|
||||
|
||||
הדברים שאתה אומר נכונים, אבל אין קשר בינם ובין הטענה שלי. אתה לא יכול לצייר תמונה אוטופית של בית תוכנה, ולטעון שכל מי שלא עומד בסטנדרטים האלו הוא מנהל גרוע, מתכנת גרוע, או בית תוכנה גרוע, שמגיע לו שהעסק שלו יקרוס בגלל שהמתכנת המוביל יוצא למילואים או הראש צוות יוצאת לחופשת לידה בדיוק חודש לפני הדדליין. מעבר לזה ישנם בתי תוכנה קטנים שבהם צוות הוא של מתכנת אחד, לכל היותר שניים (כמו זה שאני עובד בו למשל). אני בתקופת מבחנים ואף אחד לא יכול להחליף אותי מהסיבה הפשוטה שלכל שאר המתכנתים אצלנו יש את הפרוייקטים שלהם. לא ניתן לחפש, לשכור ולחפוף מתכנת שאינו חלק מהעסק לפרק זמן של חודש כדי להמשיך לתת את התפוקה שאני נותן, מה גם שהחפיפה עצמה הייתה עולה לי בזמן, אולי אפילו מבטלת את התפוקה שהיינו משיגים לאורך החודש עם אותו מתכנת אחר. כשבאים לדון בחוק גורף שמוכל על קבוצה מסויימת, צריכים להתייחס למצב בפועל בקבוצה, ולא רק לשאיפה האוטופית. בנוסף, אין בסיס להנחה שלך שניתן תמיד להמנע ממצב של "אנשי מפתח", בכל סוג של עסק. האופי האנושי לחלוטין מנוגד לתפיסתך זו. קודם כל לא כולם כשרוניים או מנוסים בעבודתם באותה המידה. להיפך, אפשר להניח כמעט בודאות שתמיד יהיה הבדל בין אנשים בכשרון שלהם לעיסוק מסויים, ומנקודת מבט של מעסיק, גם גורם הניסיון כשמחפשים עובד הוא לא צפוי. גם לא תמיד יש צורך במצב שבו כולם כשרוניים באותה המידה. למשל כשעובדים בצוות, יכולה להיווצר בעיה אם ראש הצוות אינו מספיק מיומן בעבודה. עצם ההגדרה של "ראש צוות" היא הגדרה היררכית. דבר שני לקבוצה של בני-אדם יש לדעתי שאיפה למצב של היררכיה2, כשאם X מדרג את עצמו או מדורג ע"י סביבתו נמוך יותר מ Y, אז X יצפה שY ישא ביותר אחריות ממנו, ולהיפך, כלומר Y לא יצפה לאותה האחריות ולאותה התפוקה מ X כמו שהוא מצפה מעצמו, או מ Z, שהוא רואה אותו כשקול אליו. ההיררכיה המקורית כאן, להזכירך, היא של מיומנות בעבודה נטו, לטענתי. האחריות והציפיות הן פועל נגזר של היררכיה זו. גם אין שום בסיס הגיוני להניח שניתן בכלל להגיע למצב שבו כל בתי התוכנה עובדים בצורה אוטופית, נהפוך הוא, מכיון שמדובר בקבוצה גדולה מאוד של אנשים, סביר להניח שתתקבל איזושהי התפלגות בכל נקודת זמן נתונה (כשציר ה X כביכול מייצג את יעילות העסק והיכולת שלו לספוג איבוד של עובד לפרק זמן כלשהו1). גם בקרב בתי עסק אחרים תהיה התפלגות כלשהי של יעילות. אם היינו מנסים לצייר התפלגויות של כמה סוגים שונים של עסקים על פני גרף אחד, הגרפים היו נמצאים יותר שמאלה או יותר ימינה בהתאם לאופי העסק. כך יכול להיות שבית תוכנה קטן שמנוהל ביעילות ועובדים בו מתכנתים בעלי כישורים דומים, יוכל אולי לספוג איבוד של עובד למשך חודש יותר טוב ממה שיוכל לספוג בעל מסעדה איבוד של מנהלת משמרת שלו לחופשת לידה. לא ניתן למתוח קו אדום אנכי לאורך הגרף שתיארתי כאן ולומר "כל מי שנמצא שמאלה מהקו - בעיה שלו !", מבלי לעשות עוול לסוגי עסקים שנמצאים שמאלה יותר בגלל אופי העבודה שלהם (שמאלה=קשה יותר לספוג איבוד של עובד). מה שכן ניתן לעשות הוא למתוח מספר של קווים כאלו, אחד לכל קבוצה של גרפים שהמיקום שלהם פחות או יותר דומה. קריא: להתייחס לאופי העבודה כשבאים לשפוט עסק על קבלת החלטה בקשר לעובד בגלל הריון, מילואים, מבחנים, חולי וכו'. הפסקה השנייה שלך היא איש קש, מכיון שלא טענתי שום דבר כזה בטענתי המקורית. אני לא התייחסתי בצורה ספיציפית לסיבה זו או אחרת להעדרות, ואפילו לא למשך ההעדרות, ציינתי במפורש "מידת היכולת של מעסיק להתחשב במגבלות טבעיות או *בחיריות* של עובדיו", כלומר כל סוג של מגבלה, כולל הריון. מה שאני טוען לא קשור כלל לסיבת ההעדרות, אלה לאופן ההתייחסות אל החלטת המעסיק בדיון משפטי. הדיון בשאלה אם הריון הוא סיבה בחירית או טבעית הוא דיון אחר. 1 בסדר זה קצת מאולץ, זה לצורך הבהרת הנקודה. 2 אין לי כמובן מידע קונקרטי בעניין, אולי מישהו מהקוראים שהוא בעל ידע בנושא יוכל לתרום כאן עובדות מוצקות יותר. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |