 |
ישראל כבר שלטה בשטחים האלה באופן מסודר, אמנם עם הרבה טעויות.
הטעות הבסיסית היא שמדינת ישראל המתינה ל"טלפון מהערבים" לצורך משא ומתן שבו ייקבע עתיד השטחים. היא לא הפעילה את השלטון לטובת התושבים המקומיים, היות שהנוכחות הישראלית נתפסה כזמנית, ובתוכה היה מובלע הרעיון שישראל לא צריכה להקצות משאבים לטובת ערביי השטחים.
לכן נוצר ואקום שלטוני ואנשי אש"ף נבחרו לראשי עיריות. במאמר מוסגר אזכיר שההתארגנות הפוליטית נאסרה על ידי ישראל. לכן כל מי ששמר חוק לא התארגן פוליטית, דבר שבהחלט שיחק לידי אירגון הפתח.
ולמרות כל האמור לעיל, המצב היה אז טוב לאין-ערוך מהיום, הן מבחינת בטיחות הישראלים, הן מבחינת הבטיחות ואיכות החיים של הפלשתינאים. מבחינה זו אין רע בלחזור לשנות השבעים, אבל אני מציע שידרוג: השוטר יהיה צה"ל, כמו בשנות ה-70. ההשקעה בתשתיות תהיה גדולה, והחינוך יהיה על פי תוכנית החינוך הישראלית ולא הירדנית. חופש ההתארגנות יוּתַר, על פי חוקי מדינת ישראל (כלומר - הטפה למאבק מזויין במדינת ישראל לא תותר).
התיאוריה שלי היא "ניסוי מחשבתי". גם אסון אוסלו היה "ניסוי מחשבתי". זה עבר מהר מאד מניסוי מחשבתי לניסוי בבני אדם. אני מנסה להחזיר את השד לבקבוק. המציאות הוכיחה שהאלימות לא נמוגה בשיטת אוסלו. מה שאני מציע לא נוסה כאן, אבל כשהיה משהו קרוב לכך - כמעט שלא היתה אלימות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש