בתשובה להדר אבירם, 05/02/04 2:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם הבחירה השנייה (לא לעבוד בהריון) היא לגיטימית, למה המעבידים הפוטנציאלים צריכים לשאת בעלויות של הבחירה של האישה? הם אפילו לא המעסיקים שלה. מה בדיוק הם חייבים לה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את ההערה שלך. מה עניין שמיטה להר סיני? החובה על המעבידים אינה "לשאת בעלויות של הבחירה של האישה". אשה שאינה רוצה לעבוד בתקופת ההריון שלה, לא מחפשת עבודה מלכתחילה, ולכן הבחירה של האשה בכלל לא רלוונטית לחובה של המעסיקים. אין חובה אוניברסלית שכל אישה בהריון תועסק. *יש* חובה חוקית למעבידים שלא לקחת הריון כשיקול האם להעסיק עובדת או לא, *יש* לאשה אפשרות חוקית שלא לספר על ההריון כלל, ורבות מספרות בכל זאת. המעביד לא חייב לקבל אשה הפונה לקבל עבודה בכל מחיר. הוא/היא יכולים לשקול שיקולים ענייניים של כישורים מקצועיים, ולקבל את מי שנראה להם, כן או לא, על בסיס זה. יש דברים שהחוק בחר להעדיף, ובצדק, על הזכות הזו של המעסיקים: רגישות לנושאים של הריון ומילואים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע שזה המצב החוקי. אני לא מצליח להבין את ההצדקה לכך. אני תוהה מדוע לדעתך החוק הזה מוצדק. להריון יש מחיר מבחינת המעסיק. אני בהחלט מקבל שבמסגרת יחסי מעסיק-מועסקת המעסיק יצטרך לשלם את המחיר הזה. אבל זה לא המקרה שלפנינו. מקום-העבודה אינו המעסיק של האשה, ולא ברור לי למה הוא צריך להפגע מהבחירות שלה, שנעשו כשהיא לא עבדה אצלו. זה לא דומה למילואים או לנכות, שאינם תוצאה של בחירה של מחפש העבודה. אין כאן שאלה של שוויון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |