|
...ושוב ציטטה.
לעניין, נניח שלצורך הדיון יש לי ילדה היפותטית, והיא ממזרית (נקרא לה מזי). מזי תוכל להתחתן (לא בארץ, כרגע, בגלל הכפיה הדתית) עם בחיר ליבה, אלא אם כן _הוא_ יהיה אורתודוקסי, ולא יהיה מוכן להתחתן עם ממזרית. אם אדם כלשהו לא יהיה מאוהב בבת שלי מספיק בשביל לנטוש כזו התנגדות, אני אישית לא מעוניין שיהיה לו קשר עם בתי מלכתחילה. לבתי מגיע הטוב ביותר.
אשר לעניין ה"עם שלך," זו חרב דמוקלס שחובבי הכפיה הדתית מרבים להשתמש בה.
ובכן, מה האיום הפעם? אתה וניצה מאיימים: אם יהיו גירושין אזרחיים בניגוד לדעת הבעל, ילדי הגרושה לאחר יהיו ממזרים, ובאופן כללי יפוץ חשש לממזרות בין החילונים, דבר שיביא לפירוד בעם, ולצורך ביצירת רשימות יוחסין דתיות.
אז קודם כל, אצל החרדים יש ממילא שידוך, ורשימות יוחסין, וכהנה וכהנה, כך שממילא אני לא הייתי יכול להנשא לחרדיה כרצוני, אלא הייתי נאלץ להתחרד ואז לקוות שהשידוך יהיה כרצוני.
ולו הייתי שונא-דתיים מוחלט, ממילא לא היה לי עניין להנשא או לתת לילדי להנשא לדתיים, ולכן הייתי שמח, כמו דובי ולב"פ, למנוע מילדי את האפשרות להתחבר ל"אנשים חשוכים."
נשארנו עם "הדתיים האורתודוקסים השפויים" ו"החילונים שאינם שונאים דתיים אורתודוקסיים." איך אפשר לפתור את הבעיה מבלי לכפות על החילונים את תנאי הגירושין הדתיים? פשוט מאד, בדרך שאותה הציע ישעיהו לייבוביץ', ז"ל: לא לכפות על החילונים את הקידושין! כפי שכבר הוזכר כאן, באין קידושין, אמנם מעשיהם של החילונים הם בושה וחרפה (סקס בלי קידושין? געוואלד!), אבל בין אם תהיה בגידה בנישואין, ובין אם יהיו גירושין ללא הסכמת הבעל, ילדי האישה לא יחשבו לממזרים, ולכן מזי תהיה מותרת לנישואין לכל דתי ("שפוי"), כי הנישואין שהיו בין הוריה היו חילוניים, ולא היו קידושין, וזה שהאב לא רצה בגירושין החילוניים, אין לכך כל משמעות.
יפה. אז את הבעיה הזו פתרנו בלי כפיה. אבל אתה וניצה לא מעוניינים, כנראה, בפתרון. אתם מעוניינים בכפיה. אתם מעוניינים ב"איחוד העם" כשערכיכם ודעותיכם על העליונה. זו כבר בעיה שלכם, לא שלי, ולא של מי שבאמת רוצים למנוע קרע מיותר ב"עם."
את הבעיה העקרונית, עבור נשים דתיות, קשה יותר לפתור, אבל אפשר. אני ממליץ שוב לקרוא את הסכם טרום-הנישואין של ארגון "קולך," שמנסה למצוא פתרון למצוקת העגונות (אם כי זה לא יועיל כבר לאלו שנישאו):
|
|