 |
לא ממש. אין חומה ברורה בין שמאל וימין, וזה גם במידה רבה עניין של שייכות חברתית, לא רק אידאולגיה.
הסתובבתי עם מדבקה של 'שלום עכשיו' על המכונית ונסעתי איתה לראיין מתנחלים בחברון. הרגשתי הכי נוח ובבית בחדר של ר"צ בכנסת ושרצתי שם די הרבה. מצד שני, אף פעם לא הייתי שלם עם הגישה השמאלית לחיים ותמיד הייתי ציוני מאוד (זה אפשרי, במיוחד אם לא גדלים בארץ).
הייתי צעיר, הייתי מושפע מהסביבה וידעתי שאני מושפע, לא הייתי מגובש לגמרי, ואני חושב שזה לגיטימי.
אני אתן לך דוגמה להבדל שהיה אז ביני לבין אנשי שמאל יותר טיפוסיים. הקמתי את 'אור אדום' נגד אלימות שוטרים ביחד עם גבי ניצן ועוד אנשים. ניצן התראיין לעיתון והציג את 'אור אדום' כעמותה שבאה לעזור לערבים. אז נכון שחצי מהקליינטים שלנו היו עובדים פלשתינים, אבל חצי היו יהודים משכונות קשות, והיו לנו מתנדבים תומכי ליכוד ו'התחיה'. אני ראיתי את הפרוייקט כעניין מוסרי, מקומי (בתוך הקו הירוק יעני), שלא קשור לשאלות כמו 'הכיבוש - כן או לא?' וככה. בטח שלא קשור ישירות.
אצל אנשי שמאל, הכל בסופו של דבר מגיע לאמירה "אנחנו כובשים, אנחנו גזענים, אנחנו רעים". אני חושב שהמציאות קצת יותר מורכבת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש