בתשובה לאורי פז, 02/02/04 20:56
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שכתבתי בהודעה הקודמת שלי, נימוקי "פגיעה ברגשות" לא צריכים להיות קבילים, כי רגשות של אנשים הם מאוד משונים, יש כאלו שרגשותיהם ייפגעו אם הם לא יראו שלטי פרסום חושפניים. ההודעה שלך טיפה מתלהמת ודמגוגית, אתה לא מסכים? לא יזיק אם הטונים בה יונמכו טיפה, אנחנו לא רוצים פה מלחמת אחים. אגיד לך מה הכי מפריע לי בהודעה שלך: ההכללה. אתה הצלחת איכשהו לטעון ששלטי הפרסומת האוויליים הללו הם סמל החילוניות. זה חבל. זה בערך כמו לומר שראיית האישה כטמאה במהלך המחזור הוא סמל הדת. למעשה, זה אפילו פחות מכך, כי אלא אם אני טועה (ותקן אותי), תפיסת האישה כטמאה במהלך המחזור היא מנת חלקו של כל אדם מאמין (או לפחות אורתודוכסי דקדקן?) ואילו חובבי שלטי החוצות מקרב החילונים הם לרוב אנשים שמוגדרים על ידי מחסור בערכים - אם חילוניים ואם דתיים. אני חילוני, אתאיסט, כל המילים המכוערות שאתה רוצה לומר עלי - אבל אני לא מקדש את "מטרת המאני לכיס" או חושב שאישה היא חפץ, ואני לא רואה את מי שעושה זאת כשייך לתרבות שלי, כמאמין בערכים שאני מאמין בהם או משהו דומה לכך. זו הבעייה העיקרית ביציאה נגד החילונים: מאחר שהם מוגדרים על דרך השלילה (דהיינו, בתור "לא דתיים") מכניסים לקטגוריה שלהם כל מני ארחי פרחי שלא כל החילונים היו רוצים לקבל אותם כעומדים באותה רמה אידאולוגית איתם. דוגמא פשוטה: אם היינו מגדירים "טונגליסטיים" (כרגע המצאתי את המילה הזו) בתור "לא פאשיסטיים", היינו מקבלי בסיר אחד את גדולי התומכים בדמוקרטיה, ליברליזם, הומניזם ואהבת אדם יחד עם קומוניסטים ופונדמנטליסטים. להגדיר על דרך השלילה זה אסון. נסה להבא לכוון את חצי הביקורת שלך לא אל התרבות ה"חילונית" האיומה שיש שם בחוץ, אלא אל מי שאתה מדבר איתו, שלא נמנה עליה, אפילו שהוא אתאיסט. הלאה. נפנוף ערכי הדמוקרטיה הקדושה: אתה נוהג בדמגוגיה וממציא לך איש קש כשאתה מדבר על רוב "שפוי". אני בהודעות שלי, אם שמת לב, לא הוזכרה המילה "שפוי", חס ושלום, ועל אחת כמה וכמה לא דובר על "רוב". ההפך, אני דיברתי על שמירה על זכויות המיעוט בתור ערכי הדמוקרטיה הקדושה והמשגעת. אז איך הערכים הללו, שנועדו לשרת את המיעוט, יכולים להיות יאים כשהם משרתים רוב? זו סתירה לוגית. הלאה, אתה מדבר על אינטרסים חילוניים של הרוב. אתה לא ניצה, זה נכון, אבל זה מעניין שהיא מדברת על מדינה שבה האינטרס של הרוב אינו חילוני, ואתה על מדינה שבה האינטרס של הרוב הוא חילוני. קצת מבלבל, לא ברור לי באיזו מדינה אני חי. בקיצור ובקצרה, נחזור על מה שאמרתי קודם: "פגיעה ברגשות" של אף ציבור לא צריכה להישמר. אם נתחיל בזה, לא יהיה לזה סוף. צריך לשים קו מפריד חד במקום שבו כבר אין "פגיעה ברגשות" אלא יש הסתה. בעניין זה אכן יכולה להיות ביקורת על שלטי פרסומת: לא כי הם פוגעים ברגשות של מי שלא יכול לחשוב על סקס, אלא כי הם הופכים את האישה לאובייקט ומעודדים בצורה עקיפה אלימות כנגד נשים. זו סוגייה סבוכה לכשעצמה, אך היא לא רלוונטית לדיון, שכן לא שמעתי דתיים רבים שיוצאים נגד השלטים בנימוקים של מעמד האישה, אלא בנימוקי תועבה ופגיעה ברגשות. אני אשמח, אגב, אם תביא דוגמאות למעשים דתיים שפוגעים ברגשות החילונים ובשל כך מוגבלים/נאסרים בחוק (או צריכים להיות מוגבלים ואסורים, להשקפתך). ובוא ננסה לצמצם קצת את הלשון הציורית ולדבר יותר לנקודה, זה עוזר לפעמים. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |