|
||||
|
||||
והים, הים, אח... הים... כבר ברכבת בדרך לחיפה אפשר להתענג על תחילת קצהו של הכחול המרצד בכסף. בכל פעם מחדש, כשאני מגיעה לחיפה ברכבת (כן, אני לא חיפאית, לא כמו כל המשוחדים האלה למעלה), מתחשק לי לרדת בחוף הכרמל ולתת למים ללחך את רגלי, במקום להמשיך הלאה לעיר. כמה כיף לכל עובדי מת''מ, שיכולים לרדת לאכול את ארוחת הצהרים שלהם ליד הים. |
|
||||
|
||||
שלוקחים פלאפון ולפטופ, והולכים לעבוד מן החוף... |
|
||||
|
||||
תאמין לי, הייתי שמחה מאוד אם היה לי חוף ללכת לעבוד בו (או לחילופין לפטופ לעבוד איתו...). |
|
||||
|
||||
לפחות בתקופה בה אני עבדתי במת"מ, הטיול היומי שלנו – אחרי האוכל – היה *כמעט* עד חוף הים. כמעט, כי בדרך עוברים פסי הרכבת... וכדי לחצות אותם (מבלי לטפס על גדרות) ולהגיע לחוף ממש, כבר מדובר בטיול הרבה, הרבה יותר ארוך. |
|
||||
|
||||
אז תרשה לי לגלות לך שאם לא הולכים דרך תחנת הרכבת אלא דרומה יותר, אפשר לחצות בנקודה מסוימת מתחת לכביש, והטיול מתקצר. וחוצמזה, כל הכיף הוא לאכול ליד הים. |
|
||||
|
||||
היכן בדיוק? עבדתי קרוב לשער הדרומי של מת"מ (בנין IBM), כך שהטיול שלנו היה כולו מחוץ למת"מ, עד לפסי הרכבת. לא מוכרת לי שם נקודת מעבר. אולי את מתכוונת לדרומית לתחנת הרכבת, אך עדיין, מצפון למת"מ? |
|
||||
|
||||
לאחרונה טיילתי שם לפני כשנה, אז יתכן שכבר אין מעבר כזה. אבל בשבוע הבא אני בחיפה, מבטיחה לבדוק את הענין ולדווח לכל עובדי מת''מ הכמהים לטיול בים בדיוק היכן ניתן לחצות. |
|
||||
|
||||
נו, איפה המעבר? עבר כבר שבוע. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |