בתשובה לדה-קארט, 23/02/04 20:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אינטליגנטי? אתה מתבלבל. בכל אופן, דווקא במוזיקה (להבדיל אולי מקולנוע, או פיסול), הרעיון שהאוקיינוס הוא מוגבל יחסית איננו לגמרי מופרך. הזכרת "אקספוננציאלי באורכן", אבל לא ברור שאפשר להתחמק ממלכודת הנעימות המוכרות ע"י שממציאים שיר יותר *ארוך*. אפשר לטעון שאם קטע מלודי והרמוני באורך מהותי (חמישים תיבות?) כבר דומה מספיק לקטע מוכר, אז היצירה איננה מקורית. יש, כמובן, עוד הרבה על מה להתווכח. כמה דומה זה דומה? אם המְשָכִים שונים קצת, זה מספיק? והמקצב? והעיבוד? אם המלודיה דומה מספיק, אפשר להתעלם מהיתר? (אני סבור שלא). חשוב לא פחות, וזו נקודה שמוזכרת בסיפור, הוא ההתמקדות ביצירות שנשמעות סביר לאוזנינו. אם נגביל את עצמנו לאקורדים ומעברים הרמוניים מקובלים, נישאר עם הרבה פחות. אם רוצים להיות ספקולטיביים, אפשר לשער שהמשבר, או המהפכה, במוזיקה של המאה העשרים נולד גם מתסכול של המלחינים למול הקושי להמציא (או לגלות) רצפים מוסיקליים יפים ומקוריים במסגרת המגבלות הישנות. בתור מלחין חובב, אני יכול להעיד על הקושי להתחמק מליפול למלכודות של המעברים הצפויים והישנים. כמה פעמים אתה שומע שיר חדש ברדיו וחושב, נו, מה חדש, בסיפור הזה כבר היינו? כמה שירים אפשר עוד לכתוב על האקורדים של הוטל-קליפורניה-יושב-על-הגדר? (יש תיאוריה, שאני די מאמין בה, שיצירה מוסיקלית היא תמהיל של מעברים צפויים והפתעות. בהרבה יצירות שלא שמעת מעולם, אם תקשיב להן ותעצור במקום שרירותי, תוכל לנחש מה התו הבא עומד להיות, לפחות במלודיה. על המלחין להפתיע מדי פעם, אבל לא יותר מדי, ולהפתיע בכיוון שלא יישמע מזעזע אלא מעניין ומסקרן). תראה כמה מיחזור יש במוסיקה הפופולרית בעשורים האחרונים - גרסאות כיסוי, סימפולים, רמיקסים, אפילו באך הזקן זוכה ללניעור האבק מיצירותיו. זה גם אופנתי, אבל אולי גם מתחייב? אני סבור שבאמת נדיר היום למצוא שיר מקורי *באמת* מבחינת ההרמוניה. במוסיקה שמכנים "קלאסית" המצב יותר טוב, אבל גם כאן: יש קצת ריאקציה נגד הגישות הדודקפוניות לסוגיהן וקצת חזרה למקורות ההרמוניים יותר, וזה שוב מגביל ואינני יודע כמה זמן זה יכול להחזיק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המוסיקה הפופלרית זה בכלל לא חוכמה. ברור שאנחנו כבר בסיבוב העשירי של מיחזורים. ויש גם מיחזורים מסדר שני ושלישי... לגבי מוסיקה קלאסית - אתה יכול לדבר יותר קונקרטית? האם קטע באורך 40-50 תיבות (אולי אקורדים? אני לא ממש חזק בזה) נחשב לארוך מספיק כדי להוות תימה מוזקלית יחודית? והאם הוגן להגיד שמעברים "נעימים לאוזן" בין תיבה לתיבה ישנם שניים לכל הפחות? אזי, גם אם כל שתיים בחזקת עשר מתוך החברה האלה נשמעים דומה מאוד, עדיין יש לנו לפחות טריליון יצירות יחודיות. טריליון זה מספר די גדול, לא סביר שנבצע "כיסוי" שלו תוך פחות מכמה אלפי שנים (אלא אם כן אנשים יצרו יצירות קלאסיות בקצב גבוה מאוד). בכמה סדרי גודל אני טועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני רוצה (או מסוגל) להתווכח עם המסקנה שיש מרחב אפשרויות ניכר, אבל אני בטוח שתסכים שהחישוב שעשית דורש עידונים מסויימים: שתי יצירות (בהגדרה שלך) הנבדלות רק בבחירה-אחרת-בין-השתיים במקום אחד ודאי לא תיחשבנה שונות מספיק. באמת שאינני יודע כמה תיבות דרושות כדי להוות תימה מוזקלית יחודית, וכנראה שזו לא שאלה מוגדרת היטב. כמה הערות, בכל זאת: אני בטוח שלצרכים שלנו, 40 תיבות זה *המון*. ארבע או שמונה תיבות מספיקות, לעיתים קרובות, כדי להגדיר היטב את נעימת הנושא כולל ההרמוניה. ברור שבמוסיקה קלאסית הווריאציות על הנעימה, נעימות-משנה וכו' הן הרבה יותר מגוונות מאשר במוסיקה הפופולרית, אבל אני לא יודע איך תתייחס ליצירה "חדשה" המתחילה כמו Fur Elise, נניח, עד ה"אתנחתא" הראשונה. פתיחה זו מכילה חלק ניכר מה"מהות" של היצירה. אז נניח שהיצירה החדשה ממשיכה למקום אחר (מן הסתם, מקום קשור לאותה פתיחה) - אז זו יצירה חדשה, או משהו כמו הגירסה של הפוג'יז ל-Killing Me Softly? לי נראה שזה ייחשב כחייב בתמלוגים. עכשיו נשאר לחשוב כמה אלמנטים מוסיקליים שונים-מספיק יש באורך הדי-קצר הזה. זו שאלה מעניינת ואני לא בטוח איך לגשת אליה, אבל אינטואיטיבית נראה לי שבמודל קשוח מספיק (כלומר, הדורש לא מעט הבדלים), התוצאה תהיה נמוכה בהרבה מטריליון. אבל זו לא יותר מסתם תחושה. ניחוש: מישהו כבר פרסם משהו בנושא הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי, יש סיפור קצר בשם ''פילים עגומים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 199806 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
:-) אבל אתה מבין למה התכוונתי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה חביב. זה בכוונה? (אני מתכוון לכך שגם הרעיון להפנות לסיפור הזה ממוחזר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוח שזה המקום הנכון, אבל לא עולה בדעתי מקום אחר. (ותודה לאדם בראון שקישר את זה בבלוג של סקוט אהרונסון) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |