בתשובה לדובי קננגיסר, 13/03/01 10:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
(אזהרה: המשרד ללא תיק קובע כי הפילוסופיה מזיקה לבריות.) ***************************************************************** חשבתי שכדאי להפריד את הדיון על הגישה שלך ומה רע בה ומה טוב בה, לגישה שלי. עד כה לא הצגתי בכלל את הגישה שלי למוסר, אבל ירית הרבה יריות בכל מה שיכולה להיות לדעתך השיטה שלי, ואני כבר מרגיש צורך להתחיל לסמן איפה פגעת ואיפה אתה רחוק. ובכן, כמוך אני מכיר שיש לרוב בני האדם, עובדתית, רגש ומחשבה מוסריים, דברים שהם קוראים להם "טוב", "רע", "ראוי", "צודק" וכאלה. ואני אנסה לתת להם איזשהו בסיס. ואני מניח, כפי שהיטבת לנחש, שיש דבר כזה "ראוי", שהוא בלתי תלוי ברגש ובמחשבה שעובדתית יש לנו (יש קשר מסוים, אבל האחד אינו קובע את השני). ההנחה הזו היא אקסיומה; לא רק שאיני יכול להצדיק אותה, גם אין לי הרבה מה להגיד בזכותה (חוץ אולי מזה ש"נחמד" יותר להניח אותה, שזה מסדר לנו חלק מהמחשבה הטבעית; אם תגיד "אז מה", יסתתמו טענותי). ובנוסף לכל, היא חשופה לטענות שהיא לא קוהרנטית, או לא מסתדרת עם הנחות אחרות שלי על המציאות. ותפקידי כאן להגן עליה מטענות כאלה; נראה אם אצליח. "בעולם שאין בו יצורים תבוניים, האם עדיין בלתי מוסרי להרוג?", אתה שואל. עלי להבהיר למה אני מתכוון כשאני אומר "קיים דבר כזה 'ראוי"'. ובכן, הקיום שאני מדבר עליו הוא לא קיום פיזיקלי, ולא דומה לקיום של אטומים של ברזל, למשל. הסוגיה האם יש סוגים אחרים של קיום, היא נושא בוער בפילוסופיה לפחות מאז אפלטון. מכל מקום, יש ענף מכובד של המחשבה האנושית שעושה דברים כאלו כל הזמן: המתמטיקה. במתמטיקה אומרים "קיים מספר לא רציונלי שגדול מ 0.5 וקטן מ 0.6". מה קיים, איפה קיים? כמה הוא עולה? אני רוצה אחד כזה אצלי במגירה, אני מבטיח לשמור עליו טוב! או אפילו "קיים הגודל הזה שאם ניקח שניים ממנו נקבל אחד, ואנו קורין לו חצי". לשאלתך "האם בעולם ללא יצורים תבוניים יש מוסר?" אשיב "האם בעולם ללא יצורים תבוניים יש חצי?" כנראה שלשתי השאלות בעצם אין משמעות; לצורך העניין אני מוכן גם לתשובה "כן" או "לא" על שתי השאלות בהתאמה, פשוט כי בעולם שלנו *יש* יצורים תבוניים... מהו ה"ראוי" הזה שהנחתי באקסיומה שלי? זוהי מין פונקציה (כמו במתמטיקה) שנותנת להחלטות שלי ערך כלשהו, ואז אפשר לומר דברים כמו: החלטה א' היא לא ראויה ("ערך הראוי" שלה נמוך מאיזה סף), או החלטה א' היא פחות ראויה מהחלטה ב', או במצב א' שבו יש לי אפשרויות ב', ג' או ד', הראוי ביותר יהיה ד' ("ערך הראוי" שלו גדול משל ב' או ג'). ולפי מה נקבעת הפונקציה הזו? כאן עלי להוסיף משהו, עוד אקסיומה או העשרה לאקסיומה הקודמת, שיגיד לי כיצד להכריע בפועל, בדילמות או החלטות נתונות, בשאלות מסוג זה (להלן: "האקסיומה הנורמטיבית"). ואני אעדיף אקסיומה נורמטיבית שתהיה פשוטה, כדי שלא תביא לסתירות. מצד שני, אני ארצה אקסיומה שתתאם למחשבה/רגש המוסרי ש(עובדתית, במנותק מהאקסיומה) יש לי. למה? ככה, וגם כי זה יהיה "נחמד" ויסדר לי חלק מהמחשבה הטבעית – זה, כזכור, מה שמניע אותי מלכתחילה להניח את כל מה שאני מניח כאן. וכאן מתחילות הבעיות. היו ניסיונות לתת אקסיומות נורמטיביות, למשל מצד קאנט או מיל (לא בטוח שהם היו חותמים על הניתוח שלי עד כאן, אבל לא חשוב: הם הציעו עקרונות שאני יכול להציג אותם כאקסיומה נורמטיבית במסגרת שלי). וכל הצעה כזו סותרת במקרים כאלו ואחרים את המחשבה/רגש הטבעיים. אז מה אם היא סותרת? שום דבר (הרי איני מייחס קדושה לרגש שלי – מראש הוא "סתם עובדה", ואיני *יכול* לייחס לו קדושה, כזכור), רק זה פחות נחמד. מכל מקום, אני מרגיש יחסית בסדר עם ווריאציה על האקסיומה הנורמטיבית של מיל: "ערך הראוי" של החלטה נקבע לפי התוצאות שלה, עד כמה שאני יכול לחזות אותן מראש; והתוצאות הן "ראויות יותר" ככל שהן מגדילות את האושר ומקטינות את הסבל בעולם. יש *המון* בעיות עם זה – חוסר התאמה לדברים שנראים לנו אינטואיטיבית כמוסריים – אבל אני אכנס לזה רק אם תכריחו אותי. בכל אופן, אחת הבעיות היא, שיש דילמות שהייתי רוצה שהאקסיומה שלי תיתן תשובה, והיא לא. אחת מהן היא "האם זה ראוי לאכול חיות" – המאמר הנושן שלי למעלה מראה למה לדעתי האקסיומה הזו לא נותנת תשובה (למרות שאז בכלל לא היה לי כזה ביסוס רעיוני מרשים. הו, ימי התום). אז מה יש לנו? אולי לא הרבה: כנראה שלא תמיד אפעל ואבחר על פי האקסיומה הנורמטיבית שלי, ובוודאי שאנשים אחרים לא תמיד יפעלו לפיה (ולא כולם יקבלו אותה בכלל), אז בשביל מה בכלל עבדתי כל כך קשה? ובכן, רק כדי לתת בסיס קוהרנטי למחשבה; לתת תוכן ומשמעות למחשבה שלי, "זה שאישה צעירה מכה איש זקן ולוקחת את כספו, ובסוף נותנת לו עוד בעיטה בצלעות תוך צחוק מרושע, זה ממש לא בסדר". ובאורח פלא, לפעמים האקסיומה הנורמטיבית שלי *כן* משפיעה על החלטות שלי (והעניין הזה לא ברור לי עד תום; צריך עוד לחשוב). למשל, היו תקופות בחיי שלא אכלתי בשר... אבל באופן פרדוקסלי, דווקא אחרי שניסחתי את כל זה בצורה מסודרת יותר (ברורה יותר?), וקראתי לאקסיומה הלא-ניתנת-להצדקה "אקסיומה לא-ניתנת-להצדקה", דווקא אז יש לאקסיומה פחות כוח השפעה על דילמות שונות בחיי... מאוד לא נחמד. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"רגש מוסרי"? ניתן להניח שזהו גורם הנקבע ע"י חינוך, ולכן הוא חסר משמעות - מכיוון שהשאלה היא בעצם "למה ראוי לחנך?" או "מה ראוי שיהיה נורמלי?". ומה זה ראוי? פונק' מתמטית? אני לא מקבל את הניסוח הזה. המדד היחידי ל"ראוי" הוא פרקטי - תוך לקיחת החשבון שבני אדם עסקינן, ולכן יש לעיתים צורך לחרוג מהגבולת הפרגמנטיים הצרים בשל הדרך בה הם תופסים את הדברים אסוציטאטיבית, והדך בה נוצרות בהם התניות. סביר להניח שקו מחשבה שכזה יקח אותנו רחוק למדי מהנורמות כיום, למחוזות בהם, אולי, יחסי מין עם ההורים, התעללות בבעלי חיים או רצח של תינוקות עם פגמים גנטיים (דוגמאות אפשריות ולא מחייבות!) יחשבו לבסדר גמור. ואז מה? אז כלום. המשתתפים בפורום כבר לא יוכלו להנות (כן, להנות) מהמצב החדש - מאחר והם קורבן של החינוך הנוכחי, אך אין כל רע בדבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין מוסר לבין "חצי" הוא שחצי זו הגדרה. המושג "חצי" לא רק שלא יתקיים בעולם בלי יצורים תבוניים - הוא לא יתקיים אפילו בעולם שאין בו דוברי עברית. המושג חצי הוא עניין של נוחות בלבד. חצי תפוז הוא לא חצי ולא תפוז. אפשר לתת לא שם (חצוז?), או אפשר לקרוא לו, ליתר נוחות, חצי של תפוז. הגדרה ותו לא. אנחנו מסתכלים על דברים קיימים, מעריכים אותם, ואז נותנים להם שם. מוסר, לעומת זאת, הוא לא הגדרה - הוא דבר שעל פיו מגדירים דברים אחרים, והוא מקושר בהכרח ליצורים תבוניים. לא יכול להיות משהו שעל פיו מגדירים אם אין מה להגדיר ואין מי שיגדיר. בסופו של דבר, אתה יכול רק להגיד ש*לדעתך* אישה שמכה איש זקן ושודדת אותו, זה לא בסדר. אני אפילו אסכים איתך, וגם רבים אחרים, אבל באיזה שלב הטענה שלך הפכה להיות אוניברסלית? היא בוודאי אינה אוניברסלית, מכיוון שהאישה אינה מסכימה איתה - אחרי הכל, היא עשתה את המעשה. בגישה שלי, אין שום בעיה עם כך שאנשים אינם מסכימים עם המוסר הבינוני שקיים - הם פשוט יכנסו לכלא אם לא יפעלו על פיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מבלבל בין שלושה דברים דומים, אבל שונים. לא, בעצם ארבעה. "חצי" - רצף הסימנים הזה הוא אכן שייך לעברית (אני לא רוצה להתחייב על קיומו ללא דוברי עברית, זה לא משנה לדיוננו) המושג חצי - לדעתי זה משהו שנמצא בנפש, "מתחת" לסימן, או משהו שהסימן מצביע עליו. למשל, אם למושג שאני מקשר ל"חצי" ולמושג שאתה מקשר ל"חצי" יש מן המשותף, אז המשותף הזה קיים גם למושג שאנשים באנגליה מקשרים ל"half". גם המושג תלוי לקיומו בקיומם של יצורים תבוניים. גם זה לא שייך לענייננו. חצי תפוז - זה אובייקט פיזיקלי. הוא קיים ממש, קיום פיזיקלי. אני יודע, כי היום החזקתי אחד כזה ביד, וחצי דקה אחר כך, ראה זה פלא, הוא לא היה קיים. אבל אני לא דיברתי על הסימן "חצי", ולא על המושג חצי, ולא על חצי תפוז, אני דיברתי על המספר חצי... אני לא חושב שמתמטיקאי יסכים איתך שזו הגדרה בלבד. אולי חצי הוא דוגמה מטעה. מתמטיקאים מדברים על המון מספרים לא רציונליים שקיימים. הם לא מדברים על המון הגדרות. הם גם יגידו "קיים פתרון אחד למשוואה, ואני יכול להוכיח זאת, למרות שאינני יכול להציג את הפתרון הזה". קיומו של *מושג* המוסר שיש לי בוודאי תלוי בקיומי-שלי. גם קיומו של *המושג* חצי שיש לי תלוי בקיומי שלי. אבל *התוכן* שיש למושג חצי אצלי לא קשור אלי בכלל. ו*התוכן* שיש למוסר אצלי לא בהכרח תלוי בי. ייתכן שאני אעדיף לתת לו תוכן שכן תלוי בי, אבל זה תלוי בי... כן, *לדעתי* אישה שמכה איש זקן זה לא בסדר. אבל המשמעות, או התוכן, שאני מייחס ל"לא בסדר" הוא חיצוני לי. אני לא מתחייב להגיד שהוא "אוניברסלי", כי אני לא בטוח מה זה. אבל אני כן אחשוב שזה לא ראוי, ושראוי שכל אחד אחר יחשוב שזה לא ראוי. ואם יש עוד מישהו שאני אצליח לשכנע אותו לקבל את אקסיומות המוסר שלי, יהיה לי בסיס לשכנע אותו שזה לא בסדר. זה קצת מסובך. השווה זאת לאמירה שלי "שתיים ועוד שלוש הם חמש". איני אומר בכך שום דבר מעבר ל"לדעתי שתיים ועוד שלוש הם חמש". אבל התוכן של הדעה שלי הזאת הוא כללי, ולא תלוי בי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סלח לי, אבל אני אנצל את הזכות שלקחת לעצמך קודם לכן, ואפסיק כאן את הדיון, כי אין לי מושג על מה אתה מדבר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |