-it. אני חושב שיש משהו בעובדה שבחרו להשאיר את אלוהים בעל מין גם באנגלית.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כעיקרון מעדיף הסברים טריביאליים. ענין של העדפה אישית, אני מתאר לעצמי. אני מניח שיש יותר סיבות להאמין שהסברה שלך היא הנכונה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא לא סותרת שום תפיסה מונותאיסטית. לא קיימת תפיסה מונותאיסטית של ''אנרגיה קוסמית'' (וגם אם כן..זו סתם אמירה המתפקדת כעלה תאנה). בתכלס, הדתות המונותאיסטיות מקדשות זכר ומדברות על אלוהים כזכר. יהוה- הוא בפירוש זכר..ולא סתם זכר אלא אחד שטני, קנאי, ערס, אטום לעוולות וכו'. המשיח הוא זכר, הרבנים זכרים, הערכים גבריים קיצוניים, שרשרת הדורות היא של יהודים-זכרים והנשים-ילדות כנראה חוו הזנחה משמעותית..כמו בהודו, עד כי הרבה מהן מתו וכל הנשים והילדות באותה תקופה נאנסו. לא קיים אף סרט, לא קיימת אף סדרה ולא קיים שום דבר שלא מזכירים בו כל רגע את אלוהים המונותאיסטי-זכרי-גברי. לשייך לזכר המטופש והאכזרי הזה, מין נקבה זה הזוי. האלות היו לפניו וממשיכות ממש מעט אצל הניאו-פאגנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוקים אינו זכר, במקומות רבים בתנ''ך הוא מופיע בלשון נקבה. מובן מאליו שאלוקים גם אינו נקבה, הוא בכלל לא קשור למושגים של זכר ונקבה, רק שהעברית מסווגת כל דבר לזכר או לנקבה, ולכן בתנ''ך מופיע אלוקים פעם כזכר ופעם כנקבה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלוהים היה נקבה, עד שברא לעצמו זכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתם מנהלים פה דיון ענייני או סתם נהנים לסתור אחד את השני בלי שום ביסוס? 8.6 - אם אתה מדבר ברצינות, אז תענה עניינית ותסביר איך הגעת למסקנה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא אמרה לו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה אלוהים מופיע בתנ"ך כנקבה? בבקשה תני מראי מקום, אם את יכולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא דברה על אלוקים, לא אלוהים. אלוקים מופיע בתנ''ך כנקבה באותה תדירות שהיא מופיעה כזכר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אלוהים ברא את העברית אז להמ הוא עשה אותה בלשון זכר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואז ברגע האחרון, מסיבות לא ברורות, החליט לשנות את הממשק המיני לממשק של שני-מינים. וכמו תמיד כשעושים שינויים של הרגע האחרון, דברים מתפקששים, ומגלים את זה רק אחרי שמשיקים את הפרוייקט... אולי הם התחילו גרסה שתיים איפשהו, שבנויה דו-מינית כבר מהגן הראשון. הפעם הם עשו את זה כמו שצריך. שם - גברים הם *גברים* ונשים הן *נשים*. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהקשר זה, בדיחה: אדם נמצא לו בגן-עדן, משועמם, משועמם, משועמם.. הוא כבר אכל מכל הפירות שמותר לו, וגם התרחץ בארבעת הנהרות ונתן שמות לכל בעלי החיים. "אלוהים" הוא קורא בקול תלונה "למה בכלל יצרת אותי, כל כך משעמם לי!". "צודק" רעם קול האלוהים בהתנצלות "הייתי עסוק עם יצירת יקומים מקבילים וקצת שכחתי ממך. יש לי משהו בשבילך, עזר-כנגד, נפלא, אתה עוד תודה לי, אבל, זה יעלה לך" "מה?" שאל אדם בחשש. "שתי הרגליים, הלסת התחתונה, וכליה אחת לפי בחירתך". "לא,לא..זה יותר מדי, אין לך משהו יותר זול?" "הממ.. יש לי משהו קצת פחות מוצלח, אבל עדיין באיכות מעולה, זה יעלה לך רק עין ימין, אצבעות יד שמאל וקצה החוטם" חיכך אדם את ראשו ואמר: "מה תתן לי בשביל צלע?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שויוני מאד. השאלה היא אם הזרם המרכזי ביהדות לדורותיה נתן לסיפור הבריאה את הפרשנות הזאת, או פרשנות קצת פחות מחמיאה (ע"ע הציטטות שהבאתי). מה דעתך? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדמיאל קוסמן על "ניסיונות שונים לספר מחדש, באופן שוויוני והגיוני, את סיפור הבריאה השני, שעל פיו נוצרה האשה מצלעו של אדם". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. לא הבנתי, האם באת להאשים אותי בהבאת "ציטוטים שנתגלו אח"כ כסלקטיביים ומגמתיים"? ואכן, גם אני סבור ש"חצי אמת, לעיתים קרובות, כמוה כשקר", אבל האם תוכלי בבקשה להצביע בפני על ציטוט סלקטיבי ומגמתי שברשימתי. ככל הזכור לי, עד כה היו אלה דווקא ציטוטים לטובת הצד השני של המטבע, כפי שהצבעתי כאן: תגובה 200388. 2. לפני שאת מסיקה את מסקנותיך מסיפור הבריאה המקראי, הרשי בבקשה לומר לך שאולי לא קראנו את אותו הסיפור. לעיונך, הנה ניתוח הסוגיה כפי שכתבתי לעצמי לפני כשנתיים לאחר חקירת הנושא: בספרה המונומנטלי על המין השני" משתמשת הפילוסופית הצרפתייה הנודעת סימון דה בובואר, בין היתר, בתיאור המקראי של בריאת האישה הראשונה מצלעו של האדם הראשון, כדי לאשש את גישתה בדבר מעמד האישה כישות שונה מן הגבר. לדעת בובואר, תיאור הבריאה מבטא אבחנה מהותית בין האיש לבין האישה. לפי בובואר, בתיאור המקראי של בריאת האישה הראשונה נראה כי חוה לא נוצרה בשעה שנברא אדם, ואף לא מאותו חומר גלם שממנו נוצר האדם בעצמו. לידתה של חוה לא הייתה עצמאית, שהרי היא נלקחה מצלעו של האדם. אלוקים לא בחר לברוא אותה כתכלית לעצמה, אלא כעזר וכתכלית לאדם, והיא נועדה לסייע לו ולהושיעו מבדידותו. נמצא שבן זוגה היה מקורה ותכליתה, והיא הייתה ברייה מודעת אך כנועה מטבעה. אליבא דבובואר, טמונה בתיאור המקראי "התקווה הפלאית שתלה הגבר תכופות באישה. הוא מקווה להגשים את עצמו כהוויה באמצעות בעלות בשרים על הוויה אחרת, ולאשר את תחושת החירות שלו באמצעות כניעותה של נפש חופשייה". אציין במישור הסמלי, את ביאורו של דון יצחק אברבנאל מן המאה ה-15. בתקופה שבה מעמד האישה לא היה מושג נורמטיבי מקובל בשיח התרבותי, הסיק אברבנאל ממעשה בריאת האישה דווקא מן הצלע, את ההפך הגמור – סמל לשוויון בין המינים: "והנה, לא ברא את האישה מן הרגליים, שהוא החלק היותר שפל – כדי שלא תהא בעיניו כשפחה. ולא בראה מן הראש כדי שלא תהא בעיניו כגברת הבית. אבל, בראה מן הצלע, שבאמצע הגוף, שתהא בבית כמותו". זאת ועוד, ניתוחה של בובואר מתייחס לתיאור הבריאה בפרק ב' של ספר בראשית, לפסוק: "ויאמר ה' אלוקים לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (ב, י"ח). אבל קיים גם תיאור אחר לגמרי, המופיע בפרק א' של ספר בראשית. שם אנו מוצאים: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (א: כ"ז). מתיאור זה משתמע בפשטות, כי הזכר והנקבה נוצרו כאחד. כמו כן, נראה כי הצלם האלוקי, שהוא מותר האדם על כל שאר הנבראים ומהווה מקור נורמטיבי לכבוד האדם לזכויותיו ולמעמדו, מאפיין את הזכר ואת הנקבה גם יחד. היה זה הרש"ר הירש מגרמניה שזיהה בשינוי הכינויים מיחיד לרבים בהצגתם הבראשיתית של איש ושל אישה (בפרק א' בספר בראשית), "שיווי משקל לאצילותם המוחלטת ולמלוא אחידותם במושג אדם שנברא בצלמו ובייעודו", כהגדרתו. כאשר "צלם אלוקים מקיף את שני המינים"; ו"איש ואישה יחדיו ממצים מושג אדם". נמצא, כי בניגוד גמור לבובואר, הרב הירש מגלה בתיאורי הבריאה של ספר בראשית את השוויון המוחלט בין האיש לאישה; את בריאתם באותה ישירות ובאותה רמה תכליתית ואת ניחנתם באותו צלם אלוקים. השאלות הנשאלות אפוא הן: היכן נמצא אותו שוויון מוחלט שמזהה הרב הירש, בפרקו השני של ספר בראשית, שם ניצב הזכר במרכז והאישה עוזרת לו? וכיצד בכלל ניתן ליישב את הסתירה הקיומית בין שני פרקי בראשית אלו? בין "זכר ונקבה ברא אותם" (א: כ"ז) לבין "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" (ב: ט"ו). על סתירה עקרונית זו עמד הרב יוסף דב סולובייצ'יק מבוסטון, שהבהיר באחד מחיבוריו הנודעים כי השוני בתיאורי הבריאה נעוץ בקיומן של שתי פנים בכל אדם ואדם. לפי נקודת השקפתו, נראה כי נכונים הם, הן תיאורה של בובואר והן תיאורו השונה בתכלית של הרב הירש, אלא ששניהם מתייחסים לפנים שונות של האדם. תיאור הבריאה לפי הרב הירש, משקף את הפן האידיאלי והרוחני של האדם, את צלם האלוקים שלו. לעומת זאת, בובואר מתייחסת לפן אחר של האדם, שבו מודגש אינסטינקט הקיום הבסיסי ביותר שלו. אין אפוא סתירה בין שני התיאורים של ספר בראשית ואין לפנינו מחלוקת פרשנית, אלא מדובר ברבדים שונים באישיותו של כל אדם. וההבחנה הזו, בין הפנים השונים באישיותו של אדם, מהווה נקודת מוצא לעיון במקורות חז"ל השונים, שכן היא אינה מצטמצמת למוצא המינים, אלא חז"ל רואים שְנִיוּת (דיכוטומיה) זו בין צידיה השונים של האנושות, כתהליך נמשך, הפועל את פועלו מאז בריאת האדם ועד לקץ הימים. יחד עם זאת, ראוי לציין, שבאחד מחיבוריו המאוחרים יותר של הרי"ד סולובייצ'יק, ("אדם וביתו: שש מסות על חיי המשפחה", שהופיע לאחרונה בעברית בתרגומו מאנגלית של הפרופ' אביגדור שנאן), מתברר שהרב סולובייצ'יק ניסח קביעה דומה לזו של הרב הירש. "אין ספק שבעיני ההלכה נהנים הגבר והאישה ממעמד שווה, והם בעלי ערך זהה במה שנוגע להווייתם כבני אנוש", מדגיש הרב סולובייצ'יק, "שניהם נבראו בצלם אלוקים, שניהם הצטרפו אל קהילת הברית בהר סיני, שניהם מחויבים לייעודנו העל-היסטורי, שניהם משתוקקים לקרבת האלוקים ומחפשים אחריו, ועם שניהם הוא מקיים דו-שיח". ובהמשך שם: "העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלוקים דיבר עמן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהניתי לקרוא את התגובה שלך. באמת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, מה שאני יכול להסיק הוא, שהגבר והאישה שווים באיזה מישור רוחני אידיאלי, אין לו השלכות ישירות על חוקים או כללים פיזיים (אחרת אשה הייתה מחוייבת בכל מצוות התעשה, שהן, לכאורה, חלק חשוב מאד מחייו הרוחניים של היהודי); ואילו הגבר בכל זאת עליון באותו מישור אינסטינקטיבי, יצרי, ונחות, אשר לנו יש הכבוד המפוקפק לאכלס. מכאן, שלאחר שקילפנו את מס השפתיים לחירות, שוויון ואחווה בין המינים, מתקבלת התמונה המקורית: האישה נחותה מן הגבר, ייצרית יותר ממנו (נחותה ממנו במישור האינסטינקטיבי), ונספחת לו כצלע. זה אולי ישתנה בגאולה (לפני או אחרי הקרב בין הלויתן ושור הבר?), אבל בעולם הגשמי והירוד שבו אני ואתה והמדיינים באתר הזה חיים, מסתבר כי היהדות רואה בנשים נחותות מגברים, ראיה אשר בדרך כלל יוצרת חוקים המפלים את הנחות על פני העליון, דהיינו, את האשה על פני הגבר. זה עולה מן ההסברים שאתה עצמך הבאת, על מנת לסתור טענה זו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנגד התאור המלבב שלך על סיפור הבריאה, הנה פרשנות שונה במקצת לעניין בריאת האישה (בחסות האתר המשוקץ "חופש" ומקורות אחרים, משוקצים לא פחות: "שאלו את ר' יהושע. . . מפני מה האישה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם? אמר להם: אדם נברא מאדמה והאדמה אינה מסרחת לעולם. ואישה נבראה מעצם. משל: אם תניח בשר שלשה ימים בלא מלח - מיד הוא מסריח" (ברא' רבא י"ז). ועל החטא הקדמון משלמת העדה הנשית כולה, עד עצם ימינו אנו: "שאלו (תלמידיו של רבי יהושע את רבי יהושע): מפני מה האיש יוצא ראשו מגולה והאשה ראשה מכוסה, אמר להן (משל למה הדבר דומה) לאחד שעבר עבירה והוא מתבייש מבני אדם, לפיכך יוצאת וראשה מכוסה, ומפני מה הן מהלכות אצל המת תחלה אמר להם על ידי שגרמו מיתה לעולם, לפיכך הן מהלכות אצל המת תחלה . . . ומפני מה ניתן לה מצות נדה, על ידי ששפכה דמו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נדה, ומפני מה ניתן לה מצות חלה, על ידי שקלקלה את אדם הראשון שהיה גמר חלתו של עולם, לפיכך ניתן לה מצות חלה, ומפני מה ניתן לה מצות נר שבת, אמר להן על ידי שכבתה נשמתו של אדם הראשון לפיכך ניתן לה מצות נר שבת." (שם) ברור שיצור נקלה זה, שאחראי לגרוש מגן העדן (והתגלגל מאוחר יותר בלילית) משול לחפץ: "כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו - עושה, משל לבשר הבא מבית הטבח: רצה לאוכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, שלוק - אוכלו, וכן דג הבא מבית הצייד" (נדרים כ'). או, לכל היותר, חיה טמאה: "יש להיזהר שלא ילך איש בין שתי נשים ולא בין שני כלבים או שני חזירים, וכן לא יניחו האנשים שתלך ביניהם אישה או כלב או חזיר" (קצש"ע ג'/ ח') ולכן אין לצפות שיקבל יחס של אדם ממש: "אין שואלים בשלום אישה כלל, ואפילו על-ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים" (שלחן ערוך ט'). ומה לאישה כי תלין, הרי לא נועדה אלא לשמש את בעלה: "והטעם שנפטרו הנשים ממצוות עשה שהזמן גרמה, לפי שהאישה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו, ואם היתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמה, אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו, אם תעשה מצוות הבורא ותניח מצוותו, אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא, אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה" (אבודרהם, השלם, עמ' כ"ה). "נמצאו כל המלאכות שכל אשה עושה אותן לבעלה חמש מלאכות, טווה ורוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת את הכוס ומצעת את המטה ועומדת לשמש בפניו, והמלאכות שמקצת הנשים עושות אותן ומקצתן אינן עושות שש מלאכות, מטחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה ונותנת תבן לפני בהמתו". (רמב"ם, הלכות אישות פרק כא הלכה ז) "כל אשה שתמנע מלעשות מלאכה מן המלאכות שהיא חייבת לעשותן כופין אותה ועושה אפילו בשוט". (שם, הלכה י) "אם הוא חולה, ואין לו מי שישמש אותו זולתה, מותרת לשמשו. . . אפילו להקימו ולהשכיבו ולתמכו. . . ואם האישה חולה, אסור לבעלה לשמשה אפילו בלא נגיעה. . . (הלכות נידה קנ"ג/י"ד, קצש"ע) טוב, הרי לא תצפה מגבר שיעבור על מצוות נידה בשביל מי שהיא "אישה חמת מלא צואה ופיה מלא דם" (שבת קנ"ב). אבל כל אלה, רק כל עוד הוא חפץ בה. אם שינה את טעמו, טאף שיט: "בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה ערוות דבר (דב' כ"ד/ 1), ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו. . . ר' עקיבא אומר: אפילו מצא אחרת נאה הימנה" יש, כידוע, עוד הרבה כאלה באמתחת, על כל אמירה של הרב סולובייצ'יק , ולהשומע ינעם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעמד האישה ביהדות נתפס בצורה מעוותת על ידי מי שאינו מכיר את היהדות מקרוב. מונחים מסוימים מן המקורות המתארים את דמות האישה, מעוררים פעמים רבות קונוטציות שליליות אצל בן תרבות המערב, כאשר הסיבה לכך היא בעיית המינוח. חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר בו נאמרו דברי חז"ל, עלול להוביל לפירוש מוטעה של המונחים, שכן המשמעות של מונח מסוים יכולה להשתנות מקצה לקצה במעבר מהקשר אחד למשנהו או מתרבות אחת לרעותה. במחקרו של ד"ר אבי ויינרוט ("פמיניזם ויהדות", הוצ' ידיעות אחרונות, 2001) מתברר שבניגוד גמור לתפיסות עולם ולגישות השונות והמשונות בהתייחסות לאישה, ליהדות גישה ריאלית ופרגמטית, המתארת את האישה בדומה לאיש – ארצית ואנושית. היא רואה באישה צלם אלוקים לא פחות מן האיש ומכירה בשוויון ביניהם במידה הראויה והמסוימת. פרט שבעצם מצביע בעקיפין על מקורם הקדום של ערכי השוויון ביהדות; אלה שניתנו למשה בסיני וכלל לא צמחו או התפתחו מתוך כור ההיתוך עם תרבויות המערב. "הפמיניזם הקלאסי ניסה לסתור את הטענה כי אישה אינה מסוגלת להיות שותפה שווה לגבר מטעמים פיזיים ופסיכולוגיים", מציין ויינרוט. "מטרת הפמיניזם הקלאסי הייתה לפרוץ דרכים ולהוכיח כי האישה שווה לגבר בתכונותיה ובכישוריה וכל מה שיכול וכשיר הגבר לעשותו יכולה גם האישה לעשות ואולי אף טוב יותר. לעומת זאת, הפמיניזם המודרני אינו מנסה להוכיח כי נשים שוות לגברים, אלא – כי על אף השוני הקיים בין המינים, (שיש לציין כי השוני הקיים הוכח מבחינות נוירו-פיסיולוגיות מדעיות – א"פ), אין כל מקום להפְלות ביניהם. נראה כי גישת חז"ל תואמת לגישת הפמיניזם המודרני. כפי שהיטיב לסכם הדברים בתמציתיות, הרב אליהו כי טוב בספרו 'איש וביתו', (עמ' קכ"ה): 'חכמי ישראל אינם מרבים דברים על שוויון זכויות האישה ועל החזרת כבודה, שכן ישראל שהם חיים על פי חוקי ה' ותורתו מעולם לא שללו מן האישה את זכויותיה ולעולם גם לא יוכלו ולא ירצו להוסיף על זכויותיה תוספת כלשהי. האיש והאישה – שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות משלהם. שני מינים בתוך המין האנושי. שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות. שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה'." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקוץ באליה שאתה מציג הוא במשפט "היא רואה באישה צלם אלוקים לא פחות מן האיש ומכירה בשוויון ביניהם במידה הראויה והמסוימת" - ובפרט במילה "המסוימת". הרב אליהו כי טוב שאתה מצטט כאומר "מעולם לא שללו מן האישה את זכויותיה ולעולם גם לא יוכלו ולא ירצו להוסיף על זכויותיה תוספת כלשהי" לא מפרט, לפחות בציטוט שהבאת, מהן אותן זכויות שאינן נשללות. האם הוא מתכוון ל"מה שקנתה אשה קנה בעלה" (בסגנון, מה שקנה עבד קנה רבו) (תלמוד בבלי מסכת גיטין דף עז עמוד א) או שמא ל "נשים, אפילו מאה - כעד אחד דמי" (יבמות קט"ו). מה שהוא כן מציין, במפורש, הוא שלעולם לא יוכלו להוסיף על אותן זכויות שהוקנו לה לפני אלפי שנים תוספת כלשהי. ולמה "אין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה", אם לא כדי לשמר את המונופול הגברי על ההיררכיה החברתית? למה החלוקה העתיקה, והלא הוגנת, על פיה ""נשים אינן בנות הוראה ואין לסמוך על דבריהן" (במד' רבא י'/י"ז 9) שרירה וקיימת? מדוע ""כל משימות (=מינויים) אין ממנים אלא איש" (רמב"ם, הלכ' מלכים)? מה ההגיון ב""יישרפו דברי תורה ואל יימסרו לנשים" (ירו', סוטה ג'/ד') בימינו אנו, כשהאנושות כבר עשתה צעד או שניים קדימה? ואם שתי הממלכות נכבדות, מה פשר "אוי לו למי שבניו נקבות." (תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף ק עמוד ב), מה ההגיון ב"טוב לו לאדם שיהיו בניו כחמורו של בן יאיר ולא שיעמיד בנות" (מדרש תנחומא פר' חיי שרה סימן ב), ואיזו סיבה יש ל "אין חוכמה לאישה אלא בפלך" (יומא ס"ו) בעידן שנשים הוכיחו את יכולתן אפילו לכתוב באייל? הטיעון שלך על "חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר בו נאמרו דברי חז"ל" כטיעון כוללני הוא טיעון ריק מתוכן, אם לא תבהיר באיזה הקשר יש לציטוטים שהבאתי משמעות אחרת. מה ההקשר לפיו " . . . והוא יחזיק בה כשפחה . . . והנה זו מידה כנגד מידה כי היא נתנה גם לאישה ויאכל במצותה, וענשה (האל) שלא תהיה היא מצוה עליו עוד, והוא יהיה מצוה עליה כל רצונו" (רמב"ן) מקבל משמעות סבירה ונכונה עבור העולם בו אנו חיים? _______________ חידה: לשלל הציטוטים השתרבב אחד שהמצאתי כרגע. בין הפותרים יוגרל עותק של הברית החדשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ע"ס הכרות מסוימת עם כתביך ועם כתבי א.א.מילן אני מהמר על אי-אה, חמורו של בן יאיר. 1 1 מאחר וזכיתי כבר בספר הנ"ל לאחר שפתרתי את התשבץ השבועי של "עדת יהווה", האם אוכל לקבל שני כרטיסים לפסיון במקומו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידעתי שהחמור הזה לא יודע לשמור סוד. לפסיון נשארו שני מקומות על הצלב. מעוניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאז פרשת בלק, חמור לא שותק גם אם תכה אותו במקל. להצלב לצידו של המושיע? אני נראה לך גנב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא היה חמור, זאת היתה אתון, וכידוע ''עשרה קבים שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים'' (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מט עמוד ב). לא יודע, יש משהו אפל בשם שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבי סבי יענקל שוורץ היה מנקה ארובות, מקצוע מכובד לכל הדעות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו קראת את ספרו של יגאל גלאי ''האח הנידח'', היית יודע ש''גנבים'' באותה תקופה (ממש כמו ''ליסטים'') הייתה לשון נקייה ל''לוחמי גרילה''. ואין צורך לומר שהצליבה הייתץה עונש מיוחס מאוד, השמור לפוליטיים בלבד. כלומר, היה אז כבוד, ואפילו חובה לאומיח, להיחשב לגנב בעיני הרומאים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר כתבתי למעלה, ומשום מה בחרת לתעתע בדברי, אבקש להדגיש שוב כי מונחים מסוימים מן המקורות המתארים את דמות האישה, מעוררים פעמים רבות קונוטציות שליליות אצל בן תרבות המערב, כאשר הסיבה לכך היא בעיית המינוח. חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר בו נאמרו דברי חז"ל, עלול להוביל לפירוש מוטעה של המונחים, שכן המשמעות של מונח מסוים יכולה להשתנות מקצה לקצה במעבר מהקשר אחד למשנהו או מתרבות אחת לרעותה. הלו, קלטת? האם יש קליטה? יחד עם זאת, בתגובתך עוררת היבט נוסף במעמד האישה ביהדות ואליו אתייחס ברצינות. אחת מן הסוגיות המעניינות והאקטואליות בנידון, היא: נשים וחובת לימוד תורה. ביהדות, לימוד כתבי הקודש הוא חובה דתית בסיסית. חכמינו ז"ל החשיבו ביותר את החינוך וראו בלימוד מעשה של עבודת השם לא פחות מהתפילה. הוצאת נשים מכלל חובה זו היו לה השלכות מרחיקות לכת על מקומן בחיים הדתיים. המשנה והתלמוד ראו בלימוד מצווה לגברים ולא לנשים. במאה ה-12 כתב הרמב"ם שנשים פטורות מלימוד תורה, אולם אם הן לומדות הן זוכות לשכר. האב אינו צריך ללמד את בתו תורה, ואם לימד אותה תורה שבעל פה, כאילו לימדה תִפלות (הלכות תלמוד תורה: א, יג). יחד עם זאת, יש סימנים המעידים שהחיים היהודיים היו מורכבים יותר ממה שעולה מהכללים הקפדניים הללו. הספרות מתקופת המשנה, למשל, יודעת לספר על נוכחותן של נשים בשיעורים של החכמים ולפחות אישה אחת, ברוּריה, הייתה בעצמה בקיאה בהלכה. בימי הביניים, כתב חכם נוצרי בן זמנו של הרמב"ם, אחד מתלמידיו של הסכולאסטיקן המפורסם אבלארדוס: "היהודי, עני ככל שיהיה, אם יש לו עשרה בנים ילמד את כולם אלף-בית, לא לשם פרנסה, כפי שעושים הנוצרים, אלא על מנת שיבינו את חוקי אלוקים שבתורת ה' – ולא רק את בניו אלא אף את בנותיו". (א"א אורבך, "בעלי התוספות", עמ' 18;Paul Johnson, A History of the Jews, London: Nicolson, 1987, 193). במשך הזמן נעשו מאמצים ליישב את העיקרון עם המעשה. במאה ה-13, מציין מחבר "ספר חסידים" (בסימן שי"ג), שנשים פטורות מלימוד תורה חוץ מהלכות הנוגעות אליהן, כי אם לא ילמדו את המצווה, כיצד יוכלו לשמור אותה? בשלהי המאה ה-16, טען הרב יהושע פלק, מחבר הביאור על סוגיות התלמוד בשם "פני יהושע", שהפסק של הרמב"ם התייחס רק לבת שאביה מלמד אותה; מותר לבת ללמוד בעצמה. פוסק הלכה בולט שהרחיק לכת עוד יותר במאה ה-20 הוא הרב ישראל מאיר הכהן, המוכר יותר בשם ספרו הקלאסי על הלכות לשון הרע "החפץ חיים", (ומחבר הביאור "משנה ברורה" על פסקי הלכה של "שולחן ערוך" מאת ר' יוסף קארו, שלימים הפך לאבן דרך בהתפתחות ההלכה היהודית), שסבר כי קביעת התלמוד התייחסה לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. הן הניחו קיומה של אווירה שבה "מסורות ומנהגים עתיקי-יומין היו מושרשים", ובנות למדו על היהדות לא באמצעות לימוד פורמאלי אלא פשוט מהתבוננות בנעשה בבית. בימינו השתנו שני דברים. ראשית, המשפחה היהודית הייתה בתהליך של פירוק: היו משפחות שהתרחקו מהדת, אחרות הופרדו בשל גלי ההגירה ממזרח אירופה. שנית, בנות למדו לימודים כלליים וצריך לאזן אותם בחינוך יהודי כדי שלא ינטשו לגמרי את היהדות. באווירה חדשה זו, לא רק שאין איסור אלא אף חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי, והדבר רצוי ומבורך. מכאן ש"אם הדבר לא ייעשה", כתב החפץ חיים, "הן עלולות לסור לגמרי מדרך ישרה ולעבור על אושיות הדת". (ליקוטי הלכות לסוטה, כ"א). הפסק שלו התקבל, ובמזרח אירופה הוקמה רשת בתי ספר יהודיים לבנות בשם "בית יעקב", מיסודה של שרה שנירר, אשר השתייכה בעצמה לקבוצה החרדית של חסידי בעלז. מאז ועד היום, מתקיימים מוסדות חינוך אלו בכל קהילות ישראל המנהלות אורח חיים אורתודוקסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכבר ניסיתי להבהיר, אין בעיני שום ערך לאמירות כוללניות על "בעיית מינוח" או " חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר" בלי שאתה מפרש (פשט יספיק לצרכינו) את המונחים באופן הנכון לדעתך, ומביא את ההקשר הנכון. לזה אתה קורא "תעתוע", וממשיך, בנועם הליכותיך ודרכי השלום הרגילות שלך, עם "הלו, קלטת? האם יש קליטה?". פשוט תענוג צרוף להתקל שוב ושוב בתרועות חמת החלילים שאתה משמיע; כמוה, גם אתה מפיק את הצלילים הצורמים שלך מתוך שק מלא אויר. אשר לשאר, אכן מעודד שחל *איזשהו* שינוי במעמד האישה מאז הימים בהם הארץ נחשבה שטוחה. טיפין טיפין ובצעדי צב אפילו האורתודוכסיה נאלצת לכופף פסקי הלכה של חכמי הדורות הקודמים, אלא שהיא מתעקשת לשמור על פער מבטיח של כמה עשרות שנים בינה לבין העולם העכשווי. הנה כבר מותר לנשים להצביע וללמוד תורה (עד נישואיהן, כמדומני) ואפילו, תצילנה האוזניים, לוותר על "כבודה של בת מלך פנימה" ולצאת לעבודה לפרנס את בעליהן האברכים. המהפכנים הגדולים מתירים לאישה גם לנהוג ולהוביל גברים, והשמיים אינם נופלים (אולי כדי שלא יאבד משענה של הקשת). אלא שאת כל אלה עושה האורתודוכסיה בכבדות וכמי שכפאה שד, בדיוק בגלל אנשים כמוך שנצמדים בציפורניהם ל"אין חדש תחת השמש" כאילו לא התגלו בינתיים כמה מיליארדים של שמשות שאפילו בעל החלומות לא חלם עליהן. ואם ברוריה,אותה אישה מיוחדת שהצליחה לפרוץ את הגטו הרוחני, היתה נפגשת איתך, אין ספק שהיית מצטט לה קומץ מאותן התבטאויות שהבאתי מחוץ להקשרן כדי לשכנע אותה שמוטב לה להשקיע את זמנה בקילוף בולבוסין ולא להתערב במה שמיועד לגברים, שהרי אין שום חפיפה בין המלכויות השונות. או שמא אני שוב טועה בהבנת הדברים בגלל בעיות הקליטה המפורסמות שלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא הוא, אבל אם ברוריה היתה נפגשת עם גיל רונן... את הצורה היה קורע לה זה. מאמרו הידוע לשמצה היה נקרא מן הסתם: "בנות המשעזא"ב נגד 200,000 גברים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא יודע על איזו פלנטה אתה חי לפי התיאורים הנסחפים שלך: "חל איזשהו שינוי במעמד האישה מאז הימים בהם הארץ נחשבה שטוחה. טיפין טיפין ובצעדי צב אפילו האורתודוכסיה [מי היא בדיוק "האורתודוקסיה"?] נאלצת לכופף [?!] פסקי הלכה של חכמי הדורות הקודמים", ושאר בלה-בלה מתוך שיכרות פורימית טרם זמנה... האם שאלת את עצמך מהו ההיגיון שעמד מאחורי פסיקתו של "החפץ חיים"? הרמב"ם בדבריו על סמכות חכמים לחוקק תקנות, הוסיף שניתן להשתמש בה "לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה". יש בכוחן של התקנות אפילו להפר מצוות מהתורה (דאורייתא) באופן זמני במצב חירום "כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהיכשל". והוא מביא משל לדבר: "כשם כשהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו, כך בית-דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצוות לפי שעה כדי שיתקיימו כולם" (משנה תורה, הלכות ממרים, ב, ד). אותו היגיון עומד מאחורי ההיפוך שחולל החפץ חיים באיסור על לימוד תורה לבנות. אם הדבר לא ייעשה, כתב "הן עלולות לסור לגמרי מדרך השם ולעבור על אושיות הדת". אלה המכירים את ארון הספרים היהודי מקרוב יודעים שההלכה היהודית לדורותיה, היא "חיה ונושמת בצורה דינמית וטבעית לה"; וכלל אינה "מאובנת מחשכת ימי הביניים", כפי שהיית רוצה לראות אותה, ככל הנראה על מנת להמשיך להשקיט את נקיפות מצפונך היהודי (הנשוֹמֶה) לזלול בשר לבן להנאת יצרך הרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אהממ...באמת שמהסיפור של ברוריה אשת ר' מאיר הייתי נמנע במקומך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי למה? האם 'לא היו דברים מעולם'? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתנדב לספר? טוב. ברוריה, שרכשה ידיעות רבות בהלכה ואף רבים הסיפורים על כך שהייתה "אשת-חיל", לגלגה על שחכמים אמרו "נשים דעתן קלה". בעלה, ר' מאיר, מתרגז עליה, ושולח אחד מתלמידיו לפתותה כדי להוכיח לה זאת. ברוריה מסרבת לתלמיד, והוא מחזר אחריה תקופה ארוכה עד שבסוף היא נשברת ומתפתה. כשנודע לה שזאת הייתה מזימה של בעלה, היא מתאבדת. שנאמר "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". וזאת עוד הוכחה, כמובן, לעליונותם וצדיקותם של התנאים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת הוכחה שר' מאיר ותלמידו היו אנשים מגעילים, אבל מה הקשר לעליונותם וצדיקותם של התנאים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם כמלאכים אנחנו כבני-אדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מוצאת את הפתרון כבר הרבה זמן: יש סיפור על מישהי שבעלה וידידו, או תלמידו, לא נהגו כלפיה מנהג של כבוד שהיה מקובל באותם זמנים. מקובל היה להרים כוסית לכבוד האשה, והתלמיד/ידיד סירב לעשות זאת. הבעל היה "חלש" ו"רופס", ולא עמד על דעתו שיקויים המנהג - והאשה עלתה אל עליית הגג (נדמה לי, או המרתף...), ושברה שם מאתיים חביות יין - זאת גם כן ברוריה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא זוכר כזה סיפור, לצערי. אם אף-אחד אחר לא ידע, אני אשאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור מופיע בברכות נא: "[האמורא] עולא אקלע (הזדמן) לבי (לביתו של) רב נחמן. כריך ריפתא (סעד), בריך ברכת מזונא (בירך ברכת המזון), יהב ליה כסא דברכתא (נתן את כוס הברכה) לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן לישדר מר (ישלח אדוני) כסא דברכתא (כוס של ברכה) לילתא [אשת רב נחמן, שהיתה בתו של ראש הגולה]. אמר ליה [עולא לרב נחמן, אין צורך לשלוח לה את כוס הברכה שהרי] הכי (כך) אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש ... [כלומר מברכתו של הבעל ממילא מתברכת גם האשה]. אדהכי שמעה ילתא (מששמעה זאת ילתא) קמה בזיהרא (בכעס) ועלתה לבי חמרא (למחסן היין) ותברא (ושברה) ד' מאה דני דחמרא (כמה וכמה1 חביות יין). א"ל (אמר לו [לעולא]) רב נחמן, נשדר לה מר כסא אחרינא (שלח לה כוס אחרת של ברכה [כדי לרצות אותה]) שלח לה (מסר לה) כל האי נבגא דברכתא היא (כל היין שבחביות, יין של ברכה הוא [וסירב לשלוח לה מהכוס שהוא בירך עליה]) שלחה ליה (החזירה לו [בלעג]), ממהדורי (מן החוזרים [בעיירות, שאינם גרים במקום קבוע]) מילי (דברי מוסר) ומסמרטוטי (מקרעי בגדים מלוכלכים), כלמי (כינים). 1 כך צריך לתרגם לעברית "ארבע מאות". המספר מופיע תמיד בהקשר הזה של גוזמה מכוונת ומודעת. - פירוש: למרות הייחוס המכובד של ילתא, חשב עולא שהיא צריכה להסתפק בהשגים של בעלה ולא לנהות אחרי פעילויות ויוזמות משל עצמה. ילתא ציפתה שהאורח יכיר תודה גם לה על הסעודה (ולא יסתפק בברכה לבעלה), ומשהוא הסביר שהברכה לבעלה "כוללת" גם אותה והיא אינה זכאית להתייחסות נפרדת, כעסה מאד והוכיחה שהיא בהחלט משפיעה על עושרו של הבית. עולא עמד על דעתו, שבכל מקרה האשה צריכה להיות מעין סניף של בעלה. ענתה לו ילתא: אדם שאינו גר במקום קבוע (ואולי אף אין לו משפחה), ממילא אינו מתנסה בעניינים כאלה ואינו מבין בהם. יכולה להיות לו תאוריה על "מעמד האשה", אבל אי אפשר לכפות תאוריה חסרת יסוד על המציאות. נסו ליישב את העובדה שהתלמוד נותן לילתא את זכות המלה האחרונה בדיאלוג הזה, עם התאוריה הנוכחית שלכם לגבי "מעמד האשה ביהדות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר כמה זמן הן משוטטות לי בראש, ילתא, ברוריה, שהסיפור אינו מתאים לה, בבתא, שהיא מאופרה לגמרי אחרת ועוד כמה קומראדיות. המרצה שסיפר את זה הציג את הנ''לית, משום מה, כ''פמיניסטית קודם זמנה שעמדה על דעתה והגנה על כבודה'', ואילו אני, שקטונתי עד מאוד, חשבתי שאולי היא היתה פמיניסטית, אבל מה-זה דפוקה בשכל... אם להשתמש בלשונם של ילדיי. אישית, אני מעדיפה מחאות ממוזגות ושקולות יותר. רוב תודות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(בתשובה גם לפסקה האחרונה אצל עוזי, וכמובן גם לאלמוני מלמטה שקישר לתגובה של עוזי) (אני מסתמך כאן על פירושו של עוזי, כפי שאני מבין אותו. יתכן שאני נכשל בהבנה בגלל עיוות מושגים ושבי מינקות; תקנוני). פמיניסטית? נו, אז ילתא התעקשה על כך שיכירו בתרומתה לסעודה, ובכך שהבית לא יתפקד בלעדיה. הרי גם הקיצוניים שבחסידי (וחסידות) גיל רונן יסכימו בהתלהבות שלאישה תפקיד חיוני באחזקת הבית (במובן רחב), ואיני חושב שהם מצפים ממנה דווקא לשתוק כשמדובר בכך. איפה הפמיניזם? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |