בתשובה ליזהר, 18/01/04 11:06
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סליחה על האיחור. אם אתה עוד קורא את זה - מה הקשר בין אי-שוויון בל לדטרמיניזם או חסרונו? שני דברים מתואמים קורים בו-זמנית (מבחינת מהירות האור) בשני מקומות רחוקים. אם אנחנו מרשים למידע לעבור מהר יותר ממהירות האור, אז אפשר להסביר זאת1. אם לא, אז... [ואחרי שלוש הנקודות אמור לבוא טיעון שלך שבסופו יוצא שהעולם לא דטרמיניסטי, אבל אני לא רואה מהו הטיעון.] ואגב, כפי שכתבתי באחד המאמרים בסדרה, בעיני אי-דטרמיניזם הוא הקטנה שבצרותינו. יסלח לי איינשטיין, אבל אין לי בעיה מיוחדת להבין מציאות פיזיקלית לא דטרמיניסטית - כלומר, זה הרבה יותר קל מאשר להבין גוף שלא נמצא במקום מוגדר, או חתול לא מת ולא חי. 1 לא שאני מכיר הסביר כזה, אבל לפחות אפשר להתחיל לחשוב על הסבר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ירדן - סליחה מראש, אני הולך קצת לזיין את השכל. אבל זה במטרה טובה - להגדיר דברים במדויק. טוב, תלוי למה אתה קורא דטרמניזם: אתה בוודאי מתכוון להנחת היסוד, שלכל מערכת (נניח - הספין של האלקטרון) קיים מסלול - אוסף של ערכים התלויים בזמן - שנקבע חד ערכית על-ידי חוקי הטבע ותנאי התחלה, וקובע בצורה חד ערכית את תוצאות הניסוי מהבחינה הזאת - אני מסכים שזאת הקטנה שבצרותינו, ויסלח איינשטיין. לא אכפת לאף אחד אם המסלול נקבע על ידי חוקי הטבע או שיש בו מידה של אקראיות, בתנאי שהוא *קיים*. אני התכוונתי לעצם הקיום של מסלול כזה. זאת הנחת יסוד אפילו יותר חלשה מדטרמניזם - זה *ריאליזם*. ההנחה שקיים לכל מערכת מסלול כזה אפילו אקראי. הפרת אי שיוויונות בל, בתוספת הנחת היסוד של הגבלת מהירות המידע בין כל שתי מערכות למהירות האור. היא סתירה להנחת היסוד של ריאליזם לוקאלי. וכמובן שאם אין ריאליזם (אין בכלל מסלול) אז בוודאי שאין דטרמיניזם (מסלול נשלט). בקשר לפיינמן - כן. המערכת עושה את כל המסלולים האפשריים. אמפליטודה הסיכוי של כל תוצאת ניסוי היא תוצאת ההתאבכות של כל המסלולים האלה. הפאזה של כל מסלול היא הפעולה של המסלול הזה. וצריך לסכם את כולם ולהעלות בריבוע, בשביל לקבל את הסיכוי לקבל את תוצאת הניסוי. תיאור זה הוא שקול מתימטית למשוואת שרדינגר. (מי שלא יודע מה זה פאזה, ומה זה פעולה - עזבו - הפרטים המתימטיים פחות חשובים). במצב הביניים - אתה צודק בכך שפונקצית הגל מתקבלת מפונקצית הגל ההתחלתית, עם ההתאבכות כל המסלולים ממנה ל*אנשהוא*, בזמן הביניים. אבל אז פספסת את כל הנקודה: פונקצית הגל שתלויה בזמן, היא המסלול של המערכת(הדטרמיניסטי אפילו! שורה של ערכים, שאתה יודע איך הם משתנים מחוקי הטבע ומתנאי ההתחלה) . והיא כמובן תקרוס בשלב המדידה, כיון שהרי לא יכול להיות למכניקת הקוונטים תיאור דטרמיניסטי. מכאן יבואו אש"ב וכל הבעיות אבל, אם לרגע תשכח את פונקצית הגל. תשכח שיש מצבי ביניים. פשוט תפעיל את הפורמליזם של פיינמין - כל המסלולים מהכנת התערכת בזמן ההתחלתי עד לתוצאת הניסוי הזמן הסופי. בכך ויתרת על מסלול אחד, ויש לך תאור פשוט של העולם (ללא קריסות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההבהרות, החכמתי (לזה אתה קורא זיון שכל?). האם התיאור של פיינמן פשוט יותר מהתיאור הרגיל (קופנהאגן)? זה נראה לי במחשבה מהירה עניין של טעם, אבל בהחלט יש כאן מקום למחשבה ודיון נוספים. אני לא רואה הבדל ביניהם מבחינת מידת הדטרמיניזם (במובנו הצר, שהיטבת לנסח אותו - תוצאת הניסוי, או כל מצב של המערכת, תלוי לחלוטין במצב ההתחלתי); מה שקראת "ריאליזם", נראה לי מטעה קצת לקרוא לו "דטרמיניזם". אבל אתה רומז שאם מקבלים את התיאור של פיינמן, אז נעלמת הבעיה של אי-שוויון בל. את זה אני לא מבין. אי-שוויון בל - שאפשר לראות בו "בעיה" ואפשר לא - שולל אפשרות למשתנים חבויים לוקאליים. אצל פיינמן, עד כמה שאני מבין, מראש אין מקום למשתנים כאלה; אין כאן בעיה שהוא פותר, או משהו כזה. אבל יכול להיות (ואני גולש כאן לַמחשבה והדיון הנוספים, באופן שטחי וחפוז) שהתיאור של פיינמן הוא טבעי יותר כאשר מראש מוותרים על משתנים חבויים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |