|
||||
|
||||
שמע אתה כוכב! דמאגוגיה כזו מזמן לא שמעתי, והיא אפילו לא שלך, אז למה אתה מביא לי אותה? כי אתה גם חושב ככה, כי אתה גם חושב שזו דמאגוגיה, סתם כדי לעצבן? אני מוכן לשבת ולהתווכח עם הרב הדמאגוגי שציטטת (או שיכתבת, עפ"י דבריך – מה פירוש "משוכתבת"?), אבל לא דרך כלי שני שלא מביא את דעתו שלו על כך. אשתי ואני לא דתיים, אבל היא מאוד מעורבת בקהילה הרפורמית באוסטרליה, ואף פעלה בקהילה רפורמית אחת בארה"ב, כך שאם רצונך אפשר לדבר בעובדות, במקום לצטט רב שמצטט (או משכתב) רבים אחרים כהוכחות לדבריו. |
|
||||
|
||||
כל זה מזכיר לי סרטון שהראו לנו בקורס בקריפטולוגיה מודרנית, על מנת להבהיר לנו את מהות ההוכחה האינטראקטיבית. טד קופל מראיין את דניאל בירנבוים. בירנבוים טוען שהוא זוכר את כל היצירות של מוצרט, לצורך הדיון, בעל-פה. קופל אומר לו לנגן את [הכניסו יצירה של מוצרט כאן]. בירנבוים שואל אותו: "תגיד, אתה באמת חושב שהצופים בבית לא יחשבו שסידרנו את כל זה מראש?" אח"כ קופל, הפעם כתמלילן, אומר כי לא היה בכך צורך. אבל איך אנחנו יודעים? כל החוכמה בהוכחה אינטראקטיבית (ראיון או חקירה) היא שבשביל באמת להשתכנע, על האדם לראיין או לחקור בעצמו. בהוכחות אפס-ידע, אין באמת שום דרך אחרת להשתכנע בצדקת דבר מה. |
|
||||
|
||||
ומה גם שבתגובה לה עניתי ''ההוכחות'' הן גם רקורסיביות וכלל לא ברור שיש להן תנאי עצירה. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |