|
אך זהו שאני טוען משכבר, שאילו נעזרו שוטרי החרש של ת"א בהרקול פוארו, קרוב לודאי שהיה הרצח מפוענח.
להלן הפרטים הידועים: 1 בשעה שיצאו חיים וסימה לטייל על שפת הים (חיים ביקש להפיג את מתיחות העבודה) הרחיקו לצד הירקון. היא ראתה שעוקבים אחריהם ואמרה זאת לחיים. הוא ענה: מה יש לפחוד, אנו בין יהודים כמונו.גם אלה (כלומר העוקבים) מטיילים. ליד מקום האסון חסמו להם שניים את הדרך, אחד גבוה, שמן, האיר בפנס חשמל אל פני ארלוזורוב ושאל מה השעה. ארלוזורוב ענה: איך אתה מעז להפריע לנו? והשני ירה. היורה טיפוס מזרחי, קומתו קצת נמוכה מזו של ארלוזורוב, רזה, זריז מאוד. פניו כהים, אפו רזה. בלתי מגולח, שערותיו כהות. חובש קאסקיט שצבעו נדמה אפור. בגדו כהה אפור, קוי האריג זיג-זג. האקדוח קטן כטיפוס בראוניג. לרגליו נעליים. את גילו אפשר להעריך בשלושים. זה שהאיר בפנס היה גבוה מארלוזורוב, מתנודד בהילוכו, ומזכיר הילוך ברוז. פניו שמנים. צבעם בהיר. היה מגולח, נדמה ששערותיו בלונדיניות. בגדיו כהים, אירופיים יפים. ענד עניבה ארוכה. בעמדו היו רגליו מפושקות, העברית שלו רגילה, בלי הברה מיוחדת. גילו אפשר להעריך בלמעלה משלושים אך ודאי למטה מארבעים.
אף שלא היו עדים נוספים פרט לסימה ארלוזורוב, שמעו מטיילים אחרים על שפת הים את נפצי היריות, ואם לצרף את דבריהם מתקבל, כי היו גם יריות מטעות, כדי לכסות על מקום הפשע ועל עושיו.
1 הפרטים שסיפקה גב' ארלוזורוב מדהימים במידת הפירוט בהתחשב בחשיכה ובהלם.
_______________ גרושו, שמח לגלות ש-1800 מא"י ששילם אבא על המנוי השנתי ל"דבר" לא הוצאו לשווא.
|
|