![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
השאלה שלי היא בדיוק על ההיפך: אם האדם טיפש דיו לנצל את מוחו כך שיביא לאי-שרידתו (בניגוד כנראה לכל חיה אחרת) האם עדיין נכון יהא לטעון כי היה פחות fit לסביבה... בניגוד למקק, שהיה טיפש מספיק ולכן לא ידע איך ליצור בקבוקי K-500 ולכן שרד. אני מנסה לעמוד על גבולות ההגדרה האבולוציונית הבסיסית הזאת של survival of the fittest. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כן, הוא יהיה פחות מתאים לסביבה. זו הסיבה שההגדרה היא מעגלית - מי ששורד הוא מי שהכי מתאים לסביבה. איך בודקים אם מישהו מתאים לסביבה? אם הוא מתאים לסביבה אז הוא ישרוד. או, במילים אחרות: השורדים שורדים. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
אתה בטוח שזו הגדרה מעגלית ולא טאוטולוגיה? | ![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
בהרבה מקרים אפשר להגדיר "fittest" גם באופן לא מעגלי, וזה מציל את המצב. למשל, הזברה המהירה יותר, האריה החזק יותר, האדם החכם יותר - אפשר היה לצפות א-פריורית שסיכויי השרידה שלהם יעלו. | ![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |