בתשובה לאלון עמית, 29/01/04 23:29
אפרופו ספרים מהמאה ה-‏19 193999
האייל האלמוני • בתשובה לאלון עמית יום ה', 29/1/2004, 23:40
זה לא היה נעים, לרגע הרגשתי נזוף
אפרופו ספרים מהמאה ה-‏19 194004
אלון עמית • בתשובה להאייל האלמוני יום ה', 29/1/2004, 23:49
רק עכשיו אני מבין את תגובתו של רון... קראתי את תגובתי שוב ויש לה צליל נוזף שכלל אינו במקומו, ואני מתנצל ומפציר בך לא להרגיש נזוף. אבל אשמח אם תסביר את יחסך ל''אפיון תקופה ואפוס רחב-יריעה'' כמרכיב מבחין בין סופרים - אם הוא לא (כשלעצמו לפחות), אין לי טענות.
אפרופו ספרים מהמאה ה-‏19 194011
יהונתן אורן • בתשובה לאלון עמית יום ו', 30/1/2004, 0:19
מתגובתך אני למד שהרגשת נזוף בהמהלך הדיון בינינו. אני מודה שלא היה אכפת לי להרגיז אותך קצת, אבל בודאי לא התכוונתי שתרגיש ''נזוף''. אני גם לא חושב שהמעמד (האינטלקטואלי) שלי מאפשר לי להיות בעמדת הנוזף. אני מתנצל אם נתתי לך את ההרגשה הזאת, ועדיין חושב שהדיון ההוא עקרוני ומשקף מחלוקת עמוקה (שאגדיר לכשאצליח).
אפרופו ספרים מהמאה ה-‏19 194018
אלון עמית • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 30/1/2004, 0:45
לא לא, עניין הנזיפה התייחס רק לתגובת האלמוני שבכאן. לא הרגשתי נזוף, ואפילו להתרגז לא הצלחתי (טוב, אולי קצת בסוף בסוף). להיפך, קיבלתי את הרושם ש*אתה* התרגזת (אפילו אמרת זאת, כמדומני), וזה רק גרם *לי* להרגיש לא בסדר.

את המחלוקת העמוקה אני אשמח להבין.
אח,כמה מהנה לחוות Happy Ending 194025
רון בן-יעקב • בתשובה לאלון עמית יום ו', 30/1/2004, 1:41
אח,כמה מהנה לחוות Happy Ending 194026
יהונתן אורן • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 30/1/2004, 1:53
אתה צודק. אני לא מרגיש עם זה בנוח (ולא דומה לאלון מבחינה זאת). מצד שני, לכל אלטרנטיבה כאן יש מחיר.
מבקש סליחה משניכם, אני עייף ולא עוקב 194027
אלון עמית • בתשובה ליהונתן אורן יום ו', 30/1/2004, 2:13
על איזה הפי-אנד מדובר? עם מה אתה לא מרגיש בנוח, ואני כן?
מבקש סליחה משניכם, אני עייף ולא עוקב 194061
יהונתן אורן • בתשובה לאלון עמית יום ו', 30/1/2004, 10:59
ואח''כ אומרים לי שהפרדיגמה לא קובעת את העולם הנצפה. אני עונה לך במייל.
אח,כמה מהנה לחוות Happy Ending 194045
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 30/1/2004, 8:35
חסר רק ((((חיבוק))))
אפרופו ספרים מהמאה ה-‏19 194068
האייל האלמוני • בתשובה לאלון עמית יום ו', 30/1/2004, 11:43
טעיתי, אפוס רחב יריעה אינו המרכיב המבחין העיקרי בין סופרים, אפוסים רחבי יריעה הם אלו שבד"כ מותירים בי חותם, בעוד ספרים הנכתבים על אדם מסוים או "יצירות ליריות" אכן מרתקים אותי בזמן קריאתם אך לאחר שאני מסיים לקרוא בהם הם נעלמים חיש מהר מזכרוני ומהרהורי.

וידוי: סוגת הספרים האהובה עלי והמרתקת ביותר בעיני היא ספרי היומנים או המכתבים האישיים. יותר מכל רומן משוכלל ומרתק אעדיף לקרוא את "ספר האי נחת" של פרננדו פסואה.
אפרופו ספרים מהמאה ה-‏19 194100
אלון עוד רגע טס • בתשובה להאייל האלמוני יום ו', 30/1/2004, 18:43
תפסתי. תודה! ואת פסואה לא קראתי, אני אקח זאת כהמלצה.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות