בתשובה לאלון עמית, 29/01/04 1:20
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אלון, חשתי צורך לענות לשאלה שהצגת בפניי בסוף תגובתך. אני, כמוך (אני מניח), וכמו רוב הכותבים והקוראים כאן (כנ"ל) חובבן גמור בתחום. מה שאני יודע, אם בכלל, אני יודע בשל תהליך אוטו-דידקטי הנובע מעניין. מעולם לא קראתי את הסמינרים של לאקאן, מהסיבה הפרוזאית (ואולי הקריטית, אבל על כך בהמשך) שהם כתובים בצרפתית, אותה אינני יכול לקרוא, לא תורגמו לעברית (על פי הידוע לי), ואינני חש בנוח לקרוא אותם באנגלית. אני חושב שאם תפנה ישירות לקריאת הסמינר ה-20 של לאקאן (הסמינרים האלו, אגב, החלו לאחר שלואיז אלתוסר, הפילוסוף הקומוניסטי הצרפתי המוביל של אותה תקופה, הזמין את לאקאן להרצות ב"אקול נורמל" בשנת 1962), ללא ידע מוקדם בסיסי בנוגע לפסיכואנליזה (קרי: לפחות הבנה טובה של פרויד), פילוסופיה מודרנית ופוסט מודרנית (ובמיוחד הגל, היידגר, סארטר, ומאוחר יותר גם דרידה), לינגוויסטיקה ותיאוריה מרקסיסטית (ופוסט-מרקסיסטית), יהיה לך קשה מאוד להבין את הנידון. כמובן שאין זה חובה לנסות להבין את המכלול כולו. אם נושא מסוים מעניין אותך (למשל, ניסיונותיו של לאקאן בערוב ימיו לעשות פורמליזציה לרעיונות שלו בנוגע לתת-מודע באמצעים מתמטיים, מה שהוא כינה Mathemes), תמיד אפשר לחפש ספרים או מאמרים העוסקים בנושא זה בעיקר, או בלבד. אינני חושב שזו תהיה יומרה חוצפנית, להיפך. כתבתי קודם שעניין השפה הוא אולי קריטי, משום שחשוב לי להבהיר משהו: לאקאן ערפל את דבריו *בכוונה*. הוא ניסה לגרום לקוראים ולמאזינים שלו לעבד את הדברים לאט. נהוג לומר כי לאקאן רצה כי יבינו אותו רק אלו המוכנים להתאמץ. זה אולי נשמע אליטיסטי ואפילו מטופש – הרי כל מדען רוצה לשכנע בצדקתו – אבל יש לזכור כי לאקאן דיבר ברמה תיאורטית מאוד, ועסק הרבה מאוד בשפה, במגבלותיה, ובמשמעותה. אם להיכנס קצת לפרטים, לאקאן טען כי השפה היא המודע (בניגוד לפרויד, אשר ייחס את המודע לתהליך החלטה לוגי/רציונלי), בעוד התת-מודע מציג בפנינו את המציאות של רגשותינו בצורה שאיננו יכולים להבין במלואה – דרך חלומות, למשל (בעוד פרויד מייחס את התת-מודע לתהליכי מחשבה אי-רציונליים). כלומר, על פי לאקאן איננו מסוגלים לחוות דבר שלא דרך השפה. השפה היא המתווך האולטימטיבי של כל התהליכים האנושיים. מבחינה מסוימת, ללא שפה – איננו קיימים בתור בני אנוש, לטענתו. משחקי מילים, דו-משמעות, "מעידות לשון" וכן הלאה, הם רגעים בהם התת-מודע מצליח לזנק מעבר לשצף השפה, ולחשוף בפנינו רבדים רגשיים שאיננו יכולים להיות מודעים להם בשום צורה אחרת. לאקאן משתמש בכל אלו בדבריו, ובכך, כפי שניתן לתאר, מקשה מאוד על תרגומם (זאת בנוסף לאופיים הטכני, והבעיות הרגילות שבתרגום מאמרים פילוסופיים). אני כותב זאת לא רק כתירוץ מדוע הכל נשמע כל כך מעורפל ו"באוויר", אלא גם בתור ניסיון למצוא הסבר לקשיים הסובייקטיביים בהבנת טקסטים שכאלו. אני בטוח כי אתה שולט באנגלית על בוריה ובכל רבדיה, אך כאשר ניגשים לטקסט שכזה, התרגום עצמו עלול להוות מכשול כמעט בלתי ניתן לדילוג, במיוחד כאשר הידע המוקדם בתחום הוא מוגבל. אני נכנס לכל זאת, משום שעבורי היה קל בהרבה להבין (ולנסות להסביר) את הקטעים הבעייתיים שהצגת מתוך "מחשבות על הצילום" לאחר ששבתי לספר בעברית, וקראתי מחדש את אותם הקטעים בעברית. האמת היא שאלמלא היה לי את התרגום, כנראה הייתי מתקשה מאוד לענות על בקשתך. (למרות שקראתי את "מיתולוגיות", למשל, באנגלית, והבנתי לא רע, אך עדיין יושב אצלי ספר אחר של בארת על המדף, בשם "A Lover’s Discourse", לאחר שנכנעתי מלהבינו לאחר כשני עמודים תמימים) בכל אופן, אני חושב שאפשר להבין וליהנות מ-"מחשבות על הצילום" גם בלי להבין את לאקאן. (ואגב, התדמית שלך לא נפגמה בעיניי, שכן נהניתי מאוד מהמאמר ההוא שלך) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גלעד, שוב תודה. נראה לי שרשימת התנאים-המוקדמים שציינת לקריאת הסמינרים של לאקאן כבדה לי מדי, והצרפתית שלי טובה מספיק בשביל לקרוא מאמרים מתמטיים ולא יותר. מצד שני, קיבלתי מאבי רשימה של כמה מקורות על הרשת הדנים (לדבריו, בצורה בהירה) בתורתו של לאקאן, אז אבדוק ואולי אגלה משהו חדש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שזה לא יהיה חצוף לבקש ממך שלכשתגמור לקרוא, תתקצר לנו כאן את מסקנותיך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חצוף בכלל. אם אבין משהו, אכתוב תקציר. השאלה היא מה יקרה אם אבין משהו באופן תת-מודע. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז תשתמש בפליטות קולמוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שנה וחצי חלפה. הבנת משהו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במשך כחצי-שנה קראתי די הרבה על ואת כתביהם של לאקאן, דלז, לאטור ואחרים. דעתי הבסיסית לא השתנתה: ההיבטים הפסאוודו-המתמטיים בעבודתו של לאקאן הם חסרי-ערך לגמרי. לגבי עבודתו ככלל, וזו של דלז וגאטארי על פילוסופיה, ועוד דברים מסוג זה, אני יכול רק לבטא תחושה אישית: מלל נפוח בלי שום תוכן של ממש, שאיכשהו הפך לאופנתי. זה יחלוף, להערכתי, ואולי כבר חלף. ברור שאפשר להאשימני שאני לא מספיק מלומד כדי להביע דיעה. באיזשהו שלב איבדתי את הרצון לכתוב על כך. נדמה לי גם שהפוסט-מודרניזם הקשוח קצת איבד מומנטום; מצאתי את לאטור כותב ממש מכתבי-חרטה באתר שלו. אני עדיין ממליץ לכל מי שמתעניין בתחום לקרוא את ספרם של סוקאל ובריקמונט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מצאתי את לאטור כותב ממש מכתבי-חרטה באתר שלו". יש לך לינק? (מצאתי את האתר שלו, אבל לפחות לפי שמות המאמרים שעברתי עליהם אינני מצליחה לנחש למה אתה מתכוון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאן, למשל: http://www.ensmp.fr/~latour/articles/article/089.htm...
" Do you see why I am worried? I myself have spent some time in the past trying to show "the lack of scientific certainty" inherent in the construction of facts. I too made it a "primary issue." But I did not exactly aim at fooling the public by obscuring the certainty of a closed argument—or did I?..." "What has critique become when a French general, no, a marshal of critique, namely, Jean Baudrillard, claims in a published book that the Twin Towers destroyed themselves under their own weight, so to speak, undermined by the utter nihilism inherent in capitalism itself—as if the terrorist planes were pulled to suicide by the powerful attraction of this black hole of nothingness?5 What has become of critique when a book that claims that no plane ever crashed into the Pentagon can be a bestseller? I am ashamed to say that the author was French too." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מעניין. רק שתי הערות: ראשית, מלכתחילה היה בעצם מפתיע ש"קתולי טוב" כמו לאטור יהפוך לפוסט-מודרניסט. זה לא התחום המתאים לדתיים דווקא. שנית, כל טכניקה חזקה יכולה לפעול לטוב וגם לרע. תלוי איך משתמשים בה. ופוסט מודרניזם הוא טכניקה חזקה ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני עוד לא שוכנעתי בטענה האחרונה, אבל אולי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''הטענה ההאחרונה'' היא פוסט-מודרנית להפליא, כך שלא מפתיע שהיא לא ממש משכנעת אותך (ואותי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין שום דבר פוסט מודרני בטענה האחרונה. הרבה לפני הפ''מ כבר היו די פיסיקאים שהתעלפו מדאבה כשגילו שעבודתם הפורייה בפיצוח האטום הובילה גם לפצצת אטום, למשל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממתי "פוסט מודרניזם הוא טכניקה?" דה-קונסטרוקציה אולי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיניי זו טכניקה. כלומר, הפ''מ נותן צורות פענוח שונות של טקסטים - ובהתאם גם של המציאות (שבפ''מ נתפסת גם היא כטקסט) שיכולות להיות פוריות מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אין סיבה מיוחדת להתגולל על הפוסט-מודרניסטים. הנה מה שכותב סטיבן ויינברג, חזון התאוריה הסופית, "נגד הפילוסופיה" (פרק 7): "אין בכך כדי לשלול כל ערך מן הפילוסופיה, אשר חלק גדול ממנה אין לו שום קשר למדע. אינני מתכוון אפילו לטעון שאין כל ערך לפילוסופיהשל המדע, אשר נראית לי במיטבה כמעין ציפוי מבריק ונעים להיסטוריה של המדע ולתגליותיו. אולם אל לנו לצפות, כי היא תעניק למדענים של היום עצות מועילות כלשהן ביחס לדרכי עבודתם, או ביחס לממצאים הצפויים שזו תניב". הפרק הזה לא כל כך ממוקד, וקשה להביא ממנו מובאות ממצות, אבל באופן כללי הוא מתאר את הנזקים שגרמו למדענים הפוזיטיביזם והרלאטיביזם הפילוסופי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שנחמד הוא שכבר נתקלתי מספר פעמים בטענות לפיהן ללא פילוסופיה אין ערך לא למדע ולא למתמטיקה, ש''מבוססים על הפילוסופיה''. זו בהחלט לא נראית לי כמו התפיסה של הפוסט מודרניזם בלבד (למעשה, לא ברור לי אם הפוסט מודרניזם חושב ככה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה ויינברג בפרק הזה מתאר איך כמעט כל התפתחות חשובה בפיסיקה (המכניקה של ניוטון, האטומיזם, התרמודינמיקה הסטטיסטית, המפץ הגדול, תורת הקוואנטים) נתקלה בהתנגדות מטעמים פילוסופיים ואפיסטמולוגיים. כלומר הצד השני טוען שלא רק שהמדעים יכולים לחיות בלי הפילוסופיה, אלא שזו גרמה ליותר נזק מאשר תועלת למדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דרך אחרת לחשוב על זה יא שהתפתחויות חשובות בפיסיקה היו גם פורצות דרך מבחינה פילוסופית — הפיסיקה (או, כפי שנקראה בימים הטובים, הפילוסופיה של הטבע) היא בחזית הפילוסופיה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע על סמך מה אתה אומר את זה, אם כי באותה נשימה אני יכול להוסיף שאני לא יודע אם יש לי מספיק ידע כדי להגן על הפילוסופיה. בכל זאת, הנה שתי נקודות: 1) יש לך תאוריה שאומרת שאם A אז B. התאוריה מנסחת את A ו B בצורה מופשטת וכללית. עכשיו, על סמך התאוריה אתה מציע מתודה שתבדוק סידרה של aים ואתה תצפה לראות bים, כשה aים וה bים הם אובייקטים או מופעים ספציפיים. השאלה היא מה סוג כזה של ממצאים ניסויים מחזק? האם הם בעצם מחזקים את התוצאות ולא את היחס בין התאוריה לממצאים? 2) בנוסף לתאוריה המפורשת, יתכן ובעצם שאתה משתמש גם בתאוריה מובלעת. למשל, מדוע בחרת דווקא ב a וב b האלה ולא באחרים? מדוע לא בחרת ב iים וtים? מהי המשמעות והאפקט של התאוריה המובלעת על אמינות המימצאים שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
די הבאתי דברים בשם אומרם. להבנתי עיקרי הדברים שם הם: א. הפיזיקה התאורטית תלוייה פחות ממה שחושבים בניסויים ותצפיות ויותר ממה שחושבים בשיקולים אינטואיטיביים ואסתטיים (יופי מתמטי). ב. הוא תוקף את הגישה הפוזיטביסטית הפוסלת עיסוק בדברים שאינם מדידים (טכנית או מהותית). ג. הוא תוקף את הגישות הרלאטיויסטיות הפוסלות את המדע כאמצעי לחיפוש אמיתות אובייקטיביות. יכול להיות שיש סתירות פנימיות בטענות, אבל הוא מראה בצורה די משכנעת שגישות מן הפילוסופיה של המדע לא הצליחו במיוחד בהנחיית המדענים לכיוונים נכונים וחדשניים בפיזיקה. בצורה בלתי מפורשת הוא אומר מה שכליל החורש נאורי אומר תגובה 335346 . וראה הציטוט ב תגובה 335340 . בעקבות הדוגמאות שהבאת, הייתי משער שלמתודולוגיות של הפילוסופיה של המדע יש ערך בהסבר מדוע תאוריה מסויימת שגוייה ואילו ויינברג רואה את ההתפתחות המדעית כגילוי עוד ועוד תאוריות חדשות ולו גם שגויות. ההרגשה שלי היא ששימוש בשיטות כמו אלו שהצגת בא בד"כ לאחר שהתאוריה מתגלה כשגוייה בגלל הופעת טובה ממנה או הופעת הפרכה בולטת ובלתי ניתנת לעקיפה שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שבימינו רוב הפילוסופים של המדע, בצד האנליטי-אנגלוסקסי של המדע, אינם מתיימרים עוד לומר למדענים מה לעשות, ובצדק. זה לא אומר שהם מיותרים ביחס למדע: הם עונים (עונים? מתבחבשים) על שאלות שעולות מסביב למדע, שעולות דווקא בגלל הצלחת המדע, ושבוודאי מעניינות גם מדענים רבים. ה"מסביב" הזה הוא לאו דווקא השוליים - יותר הבסיס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי, הדבר המעניין בדעה שאתה מביא הוא שלילתה של הפילו' של המדע ובעיקר של הפוזיטיביזם הלוגי, כשהשלילה הזאת מבוססת על...הפוזיטיביזם הלוגי. ההשקפה שתפקידה של הפילוסופיה הוא "להעניק למדענים של היום עצות מועילות כלשהן ביחס לדרכי עבודתם, או ביחס לממצאים הצפויים שזו תניב" היא השקפה פוזיטיביסטית בבסיסה. הפוזיטיביזם דגל בקריטריון האימות של המשמעות, ולכן לא הקצה לפילוסופיה תפקיד בחקירת העולם. לפיו, רק המדע עוסק בחקירת העולם. התפקיד שנשאר לפילוסופיה הוא תפקיד נורמטיבי ביחס למדע: לבחון את המתודה, את "דרכי עבודתם של המדענים", ולהורות להם היכן המתודה שלהם לא נכונה וכיצד אפשר לשפר אותה. בקונטקסט הזה אפשר לחשוב על תפקיד הפילוסופים כדומה לתפקיד של חברת יעוץ של מהנדסי תעשייה וניהול שנשכרה כדי לשפר תהליכים בארגון ששמו "מדע". אם אנחנו נפטרים מקריטריון האימות של המשמעות, כמו שהפילוסופיה אכן עשתה, אז תפקיד הפילוסופיה אינו בהכרח תפקיד נורמטיבי ביחס למדע. במובנים מסוימים, אפשר לחשוב על היפוך המעמדות: הפילוסופיה אינה עוד בשירות המדע, אלא תפקידה הוא לומר דברים משמעותיים על ההוויה, כשהמדע הוא רק תחום אחד מתוך ההוויה הכוללת – ולכן הוא בשירות הפילוסופיה (מובן שזאת דרך אחת להציג זאת, ויש דרכים מתונות יותר). בכל מקרה, הדעה שאתה מביא נראית לי בעייתית, דווקא בגלל המעגליות של שלילת הפוזיטיביזם בהסתמך על הפוזיטיביזם עצמו. ואגב, כאן אני לא מסכים עם ההשקפה המשתמעת מצורת ההצגה של ירדן, כאילו הפילוסופים "ויתרו" על היומרות שלהם. הפילוסופים "אינם מתיימרים עוד לומר למדענים מה לעשות" לא בגלל שהם נדחקו הצידה, אלא ההיפך: בגלל שגילינו שההוויה רחבה יותר ממה שאפשר להשיג באמצעות אמפיריציזם פשטני. זה הופך את תפקיד "ניכוש העשבים השוטים מהמדע", שהיה תפקידה הנורמטיבי של הפילוסופיה בזמן הפוזיטיביזם, ללא-נכון. התפקיד היה לומר אילו מתודות יביאו לתוצאות משמעותיות ואילו מתודות הן מוטעות. אבל אם פסלנו את האמפיריציזם הפשטני, המדע אינו מתמצה רק במתודות ה"קשות" שלו, ואין טעם להגביל אותו מראש. אנחנו חוזרים לדבר על הבסיס, על גבולות ההוויה, על גבולות ההכרה, ועל כל השאלות הפילוסופיות הקלאסיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם הדברים כפי שהצגת אני חושב שלויינברג היה הרבה יותר קשה להתמודד. אם לנסות לנחש את תגובתו הייתי אומר: א. בעיקרו של דבר מה שויינברג טען הוא שכחברת ייעוץ בשירות המדע (ולו גם רק בתפקיד "ניכוש העשבים השוטים מהמדע") הפילוסופים נכשלו כשלון מוחלט. ב. נראה שמה שוינברג מתנגד לו הוא מעמד הפילוסופיה של המדע כ"חברת יעוץ של מהנדסי תעשייה וניהול שנשכרה כדי לשפר תהליכים בארגון ששמו "מדע"". ו"מן הבטן" אני מסכים אותו. כל אחד יודע מה מה בד"כ ערכן של ועדות כאלו. ג. נקודה מדאיגה נוספת מבחינתו, היא הקירבה בין דבריך לגישות רלאטיביסטיות הפוסלות את המדע כמתודה להשגת ידע אובייקטיבי על ההוייה, בין היתר ע"י הטלת ספק בקיומו של ידע אובייקטיבי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שכחברת ייעוץ בשירות המדע הפילוסופים נכשלו. זה לא תפקידה של הפילוסופיה להיות חברת ייעוץ, והיא הגיעה לשם בגלל אימוץ של עודף ''מדעיזם''. זה לא אומר, כמובן, שהפילוסופיה צריכה להתעלם מהמדע, אבל היחסים ביניהם מורכבים יותר. בנוגע לאובייקטיביות, אני חושב שרוב הפילוסופים מאמינים בה. רק שמאז קאנט המשמעות של ''אובייקטיביות'' גם היא נתונה לפירושים שונים. וזה היה כך גם בזמן הפוזיטיביסטים (חלקם דיברו על המדע כעל דרך לארגון רשמי-חושים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם אלה לא הפילוסופים שמבהירים ומחדדים מהם המימדים השונים שמעצבים תאוריות? כמו למשל "אובייקטיביות" מול "סובייקטיביות," וכיצד האבחנה בין שני אלה ובין מונחים אחרים (נניח "אידאליזם") תורמת ומעשירה את הידע שלנו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. מדוע זה סותר את דבריי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(חו"ו "סותר"). אני לא כ"כ הבנתי למה אתה מתכוון ב"זה לא אומר, כמובן, שהפילוסופיה צריכה להתעלם מהמדע." האם אתה אומר שאלה שתי תחומים נפרדים המקיימים ביניהם "יחסים מורכבים" או שיש כאן משהו הרבה יותר עמוק? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, זאת שאלה של השקפה, כמובן. היום מאוד אופנתי להיות נטורליסט ולטעון שהחקירה האפיסטמולוגית צריכה להתבסס על ממצאי המדע. אבל זה בהחלט לא קונצנזוס ויש לגישה הזאת מתנגדים רבים (למשל, הילרי פטנם, שאי אפשר להאשים אותו בפוסטמודרניזם או בשנאה למדע). גם בתוך הנטורליזם יש הרבה זרמים בנוגע לצורה שהחקירה הפילוסופית צריכה להתייחס לממצאים המדעיים. זה נושא ענק בהיקפו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה "מאז קאנט"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין את התהייה (ז"א, עד כמה לפרט כאן, או אם אתה חולק עליי). קאנט הגדיר מחדש את התנאים לאובייקטיביות. הוא דחה את ההגדרה של אובייקטיביות כאי-תלות בהכרה, והעמיד אותה על חוקיות – כלליות והכרחיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את "הבלים אופנתיים" קראתי. גם לי קשה להאמין שדעתי תשתנה אבל בכל זאת הייתי רוצה ללמוד את הנושא קצת יותר ברצינות לפני שאני פוסל אותו באופן גורף. יש המלצות קריאה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו את המקום בו אני נמצא לא הייתי מגדיר כ"פסילה גורפת". פה ושם יש מסתמא איזה רעיון מעניין, ויש הרבה תחומים שאני בכלל לא מכיר. עיקר העניין שלי היה בנקודת-המגע בין פוסט-מודרניזם והמדע, בשני הכיוונים: ביקורת על המדע, ושימוש-לכאורה בתוצאות מדעיות או מתמטיות בתחומים אחרים. לגבי המלצות-קריאה, אני יכול להזכיר את הספרים שקראתי, או ניסיתי לקרוא. אני לא בטוח שאלו בדיוק המלצות; לפעמים זה יותר כמו איומים. נסה ואולי תיהנה: * Gilles Deleuze & Felix Guattari, "What is Philosophy?" בהקדמה לספר נטען שהוא שהה בראש רשימת רבי-המכר בצרפת כמה שבועות. זה מעניין, כי לא כתוב בו שום דבר. אולי היה חודש חם. לדעתי זה ספר שכדאי לקרוא בו לפחות כמה פרקים, רק כדי להתרשם. אם אתה מצליח לפענח מה זה functive, ספר לי.* Catherine Belsey, "Poststructuralism: A Very Short Introduction" ספר קריא בדרך-כלל, ובשל-כך הרגשתי שהוא חושף את החולשות של הגישה הפוסט-מודרנית בצורה שהיה לי הכי קל לבקר.* Joël Dor, "Introduction to the Reading of Lacan: The Unconscious Structured Like a Language" ספר שזכה לביקורת "Dor stands virtually alone in his crystal-clear explication and integration of all aspects of Lacanian thought". זה קורה לא מעט בתחום הזה, שמשהו מתואר כחד כתער, זך כשמן זית, צח כיונה ומבריק כצלופן, ואז אתה מנסה לקרוא אותו ומרגיש שאתה שוחה בבוץ סמיך, נגד הזרם ועם פגר של היפופוטם קשור לחגורה. אם זה ההסבר הכי בהיר של לאקאן מפי מישהו שאמור להיות מומחה, אין הרבה טעם לקרוא הסברים אחרים.* Jacques Lacan, "Ecrits: A Selection" אם יש רשימה של דרישות מוקדמות לקריאת הספר הזה, אני לא מצאתי כזו. מה שברור הוא שהאצבעון האינטלקטואלי שאני הבאתי עמי אינו מספיק כלל וכלל, גם אם מדובר בתרגום חדש - ולא סתם תרגום חדש, A MAJOR New Translation - מאת ברוס פינק. את האותיות אני מזהה, את כמעט כל המלים אני מכיר, ומשם והלאה הכל מתערפל לי, דוקטור. קרא, YMMV.* יש ספר של ג'ון לכט שעוזי הזכיר פעם, ומישהו שמח לקנות לי אותו ליום-הולדתי כשגילה שאני מתעניין בתחום. קוראים לו "חמישים הוגים פוסט-מודרניים" או משהו כזה. כתוב שם מספיק מעט על כל הוגה כדי להתרשם ממנו לרעה במקרה הטוב; אני לא ממש יכול לומר שאני ממליץ על הספר. * בספר Pandora's Hope, ברונו לאטור נשמע אחרת לגמרי מהציטוט המאוחר יותר שלו שהבאתי למעלה. הוא מלא בטחון עצמי, ועומד נדהם מול המדענים הנאיביים האלה, שחושבים שהם יודעים משהו. מכל ההיבטים של התחום שנתקלתי בהם, דווקא מזה - המחקר הכמו-אנתרופולוגי של העשייה המדעית - אפשר לדעתי להוציא לא מעט ערך, רק שלאטור עושה לא מעט טעויות, וכותב באריכות מיותרת מאוד. יש עוד פה ושם, אבל זה בעיקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב תודות. בינתיים אתחיל עם ''פוסט-מודרניזם'' שגיליתי שיש לנו בבית (היומרה האינטלקטואלית של נורית גדולה משלי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניין בארת- בארת המאוחר, שכתב את שיח אוהבים, מעונין במודגש ובמוצהר שלא תבין אותו, אז זה בסדר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל, אם אינני טועה, "מחשבות על הצילום" הוא ספרו האחרון (נכתב זמן קצר לפני מותו - לפי הכריכה), והוא מובן בהחלט (הכל יחסי). למה אתה מתכוון בדברך על "בארת המאוחר"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאין כוונה של בארת שעליך להבין, עליך לבנות את הטקסט של עצמך מתוך הטקסט שמונח לפניך, שאין לו משמעות מקובעת. כלומר, זה מה שבארת מבקש שתעשה בכל קריאה. מן הסתם זה חל גם על הטקסטים של עצמו. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |