בתשובה לאורי, 22/02/04 15:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה רע בכבישי אגרה? שהם פועלים כשיש כביש אחד שהוא כביש אגרה, ולכן הוא יכול להתגאות בהיותו יחסית פנוי ונטול פקקים. אבל מה יקרה כשכל הכבישים הם כבישי אגרה? אז תסע בכבישי אגרה פקוקים? ואיזו תחרות תהיה לך? כביש 6 יכול להיות אפשרות רצינית משום שהוא נותן טרייד-אוף בין מחיר (אפס בכבישים רגילים, יותר בכביש שש) לבין זמן נסיעה (מעט בכביש שש, הרבה בכבישים רגילים). אם כל הכבישים הם כבישי אגרה - אין אלטרנטיבה, ולכן אין תחרות. מה, כביש תל-אביב חיפה יתחרה בכביש באר-שבע-דימונה? אי אפשר להתייחס להצעה כזו ברצינות... לתחרות אין כאן משמעות. וזה עוד לפני שנכנסנו לסוגיה הסביבתית. חברות פרטיות שיישכרו לצורך העניין מטעם העיריות - מי ישלם להם? לא המסים שלך? אז יופי - העברת את גביית המיסים מהמדינה היעילה יחסית לרשות המקומית ההרבה-פחות-יעילה, והשארת ישובים עניים יחסית בלי כבישים נורמליים. מה השגת כאן? מע"צ היא הבעיה שלך? אז תפריט את מע"צ, אבל סלילת כבישים היא עדיין עניין למכרזים של המדינה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תשלום אגרה על נסיעה בכביש הוא רק דרך אחת להפיק הכנסות מהכביש. אם כל הכבישים יהיו בבעלות פרטית, יווצר היצע מגוון יותר של אפשרויות במחירים שונים, החל בחינם (תמורת פרסום ושכנות – כמו מסעדות או פארקים לצד הדרך) וכלה בכביש יקר יחסית המבטיח שכמות הנוסעים לא תעלה מעבר לכמות מסוימת בכל רגע נתון. אתה שופט ומתייחס לתחרות כאן בתקנים שאתה מכיר מארצנו היקרה – תקנים מעוותים שמכוונים מראש להחריב כל תחרות – ולכן אתה מגיע למסקנות הקודרות שאתה מגיע אליהן. אם תניח שתהיינה 5-10 חברות שונות המתחרות ביניהן, כשהכניסה לשוק פתוחה לחברות נוספות מהארץ ומחו"ל תראה שההתרחשות השוקית שונה בתכלית. התחרות בכביש באר-שבע-דימונה, לדוגמה, לא תהיה מול כביש תל-אביב חיפה אלא מול כביש נוסף בין באר-שבע לדימונה, אפילו באמצעי כמו הוספת מסלול לכביש. התשלום לחברות פרטיות שיישכרו מטעם העיריות אכן ייגבה מאזרחי העיר – וכך נאה ואף יאה כי: א. אזרחי העיר צריכים לשלם עבור הכביש, לא אזרחי המדינה כולה. ב. הפיקוח על העיריה והסנקציה כלפי פעולה מושחתת שלה אפקטיביים יותר מאשר ברמה הארצית. ג. ואפשר להפוך אותם עוד יותר אפקטיביים באמצעים פשוטים: ישיבות פתוחות לקהל, פרסום כל המכרזים בפומבי (כך שהאופוזיציה תוכל לבקרם), וכן הלאה. ד. הביצוע של הסלילה ייעשה בצורה מודרגת, משום שלעיריות אין תקציבים לסלול כבישי פאר מיותרים שסלילתם נמשכת שלוש מאות שנה. לכן, בשנה א' יסללו מחדש ברחוב אלנבי, בשנה ב' ברחוב טרומפלדור, ובשנה ג' בשדרות ירושלים – מצב שימנע "התנחלות" אינסופית של אותה חברה באותו מקום. ה. ניתן ליצור בקלות יחסית "ניתוק" בין תקציבים עירוניים לארציים, כך שכל עיריה תחיה על הכנסותיה ולא על יכולת הפעלת הלחץ שלה. בעקיפין, זה יתרום תרומה ניכרת לצמצום השחיתות, כפי שניתן להיווכח מהמקרה של העיר ת', שמשך שנים ארוכות נוהלה על ידי ראש העיר צ' כמדמנה מושחתת של יצירת גרעונות מחד (ופניה לממשלה לכסותם) ומאידך, מתן חוזים מושחתים לידידיו ומקורביו (כמו למשל יצרן המדרכות א'). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שני כבישים באר-שבע - דימונה?! ושניים לתל-אביב - באר-שבע? או שלושה? ושניים נוספים לרהט-ערד? מקסים. ואז כמובן עולה השאלה, כשכל המדינה גם ככה תהיה מרושתת בכבישים, למה שאני ארצה בכלל לנסוע לטייל? ___________ העלמה עפרונית, תוהה סתם ככה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |