 |
"טבע האדם" בהגדרה שלי אינו "כל מה שאדם עושה". הגדרה כזאת היתה מתאימה אולי לבעלי חיים שאין להם בחירה חופשית. הכוונה שלי, ולדעתי ניתן היה להבין אותה מההקשר, היא למאפיינים היסודיים של מין האדם. התחרותיות, הרכושניות, הצורך בחברה, הרצון לשרוד וכו'.
לפי ההלכה אף פעם אין לבוז לטבע האדם. היהדות כוונתה לעדן את היצרים הטבעיים ולכוון אותם לאפיקים מוסריים, ולא לבטל אותם- זה יותר אופייני לנצרות. יעוד החיים אצל היהודי הוא דווקא לחיות את מלוא החיים, אבל בצורה הנכונה-זה בסדר להיות בעל רכוש- אבל צריך לתת צדקה.היצר המיני חשוב ומוערך, אבל בתוך גבולות הנישואין. ליהדות החיים הטבעיים חשובים עד כדי כך שאפילו הנזירות המקראית (מיין ומגזיזת השיער), דורשת כפרה, ובוודאי שהנזירות במובן הנוצרי מנוגדת ליהדות לחלוטין.
יש הרבה מאוד מה להרחיב כאן אבל אני לא חושבת שכוונתך היא לקבל הרצאה בנושא "טבע האדם בפרספקטיבה הלכתית" אז אני אפסיק.
אגב, לא טענתי שההלכה מסתמכת על טבע האדם. היא *מתאימה* לטבע האדם. כלומר מקור ההלכה אינו בהסתכלות מעמיקה של הרבנים על טבע האדם, ואז "המצאת" ההלכה, אלא העקרונות של ההלכה נובעים מהתורה שבכתב ושבעל פה. אבל כאשר בוחנים אותם, רואים שהם מתאימים לטבע האדם. כמו גם ההשרדות של היהדות במשך אלפי שנים, שגם היא מעידה על כך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש