בתשובה לניצה, 09/02/04 1:35
זה באמת משעשע 196086
גדי אלכסנדרוביץ' • בתשובה לניצה יום ב', 9/2/2004, 11:49
לא. ביקשתי דוגמאות למקרים שבהם כופים משהו על הדתי ועל החילוני לא. לא על מקרים בו מישהו מהם "נפגע".
נו-נו את מוזמנת להגיד, אבל זה לא ישנה את העובדה ש"פגיעה ברגשות" הייתה ונשארה תירוץ קלוש. מחר אני אקום בבוקר עם רגשות שנפגעים כשהם רואים בית כנסת, אני אעלב קשות כשלא ירשו לי לשרוף אותו, ורגשותי העדינים ייחרבו בכלל כשאני אראה אדם הולך עם בגדים שחורים וזקן. צריך יהיה להתחשב בי? נו, באמת.

העמדה שלי פשוטה ובסיסית: המרחב הציבורי צריך להיות "חיה ותן לחיות". אל תתערב במה שאני עושה, ואני לא אתערב במה שאתה עושה. לרוע המזל, המפלגות הדתיות לא פועלות על פי היגיון זה, אלא על פי "אני אתערב במה שאתה עושה, ואתה לא תתערב במה שאני עושה". אז אין כאן פשרה אפשרית ברמה התיאורטית, רק פשרות אד-הוק זמניות.
זה באמת משעשע 196236
ניצה • בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ' יום ג', 10/2/2004, 0:50
אם שמת לב אני לא דברתי כלל על רגשות. דברתי על ''איך אני רוצה שיתנהלו חיי הכלל שלי'' לעומת ''איך אתה רוצה שיתנהלו חיי הכלל שלך''. זהו.
העמדה הפשוטה והבסיסית שלך אינה מקובלת עלי. ''חיה ותן לחיות'' אינה הבסיס למערכת הערכים שלי גם במרחב הציבורי. הבסיס שלי הוא לעשות הטוב והישר בעיני ה'. אני לא מבקשת ממך לקבל את הבסיס שלי, ואתה אל תבקש ממני לקבל את הבסיס שלך. אלא נדבר תכליתית איך אנו חיים בדרך בה כל חלק בעם מקבל את הדברים החשובים והעקרוניים לו ביותר, תוך פגיעה מינימלית באחר.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות