בתשובה לברקת, 15/02/04 12:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
את מתייחסת לגנים או לחומר הגנטי כחזות הכל. אם מישהו, שאני לא מכיר, נושא מטען גנטי זהה לשלי, למה זה צריך לעניין אותי? יש הבדל בין תרומת ביצית או זרע באופן מודע ותוך פעולה ממשית מצד התורם לבין "גניבה" של חומר גנטי (תלשתי לך שערה בלי ששמת לב) ושיבוט עובר ממנו. במקרה השני, אני לא רואה שום סיבה למה צריך להיות לך אכפת. לצורך העניין, מה אם מיפיתי את הגנום שלך וייצרתי באופן סינתטי לחלוטין גנום זהה לשלך ויצרתי ממנו עובר. (אני מעריץ אותך, אני רוצה שכל צאצאי יהיו כמוך) |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושבת שהחומר הגנטי הוא חזות הכל. כיוונתי יותר לשאלת ההסכמה. הייתי יכולה לענות לך בשני אופנים: 1. אם הטכניקה הזו, לקיחת תאים מאדם ושיבוט שלהם, תהפוך לנפוצה מאוד, אולי באמת לא יהיה איכפת לאף אחד. אולי "חומר הגלם" לשיבוט יהיה זניח. מצד שני, יש לקחת בחשבון *מדוע* אנשים ירצו לעשות דבר כזה. אם הם יבצעו שיבוט ללא הסכמת/ידיעת האדם, כנראה שיהיו להם סיבות לכך (אחרת היו פשוט מבקשים ממנו), ומן הסתם סיבות לא נקיות כפיים (אחרת היו יכולים ליצור ילד בתהליך המוכר והנעים, או בהפריה מלאכותית). אגב, אם אתה גונב ממני דנ"א, ייתכן שאוכל לטעון לגזילת קניין אישי. אני מאמינה שאם בית משפט יצטרך לפסוק בסוגיה, יגיעו לטיעון ברוח זו (אלע"ד, ורחוקה מזה). 2. לא יהיה לי איכפת בדיוק באותה מידה שלגברים לא איכפת ממה שמכונה "גניבת זרע". כלומר, יהיה לי איכפת עד מאוד. שים לב - לא הקבלתי בין שימוש בחומר גנטי לתרומת זרע, אלא בין גניבת חומר גנטי (שערה) לגניבת חומר גנטי (זרע). את כל זה הייתי יכולה לענות לך. אבל כיוון שאתה מעריץ אותי כל כך, החלטתי לא להתווכח איתך :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע כמה באמת אכפת לגברים שיגנבו להם זרע. נראה לי שיותר אכפת להם שהם מחויבים לשלם מזונות לילדים שהם בכלל לא רצו שיהיו להם. נפריד בין שני מקרים של "גניבת זרע": 1. אם את מרדימה אותי ושואבת ממני זרע בלי שיש לי שום שליטה על זה, או משיגה שערה שלי (וזה קל, אני נושר בקצב מואץ) ומשבטת ממני ילד, זאת לא הבעיה שלי וזה לא צריך לעניין אותי. (בתנאי שבית המשפט יסכים איתי) 2. אם לעומת זה קיימתי יחסי מין איתך וסמכתי עליך שתדאגי לאינטרסים שלי שלא להתרבות, אז זו כבר בפרוש הבעיה שלי. טענות של גברים מהסגנון "שכבתי איתה, אבל לא התכוונתי שיהיה לנו ילד" זה ברמה של בני נוער שאומרים "חשבתי שבפעם הראשונה אי אפשר להכנס להריון". בראיה שלי, ילד שאני מאמץ הוא שלי בדיוק כמו ילד שנולד לי ולאשתי. לעומת זה ילד שנוצר מהחומר הגנטי שלי מבלי שהיתה לי שום מעורבות בתהליך יצירתו הוא לא הילד שלי, אין לי שום מחוייבות כלפיו ולא נראה לי שאני ארגיש משהו כלפיו בשונה מהתחושה שלי כלפי כל בן אדם זר. בפרט לא אכפת לי שיש קורלציה מסויימת (עד כדי זהות) במטען הגנטי שלו ושלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זו אכן הראייה שלך, שאפשר להבין אותה ואפשר להתווכח איתה. אבל רוב בני האדם חושקים בילד משלהם, ואימוץ הוא אופציה אחרונה לגמרי לגביהם. גם גברים שנולד להם ילד ללא ידיעתם, לרוב מגיבים רגשית די קשה (אף אם לא נדרשו לסייע בכלכלתו). בראייה של היום קורים שני דברים: "גניבת זרע" נחשבת מבחינה נורמטיבית לבלתי מוסרית, ועדיין הגבר נדרש לעמוד באחריות האבהית מבחינה חוקית. נדמה לי שעד עתה לא פורסמו מקרים שבהם אשה שאבה זרע מגבר בתנאים שאתה מתאר בסעיף 1. אבל אולי זה רק מפני שטכנית, זה קשה יותר מאשר המתואר בסעיף 2. שוב - הראייה הזו עשויה להשתנות אם הטכניקה הקרויה "בוא נשבט ילד מהשערה של ניק נולטה" תהפוך נפוצה מאוד. נדמה לי שהיא לא תהיה נפוצה (מהסיבות המעשיות שהזכרתי). מקרים בודדים שיעלו פה ושם יוכפפו לרוח החוק הקיימת, לפיה אדם קשור בקשר הדוק לצאצאיו הגנטיים, גם אם הם נולדו ללא ידיעתו. יותר מזה - יש מקרים שבהם בית המשפט מעדיף את "קול הדם" ופוסק משמורת על הילד להורים הטבעיים ולא המאמצים (ראה מקרה קרוליין ברונה השנוי במחלוקת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשיתי סקר, אבל בהחלט יתכן שהעמדה שלי היא דעת מיעוט. לגבי מתקפת המשובטים, אם נחיה, נראה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |